סדרה תיעודית על עבודה בהייטק

1

2

3

4

5

נלקח מפורום עבודה בהייטק בתפוז

כמו שאמר מנכ"ל מיקרוסופט, עולם תחרותי לטוב ולרע.

תראה למשל משרדים ממשלתיים עם הקביעות, איזה שירות הם נותנים לאזרחים,

איזה קומבינות הולכות שם והכל בגלל שהם דוגרים שם בתפקידים שלהם 30 שנה בלי לזוז מטר

ובלי להשכיל אפילו במעט מעבר ל-12 שנות לימוד שלהם ובמקרה הטוב תואר.

נמלים, חברת החשמל, מקורות, רכבת ישראל ועוד. אנחנו מקבלים שירות לקוי (מאד) מאותם גורמים בגלל שעובדים נלקחים על סמך קשרים וכי הם לא מפחדים על העבודה שלהם. עובד שאין מעל ראשו חרב פיטורים מספיק לעבוד ביעילות. זה טבעי וזה ככה בכל העולם.

^

הלוואי שהיה לי יותר זמן לענות לכם באריכות, אבל התשובות שלכם הם חלקיות במקרה הטוב ובמקרה הרע הם פשוט תוצאה של שטיפת מוח אינסופית שנערכת בעשור-שניים האחרונים בעיקר לגבי כמה "קפיליזם" זה הדבר הנכון והטבעי.

ואת זה אני אומר "ממרום שנותי" וכעובד סטארט-אפ בתעשיית ההייטק מזה כמעט 12 שנים.

אם תתעמקו פעם בשורשי האידאלוגיה הזו ומה זה בעצם באמת קפיטליזם, תראו שיש הרבה יותר ממודל אחד (האמריקאי) וכל המודלים מציינים שקפיטליזם אינו יכול להתקיים ללא רגולציה ופיקוח קפדני המבטיחים תחרות אמיתית ומונעים קומבינות וקרטלים על חשבון ה"לקוחות" כמו שכולנו מכירים.

ללא הנ"ל מקבלים לא יותר מאשר משטר פיאודלי במסווה של "קפיטליזם", "חופש בחירה" ו"כוחות השוק/טבע".

קחו לדוגמה את המודל הסקנדינבי בו מתקיימת תרבות קפיטליסטית ענפה ופוריה לצד ארגוני עובדים חזקים מאוד, מיסוי גבוה ומדיניות רווחה יוצאת דופן. עד רמת קיום מסויימת של חינוך, רווחה, תעסוקה ובריאות - הכל ניתן חינם או כמעט בחינם. מנקודה זו ואילך יש שוק קפיטליסטי לכל דבר לצד מיסוי רווחי ההון, חוקים להגנת העובדים ורגולציה קפדנית (יחסית).

אפשר לכתוב פה עוד מגילות אבל ממש אין לי זמן.

אני מזמין אתכם וממליץ בחום לקרוא את טרילוגיית מאדים המצויינת (לא לבעלי לב חלש) שעוסקת בנושאים אלה ואחרים בפריזמה מעט עתידנית אבל מאוד מרחיבת דעת וסופר ריאליסטית אם תמשיכו בקו כמעט ישר את מה שאנחנו רואים היום עוד 100-200 שנה קדימה.

http://tinyurl.com/ygzt4up

http://www.opinion.co.il/results/02/?i=4631005&w=books

בתקווה שאתבדה, אם כי לספר עצמו יש סוף (יחסית) טוב ואופטימי בראיה לטווח ארוך.

http://www.sf-f.org.il/story_539

גדולתה ומפלתה של טרילוגיית מאדים הצבעוני של רובינסון, אחת הן: שאפתנות. רובינסון שם לו למטרה לתאר את כל, אבל כל, ההיבטים של ישוב מאדים במאה החדשה, החל ביחסי אישות וכלה בפרטי הפרטים של ההליכים הטכניים של פעולת ההארצה.

רובינסון ממקד את סיפורו במספר חברים נבחרים מ''מאה הראשונים'', מאה המתיישבים הראשונים במאדים, מטיסתם הארוכה, דרך הקמת הבסיס הראשוני, ועד הפיכת מאדים למקום שבני אנוש יכולים לחיות בו. המאה הראשונים הופכים רלוונטיים יותר ופחות להתרחשויות במאדים באופן שנראה מחזורי, אבל הם ללא ספק המרכז, הסיפור האנושי שנמצא בלב הסיפור עצום המימדים שרובינסון מספר.

אותה שאפתנות שהופכת את הטרילוגיה להישג כה מרשים היא זו הפוגמת בסיפור עבור רוב הקוראים. קשה למצוא קורא שכל ההיבטים ירתקו אותו, וכאשר רובינסון מתעכב במשך עמודים רבים על היבט מסוים – פוליטיקה, תיאורי הנוף המתפתח או מערכות היחסים האישיות בין הדמויות המרכזיות – הקורא הממוצע לא שבע נחת.

הבשורות הטובות הן: ניתן לרפרף על תיאורי הנוף, ואף לחלוף בחטף על תיאורי התהליכים הפוליטים או המדעיים. כולם מובילים לאותה נקודה. בדרך ניתן גם למצוא בכל הדברים השונים שרובינסון מתאר יופי מרהיב, אולי אף גדולה אמיתית.

הדבר הנוסף שמכריע את הכף במאזן הוא מבחן התוצאה. הדרך, המייגעת לעתים, מובילה בסופו של דבר למשהו מרהיב. שכן מאדים של רובינסון הוא כוכב לכת שנמצא בתהליך לו שאפה החברה האנושית מאז ומעולם וכשלה פעם אחר פעם בהשגתו – התהליך של בניית אוטופיה. מעצם טבעו הוא, כמובן, לא קל.

לא מעט קוראים ניסו את הטרילוגיה ונשברו בשלב כלשהו. עם זאת, לא מעט קוראים שותפים לתחושת היראה בה מילאה הטרילוגיה את כותב שורות אלה.

לאלה שלא קראו כדאי לנסות. לאלה שקראו ונשברו – כדאי לנסות שוב. זה די קל – רפרפו על כל מה שלא מעניין אתכם. זה לא ימנע מכם להגיע בבטחה ליעד אליו מוביל רובינסון.

'מאדים האדום' הוא זוכה פרס נבולה ופרס המד''ב הבריטי. 'מאדים הירוק' הוא זוכה פרס הוגו ופרס לוקוס. 'מאדים הכחול' הוא זוכה פרס הוגו ופרס לוקוס.

קחו לדוגמה את המודל הסקנדינבי בו מתקיימת תרבות קפיטליסטית ענפה ופוריה לצד ארגוני עובדים חזקים מאוד, מיסוי גבוה ומדיניות רווחה יוצאת דופן. עד רמת קיום מסויימת של חינוך, רווחה, תעסוקה ובריאות - הכל ניתן חינם או כמעט בחינם. מנקודה זו ואילך יש שוק קפיטליסטי לכל דבר לצד מיסוי רווחי ההון, חוקים להגנת העובדים ורגולציה קפדנית (יחסית).

אפשר לכתוב פה עוד מגילות אבל ממש אין לי זמן.

עוד מספר שנים סינים וקוריאנים יראו לסקנדינבים לאן אפשר לדחוף את המודל שלהם. כלכלת אירופה לא תוכל להחזיק מעמד זמן רב עם שבוע עבודה בן ארבעה ימים ומדיניות רווחה של הכל בחינם לכולם. גם הם מתעוררים בהדרגה.

^

זה רק מוכיח ומחזק את הטיעון שלי - אין ספק שיש באפשרותה של אידאולוגיה כלכלית דורסנית בשילוב אינטרסים כלכליים/פוליטיים/אישיים כבדים לדרוס כל אידאולוגיה אחרת. מכאן ועד לטעון שהיא עדיפה/נכונה/טבעית/מודרנית/נאורה יותר המרחק רב עד אינסופי (מזכיר את משל השועל בלול התרנגולות). תקרא בספר שהמלצתי איך זה קורה, איך ככל הנראה זה ימשיך ומה יהיה הסוף (אולי)...

להזכירך, בהיסטוריה שלטו במשך מאות שנים דיקטטורות חשוכות, קולוניאליזם המבוסס על עבדות, גזענות, השמדת עם ושיעבוד , פנאטיזם דתי ועוד ועוד... הרבה יותר מכל אידאולוגיה הומניסטית, הוגנת, שוויונית ושוחרת שלום (מה זה בכלל?). זה מעיד איכשהו על היותן נכונות/צודקות יותר באיזשהו אופן?

תחשוב שוב על מה שאמרת... מה נראה לך יותר שפוי בראיה רחבה? להשקיע 70-80% מזמן הערות של חייך ואת מיטב שנותיך בעבודה למען רווחיו של בעל המניות (וקצת שלך) ואת המעט הנותר לנסות לפזר בין מטלות היומיום, זוגתך, עצמך, ילדיך ומשפחתך או לעבוד "4 ימים בשבוע" ועדיין להתפרנס בכבוד עם רמת חינוך/רפואה סבירים ובשאר הזמן באמת לחיות ובאמת להיות חופשי?

באופציה הראשונה אתה לא באמת חופשי אלא פשוט עבד בתנאים טובים לכל היותר. עבד לשרירות ליבו של המעסיק, לשוק העבודה, לשוק הנדל"ן, לשוק המט"ח, לשוק המשכנתאות, לתשלומי השכירות/גן/עיריה, לתורים בקופ"ח, לקרטלים המסחריים, לתרבות הצריכה (שהיא הצד השני של המטבע כמובן כי בלעדיה אין קפיטליזם), לפרסומות, למבצעים ובעצם למה לא?

אני לא נגד קפיטליזם כלל... זה חלק מהאופי שלנו כבני אדם ומנוע מצויין לצמיחה ואי-קפיאה על השמרים. אבל מה שיש היום זה בבחינת "לשפוך את המים עם התינוק" ובינו לבין קפיטליזם יש מעט מאוד. זה לא יותר מחזות נעימה למשהו אחר לגמרי.

בשיחה עם סבי (בן 87) הוא זרק לי תיאוריה מעניינת שצריך היה לעשות הכל הפוך - לתת לאנשים פנסיה מלאה מגיל 25 עד 45 ורק אח"כ הם ברשות עצמם. אז לילדים היו הורים במשרה מלאה, לאנשים היה זמן להתפתח, להשכיל ולהתבגר כשהם חופשיים מ"שעבוד" אבל בידיעה מלאה שהם לא יכולים פשוט להתבטל כי בגיל 45 אתה ברשות עצמך עד הסוף.

* אתה יכול לדמיין מלחמות כשכולם בני 45 עם משפחות ולא ילדים בני 18 חמומי מוח, נוחים להשפעה, חרמנים אש ובלי משהו להפסיד?

* אתה מדמיין אילו אנשים מנוסים/משכילים/שקולים היית מקבל בתור עובדים (ועם ילדים גדולים)?

* אתה מדמיין מה יהיה מצב החינוך, האלימות, הפשע והסמים כשההורים שם כדי לחנך את ילדיהם ולתמוך בהם בכל שלב?

ברור שזו רק תיאוריה וכמו כל תיאוריה גם היא מלאת פגמים, אבל אל תפחדו לחשוב מחוץ לקופסה ואל תיכנעו לשטיפת המוח האינסופית לה אנחנו חשופים.

כפי שאמרת, זו רק תאוריה.

מעשית זה לא מתאפשר, כי זה לא טבע האדם.

תמיד יתעורר מישהו ויגיד "היי, אני יותר טוב מהאהבלים האלה מסביבי,

למה אני שווה להם? למה אני חזק/יפה/חכם מעל הממוצע ובכל זאת מקבל נתח שווה מהעוגה?" ובחלק מהזמן, אותו אדם גם יהיה צודק

אין כל קשר בין מה שאמרת למה שכתבתי.

לא מדובר על שיוויון קיבוצי/סוציאליסטי אלא על הבטחת זכויות ריאליות של השכלה, דיור, בריאות ותעסוקה לכולם וכל מה שמעבר - השמיים הם הגבול, כל עוד לא מתחזרים ושומרים על פערים חברתיים שפויים (בניגוד גמור לבנקים שמגיעים לרווח נקי של מליארדים עם משכורות עתק לבכירים בלי כל קשר לביצועים ובכל זאת מעסיקים עובדי ניקיון בשכר רעב דרך "קבלנים" נצלנים ומפטרים מאות כספריות שעבדו בקצת יותר משכר מינימום כלאחר יד).

אחד החוקים למשל (ואל תתפוס אותי במספרים המדוייקים) הוא שהעובד הבכיר ביותר בארגון יכול להרוויח (כולל הכל) מקסימום פי 50 מהעובד הזוטר ביותר בארגון - מתוך ההנחה המאוד סבירה והוגנת שכולם תורמים להצלחת הארגון וללא בסיס הפירמידה אין קיום/בונוסים לראשיה.

כך, אם מנכל"ית בנק רוצה להרוויח 500000 ש"ח לחודש ( ) על עובדת הניקיון להרוויח 10000 ש"ח לחודש (ויסלחו לי הנשים על המגדריות הבוטה לצורך הנוחות). זה מעיו "ביטוח" נגד התחזרות של ראשי הפירמידה על חשבון הזיעה והמאמץ של העומדים בבסיסה ומבטיח "שותפות גורל" לרוחב האירגון.

תסכים איתי ש"פי 50" זה ממש לא "נתח שווה מהעוגה" ויש די והותר טווח כדי לבטא כישורים ויכולות שונים ומשונים - בלי להתנהג כמו חזירים חסרי נשמה ותאבי בצע בלי גבול.

אבל המנקה לא עובדת החברה, היא עובדת קבלן.

המנכ"ל של שבה המנקה מועסקת, סביר להניח שכן מרוויח פי 50 מהמנקה או אפילו פי 30.

אולי זו כן שתיפת מוח, אבל זו לדעתי החשיבה שהייתה לכל אחד ואחד מהאנשים שהצליחו בחיים:

I you can't beat the, join them.

חוץ מזה, כל בני האדם חזירים והם תמיד ייפתחו עיניים, בעיקר ישראלים.

"מה? הוא מרוויח 15 מיליון בחודש? הוא לא יכול להסתדר עם מיליון?"

"מה? הוא מרוויח פי 50 ממני? הוא לא יכול להסתדר עם פי 30?"

בוא אני אגיד לך עוד משהו, אם אתה תקצץ משכורת למנהלים בכירים בחברות,

זה לא שהכסף הזה יטפטף למטה, הוא פשוט יישאר אצל הבעלים ואז הם יהיו חזיריים.

אז אני לא רואה איזשהו פתרון מעשי שהצעת כאן.

לא כל כך הבנתי את דבריך... מצטער.

"להצליח בחיים" זה משהו כל כך גדול ופעמים רבות לא קשור כלל לכסף או מעמד.

אתה אולי מתכוון "מי שהצליח לנצח במשחק הקפיטליסטי ועומד בסטנדרטים שלו" שזה דבר אחר לגמרי.

עבדתי לפני 15 שנה שכם לשכם עם בן של אחד מעשירי הארץ (משכורות של 6 ספרות) במשך לא מעט זמן - האמן לי שאם אביו היה יודע מה בנו חושב ומרגיש, הוא לא היה מרגיש כל כך "מוצלח ומצליח".

הסוף של דבריך לא ברור לי כלל - החוקים שציינתי נועדו בדיק למנוע את מה שציינת אבל כמובן ללא אכיפה רצינית עם שיניים זה חסר משמעות.

"להצליח בחיים" זה משהו כל כך גדול ופעמים רבות לא קשור כלל לכסף או מעמד.

אתה אולי מתכוון "מי שהצליח לנצח במשחק הקפיטליסטי ועומד בסטנדרטים שלו" שזה דבר אחר לגמרי.

הצלחה בחיים זה להשיג בין היתר את הדברים שדיברת עליהם.

להשיג בטחון כלכלי לרכוש חינוך טוב לילדים, דאגה להורים לעת זקנה ודאגה

לעצמך לעת זקנה.

עבדתי לפני 15 שנה שכם לשכם עם בן של אחד מעשירי הארץ (משכורות של 6 ספרות) במשך לא מעט זמן - האמן לי שאם אביו היה יודע מה בנו חושב ומרגיש, הוא לא היה מרגיש כל כך "מוצלח ומצליח".

בסדר, פרחחים כפויי טובה כלפי ההורים לא חסר.

הסוף של דבריך לא ברור לי כלל - החוקים שציינתי נועדו בדיק למנוע את מה שציינת אבל כמובן ללא אכיפה רצינית עם שיניים זה חסר משמעות.

אתה לא יכול לנתב עושר באופן מלאכותי, תהליכים כלכליים צריכים לקרות באופן טבעי.

תראה מה קורה עם חברות הסלולר למשל, שמים עליהם מגבלה אחת והם דופקים אותך מהצד השני.

אתה רוצה באמת לעורר משהו? אתה צריך התערבות טבעית, למשל, להכניס עוד 2 חברות סלולר לשוק.

tmpusr - אני רוצה כמובן שדבר אחד יהיה ברור, אם הייתה דרך לבצע את מה שאתה אומר

באופן שזה אכן יתגשם ושאנשים לא ייזרקו לרחובות, זה כמובן עדיף.

אבל לחשוב שזה אפשרי זה נאיבי באיזשהו מקום, כי לפני שבנאדם דואג לרווחת אחרים,

הוא דואג לרווחת עצמו.

הצלחה בחיים זה להשיג בין היתר את הדברים שדיברת עליהם.

להשיג בטחון כלכלי לרכוש חינוך טוב לילדים, דאגה להורים לעת זקנה ודאגה

לעצמך לעת זקנה.

צודק, אבל המציאות האולטרא-קפיטליסטית גורמת לך לוותר כמעט על כל דבר אחר בחיים לשם כך - וזו הבעיה.

סתם משהו קליל שנתקלתי בו: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3868393,00.html

בסדר, פרחחים כפויי טובה כלפי ההורים לא חסר.

מניסיון - זה נכון בכל שכבה סוציו-אקונומית, אבל זו לא היתה הנקודה.

העניין הוא שכדי להיות כל כך מוצלח ב"קפיטליזם" הוא נכשל כישלון חרוץ וקולוסאלי בתור אב ובן זוג לדעתי. בתור אב ל-3 אני נזכר בסיפורים שלו ומתחלחל... "להיות "מוצלח" זה עניין מאוד מאוד מורכב וסבוך וכסף ממש לא חלק ממנו בהכרח. עוזר ומקל מאוד אבל בהחלט לא הכרח.

זה מתחבר להערה שמעל - זה בסדר גמור ואפילו רצוי למצות פוטנציאל ולהצליח כלכלית אבל פסול בעיני שהאידאולוגיה השלטת מכתיבה מציאות בה זה נדרש וסופר לגיטימי ווותר על כמעט כל דבר אחר לשם כך.

אתה לא יכול לנתב עושר באופן מלאכותי, תהליכים כלכליים צריכים לקרות באופן טבעי.

תראה מה קורה עם חברות הסלולר למשל, שמים עליהם מגבלה אחת והם דופקים אותך מהצד השני.

אתה רוצה באמת לעורר משהו? אתה צריך התערבות טבעית, למשל, להכניס עוד 2 חברות סלולר לשוק.

שוב - אתה משמיע מפיך את הדמגוגיה השולטת בשיח כחלק משטיפת המוח שנועדה "להכשיר את השרץ".

מה שקורה היום זה ב-ד-י-ו-ק "לנתב עושר באופן מלאכותי" רק לכיוונם של העשירים ממילא.

אין בעיה שתהליכים כלכליים יקרו באופן טבעי אבל חייבים שהם יפעלו במסגרת של רגולציה ברורה עם אכיפה רצינית כדי להבטיח שחוקי המשחק ישמרו ומה שיפעל זה באמת כוחות השוק ולא קרטלים וקומבינות כפי שציינת. המצב בשוק הסלולר/כבלים/דלק וכדומה נובע ב-ד-י-ו-ק מהעדר כמעט מוחלט של רגולציה ואכיפה. אין מי/מה שימנע מחברות הסלולר לתאם מחירים ו"לדפוק אותך מהצד השני" וזו בדיוק הסיבה שגם אם תכניס עוד 17 חברות סלולר המחירים יהיו זהים והמציאות לא תשתנה.

tmpusr - אני רוצה כמובן שדבר אחד יהיה ברור, אם הייתה דרך לבצע את מה שאתה אומר

באופן שזה אכן יתגשם ושאנשים לא ייזרקו לרחובות, זה כמובן עדיף.

אבל לחשוב שזה אפשרי זה נאיבי באיזשהו מקום, כי לפני שבנאדם דואג לרווחת אחרים,

הוא דואג לרווחת עצמו.

אני כבר מזמן לא ילד נאיבי בן 20 ומה שאני אומר בא דווקא מניסיון לא קצר בעולם הקפיטליסטי ומפרספקטיבה מפוכחת. אני מסכים בהחלט שלצפות מבעלי השררה, האינטרסים והכסף לשנות בעצמם את החוקים לרעתם ולטובת הכלל הוא במקרה הטוב נאיבי. זה משהו שיבוא רק מלמטה, ברגע שההמונים יתפכחו משטיפת המוח הבלתי פוסקת, יבחרו הנהגה אחרת מתוכם ויתמכו בה לאורך זמן. גם מאוד נאיבי, במיוחד מתוך ההיכרות שלי עם העם בו אני חי ומהתרשמות מדעותיהם של הדור הצעיר שאמור להיות ה"דלק" של כזה מהלך.

תקרא שוב מה שכתבתי (ושוב ממליץ בחום על טרילוגיית "מאדים") - אין שום בעיה שאנשים "ידאגו לעצמם" והדוגמאות שנתתי נותנות לכך מרחב רב ועשיר. העניין הוא למנוע מהניסיון שלך "לדאוג לעצמך" לבוא על חשבון אחרים באופן לא מבוקר ולא הוגן ברמה קיצונית. יש בהחלט איך לעשות את זה ויש לכך כמה וכמה דוגמאות בעולם (אם כי בקנה מידה קטן).

זכור שגם העבדות ושיטת המעמדות שלטו בעולם במשך מאות שנים עד שנפלו ובדרך קסם נמצאו שיטות ממשל ושלטון סבירות והוגנות בהרבה בלי שנפלו השמיים.

כרגע זה עידן שלטון הכסף והקברניטים שלו ינסו להחזיק בו כל שיוכלו לתועלתם האישית באופן שאינו שונה בהרבה מהדוגמה הנ"ל. כולי תקווה שנתעורר ממנו לפני שיהיה מאוחר מדי.

סתם משהו חביב בעניין ומאוד נכון מניסיוני:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3868044,00.html

סתם עברתי על התראד ורציתי להמליץ על הסרט "קפיטליזם סיפור אהבה" שיצא לא מכבר.

לילה טוב.

שוב מאשימים את "השוק החופשי" ו "הקפיטליזם" בבעיות שנוצרו ע"י ממשלות, פוליטיקאים וביוקרטים.