"עימות בין השקפות": הגירסא למלחמה

לא מזמן סיימתי לקרוא את ספרו המופתי של תומס סואל, "עימות בין השקפות".

הספר מומלץ בחום כמובן, אך לא על זה באתי לדבר בדיון זה.

בספר, מציג סואל שתי השקפות עיקריות על טבע האדם והחברה, לאחת הוא קורא "ההשקפה הגדורה" ולשנייה "ההשקפה הלא גדורה". יש קשר מועט מאוד אגב, אם בכלל, בין "ימין שמאל" קלאסי.

באחד הקטעים בספר, הוא מציג את ההבדל בין ההשקפות בכל הנוגע למלחמה ואיך כדאי לאומה "שוחרת שלום" להתנהג - אני אציג את הדברים כמו שהם בספר(זה לא ארוך), וכל אחד מכם יאמר באיזו השקפה הוא מחזיק(או איזו השקפה קרובה יותר להשקפתו):

הפעולות שאומה "שוחרת שלום" צריכה לבצע על מנת להקטין את ההסתברות שתתרחש מלחמה:

- ההשקפה הלא-גדורה:

[list type=decimal]

[*]מתן יתר השפעה לחלקים המתקדמים יותר באוכלוסייה מבחינה אינטלקטואלית או מוסרית

[*]ערוצי תקשורת משופרים בין אויבים פוטנציאלים

[*]מיתון הרטוריקה הלוחמנית

[*]ריסון תעשייה הצבאית והבריתות הצבאיות, שכל אחת מהן עלולה להוביל להסלמה

[*]החלשת הדגש ששמים על הלאומיות או הפטריוטיות

[*]משא ומתן על חילוקי דעות עיקריים עם יריבים פוטנציאלים, כדרך לצמצומן של עילות אפשריות למלחמה

-ההשפקה הגדורה:[list type=decimal]

[*]להגדיל את עלות המלחמה לתוקפנים פוטנציאלים בעזרת כוננות צבאית ובריתות צבאיות

[*]לעורר את הציבור להכיר בסכנות בזמנים של איום

[*]לטפח את אהבת המולדת ואת הנכונות להילחם, ולראות בכך חלק מעלותה של הרתעה

[*]לסמוך על הכרת היריב בעוצמה הצבאית שלך, יותר מאשר על תקשורת מילולית בינך לבין האויב

[*]לשאת ולתת אך ורק בהקשר לש כח הרתעה, ולהימנע מוויתורים לסחטנות העלולים לעודד סחטנות נוספת

[*]לסמוך על שכלו הישר ועוז רוחו של הציבור בכללותו(המשקף ניסיון תקף מבחינה תרבותית) יותר מאשר על בעלי מוסר ואינטלקטואלים - המושפעים ביתר קלות ממילים ואופנות

אם הדיון קצת יתקדם(ואני אשמח שהוא יתקדם ) אז אני אפרט קצת על הגישה של כל השקפה לנושא המלחמה - עצם הגישה השונה מובילה למסקנות המאוד שונות שאנחנו רואים פה.

ברור אגב, שלרוב האנשים מדובר באיזשהו שילוב של שתי הגישות, ובכל זאת - מעניין לדעת איזו השקפה נראית לכם חכמה יותר, או צודקת יותר.

ההשקפה הגדורה היא בדיוק (אבל ממש בדיוק) הגישה שהובילה למלחמת העולם הראשונה.

ממעט ההבנה שלי מתורת המשחקים, ההשקפה הגדורה למעשה תוביל תמיד להסלמה, מירוץ חימוש ולמלחמה (יוצא הדופן היחיד והלא סביר הוא שאויביך כולם יכנעו ללא קרב), כך שאני לא מבין מה הקשר בין זה לבין "שוחרת שלום".

למיטב הבנתי - רוב הדמוקרטיות שיצאו מנצחות ממלחמות העולם דגלו ראשית בגישה הראשונה ובזמן מלחמה אימצו כמה אלמנטים מהגישה השניה.

יש כאן כמה דברים שסותרים אחד ת'שני,

למשל:

• ריסון תעשייה הצבאית והבריתות הצבאיות, שכל אחת מהן עלולה להוביל להסלמה
  

• להגדיל את עלות המלחמה לתוקפנים פוטנציאלים בעזרת כוננות צבאית ובריתות צבאיות
  

איך שני אלה יכולים להתקיים ביחד?

עוד אחד:

• החלשת הדגש ששמים על הלאומיות או הפטריוטיות
  

• לטפח את אהבת המולדת ואת הנכונות להילחם, ולראות בכך חלק מעלותה של הרתעה
  

זה בערך אותו דבר,אהבת המולדת זה פטריוטיזם ולאומנות

השאלה היא לא איך כדאי להמציא את המציאות.

העולם לא דף חלק.

השאלה מהי המציאות, מה אפשר לשפר, ואיך צריך לנהוג.

הרעיון שהבאת מהספר (שאיני מכיר) יומרני ומתנשא.

בתוכו מגולמת התפישה על פיה קבוצת מיעוט מעצבת את מחשבתם של הרוב.

והשאלה לכאורה היא איך כדאי לעצב את מחשבתם כדי ליצור מציאות של שלום.

איפה האמת בכל זה ?

איפה המציאות הקיימת ?

הספר הזה הוא פיקציה על יצירת פיקציה מתוך האמונה שהמציאות היא פיקציה, שאנשים הם פיקציה, ושבעיות העולם הם פיקציה.

אולי לא כתבתי זאת כמו שצריך, מדובר בשתי שיטות/השקפות שונות ומנוגדות... לכן ג'וני בראבו - כאשר אתה כותב שהדברים מנוגדים, אתה צודק לחלוטין - הדברים לא "אמורים" להתקיים ביחד.

מה שעשיתי כאן זה כמו לומר מהו המצע של הימין לעומת השמאל בנוגע לשלום עם הפלשתינאים, ואתה בא ואומר שהדברים סותרים. כמובן שהם סותרים.

אותו דבר לגבייך art tatum - הרעיון של קבוצת מיעוט המעצבת את מחשבתם של הרוב הוא רעיון רווח בהשקפה הלא גדורה(ולכן נמצא גם בהשקפתה על מלחמה ושלום), אך הוא אינו כזה בהשקפה הגדורה - הגיוני אם כך שתיבחר בהשקפה הגדורה(או לא, תלוי בך).

הביקורת שלך על הספר חסרת כל תכלית, על אחת כמה וכמה שלא קראת אותו ובטח שאינך מבין כלל מה הוא כולל.

ההשקפה הגדורה היא בדיוק (אבל ממש בדיוק) הגישה שהובילה למלחמת העולם הראשונה.

ממעט ההבנה שלי מתורת המשחקים, ההשקפה הגדורה למעשה תוביל תמיד להסלמה, מירוץ חימוש ולמלחמה (יוצא הדופן היחיד והלא סביר הוא שאויביך כולם יכנעו ללא קרב), כך שאני לא מבין מה הקשר בין זה לבין "שוחרת שלום".

למיטב הבנתי - רוב הדמוקרטיות שיצאו מנצחות ממלחמות העולם דגלו ראשית בגישה הראשונה ובזמן מלחמה אימצו כמה אלמנטים מהגישה השניה.

תחילה אנמק קצת מתוך הספר:

- לפי ההשקפה הלא גדורה, מלחמה(או כל קונפליקט) נובע מ אי הבנה או "טעות מצערת" כזו או אחרת, ולכן "מדינה שוחרת שלום" צריכה להוריד למינימום האפשרי את מספר אי ההבנות הללו. הדבר דומה לאימרה שרווחה טרם הקמת המדינה בשמאל ש "אם רק נסביר לערבים שאנחנו לא מתכוונים להשתלט על הארץ, אז יפסיקו הפרעות בנו".

- לפי ההשקפה הגדורה, מלחמה(או כל קונפליקט) הוא מצב שכיח ונפוץ בין בני אדם ובין חברות שאפשר לרסנו רק על ידי תמריצים ומוסדות. ולכן מדינה "שוחרת שלום" צריכה להוריד למינימום את הסיכוי שיביסו אותה בקרב, כיוון שבהינתן הזדמנות - ימצאו מי שירצו לנצלה. הדבר דומה ל"קיר הברזל" של ז'בוטינסקי שטען כי מקור הסכסוך הערבי-יהודי בא"י לא נובע מאי הבנה אלא מתקווה ממשית של הערבים לסילוק היהודים הציונים מארץ ישראל ולכן הוא הציע כי הקיום היהודי בא"י יתמך על ידי כח צבאי חזק שאין לזלזל בו ולא ניתן להכניעו, ורק אז "יבוא שלום".

"לסיכום" - שתי ההשקפות באות מנקודת מבט שונה לחלוטין.

לפי הלא-גדורה: שלום הוא המצב הטבעי ומלחמה היא החריג.

לפי הגדורה: מלחמה הוא המצב הטבעי ושלום הוא החריג.

שתיהן כמובן אגב, מבקשות יותר שלום מאשר מלחמה - אם זה לא היה ברור. "חריג" זה לאו דווקא לא טוב.

לגבי ההשקפות והמימוש שלהן בעולם "האמיתי": אין ספק שהגדורה פחות או יותר מייצגת את אירופה טרום מלחה"ע הראשונה, אלא שאני חושב שניתן לומר דבר מאוד דומה על ההשקפה הלא-גדורה ועל מלחה"ע השנייה - כמייצג שלה נמצא צ'מברליין עם מסירתו של עוד ועוד שטחים באירופה להיטלר ואימרתו המפורסמת "הבאנו שלום בדורנו". נקבע כבר מזמן כי אם אנגליה וצרפת היו תוקפות את גרמניה בזמן שהיטלר עלה על צ'כוסלובקיה - הוורמאכט בעצמו היה מבצע הפיכה צבאית ומוריד את היטלר מהשלטון.

כמו כן, בנוגע לניסיון שלנו כישראלים - השלום עם מצרים הושג עקב "ההשקפה הגדורה" באופן כמעט מוחלט - סאדאת עשה שלום עם ישראל לא כי הוא פתאום "הבין" שליהודים/ציונים יש מקום במזרח התיכון אלא כי הבין כי אין לו דרך צבאית להביס את ישראל(מובארק נשא דברים דומים בוועידת הליגה הערבית, אני לא זוכר בדיוק איזו שנה) ולכן שלום "רווחי" לו יותר מאשר מלחמה.

השאלה החשובה מה עושים מול זה:

http://www.palwatch.org.il/main.aspx?fi=157&doc_id=6100

שתי ההשקפות מניחות שהיריב שלך הוא שחקן רציונלי, מה שכמובן לא מתקיים במציאות.

לפי דעתי רק ההשקפה הלא גדורה מניחה רציונליות.

ההשקפה הגדורה לעומת זאת מנסה להנמיך את הסיכוי למלחמה(אך מכירה בכך שלא ניתן למגרה לחלוטין) מחד גיסא ומאידך גיסא מבקשת לחזק את המדינה והצבא על מנת שבשעת צורך תוכל להילחם. אין זה משנה אם היריב הוא רציונלי או לא במקרה זה.

לא נכון דן, היריב תמיד רציונלי.

לדוגמה, אפשר להניח שהאיסלם הקיצוני הוא לא רציונלי, אבל זה מנקודת המבט שלך! הרי אתה אומר שזה לא הגיוני להשקיע מאות שנים של סכסוך על מנת לגרש את היהודים מהמזרח התיכון - והם מהצד השני מוכנים להשקיע כמו גדולה של זמן על מנת להגיע לנצחון בסופו של דבר.

זה בעניין זה. בעניין תורת המשחקים, פרופ' ישראל אומן, בהרצאת הנובל שלו אמר כי שלום פשטני עלול לגרור למלחמה, ואילו מירוץ חימוש ואיומי השמדה הדדיים עשויים למנוע מלחמה באופן מהימן.

ההשקפה הגדורה לעומת זאת מנסה להנמיך את הסיכוי למלחמה

בעצם זה שהיא מניחה שניתן להנמיך את הסיכוי למלחמה היא מניחה שהיריב הוא רציונלי - אם העלות לתקוף אותי תהיה מאוד גבוהה, ההסתברות שהיריב יבחר באופציה הזאת תרד. אבל אם העלות בכלל לא מעניינת את היריב שלך, זה אומר שהוא לא רציונלי או שהוא משחק במשחק שונה לחלוטין. כך או כך, ההשקפה הזאת נופלת פה.

יותם, רציונליות היא תמיד מנקודת המבט שלי. אם היריב אינו רציונלי מנקודת המבט שלי, הוא לא רציונלי נקודה.

אבל למה אתה חושב שהעלות כלל לא מעניינת את היריב שלך? האם מצרים לא כרתה שלום עם ישראל כיוון שהבינה שלא ניתן להכניעה במלחמה? האם עשתה זו על בסיס גחמה?

זה בגלל שמצרים היא שחקן רציונלי ומן הסתם לא התכוונתי אליה..

כלומר מדינה היא שחקן רציונלי אך ארגון טרור לא? אני לא לגמרי מבין את כוונתך, לפני כמה הודעות טענת שהיריב הוא אף פעם לא רציונלי...?

לא טענתי ײאף פעםײ, הייתי צריך לציין שהיריב הוא לא בהכרח רציונלי.

כשהיריב שלך מוכן להתאבד כדי לפגוע בך, לפי הרציונל שלך הוא משלם מחיר אינסופי - לא משנה כמה תשקיע בצבא שלך, זה לא ירתיע אותו בכלל.

למעשה, מבחינתו להתאבד זה בכלל רווח, כלומר הוא משחק לפי חוקים שונים לחלוטין.

סליחה, התכוונתי לזה:

http://www.palwatch.org.il/main.aspx?fi=157&doc_id=6102