כיצד נהיינו לקבלני תעודות בגרות

מצאתי את זה באתר של ארגון המורים

מאת: ד''ר רמי אמיתי - מנהל בית חינוך תיכון ע''ש גלילי בכפר-סבא וס/יו''ר הנהלת התאגדות המנהלים

והוא חושב דיי כמוני מקווה שיעשו משהוא :-[

מדינת ישראל היא בין המעטות בעולם המערבי שבה מנו?וטים כ- 95% מהתלמידים לחינוך העיוני, ואף שניתן לברך על צעד אמיץ זה, אסור לעצום עיניים ולהתעלם מתוצאותיו: במצב הקיים לא ייתכן לטעון בלהט כאילו כל תלמיד יכול להשיג תעודת בגרות מלאה, אסור להעריך מוסד חינוכי אך ורק לפי מספר הזכאים בו לתעודת הבגרות, וחמור לא פחות, אסור לפגוע בתשתיות החינוך המקצועי רק בגלל טיעוני סרק פוליטיים, כאילו "כל אחד יכול"! טענה זו אינה אמיתית, היא יוצרת אשליה, גורמת אכזבות מיותרות, ובסופו של ההליך החינוכי משפיעה לרעה גם על התלמידים הטובים.

אני מבקש להזכיר לכולנו כי הצלחתו של הליך חינוכי מבוססת גם על הסביבה הלימודית, על רמת ההניעה של התלמיד, על רמת הדרישות הלימודיות ואף על המשוכות שעליו לעבור בדרכו אל התעודה הנכספת.

צר לי לקבוע כי בישראל של היום נראה ששכחנו חלק ניכר ממשוכות אלה: במערכת חינוך שבה אין כמעט סף קבלה, את נושא ההנשרה הס מלהזכיר ואת יכולת הענישה החינוכית זנחנו בה זה מכבר, קשה לדרוש מבתי הספר ומהתלמידים להתמיד בעשייה החינוכית האמיתית. תלמיד היודע כי חבריו מחטיבת הביניים שפניהם בקושי זכורים למורים, בשל היעדרותם הרבה, הורשו להמשיך את לימודיהם בחטיבה העליונה חרף ציוניהם השליליים הרבים, אינו חש כל צורך להשקיע הרבה בלימודיו, שהרי, בסופו של דבר, לא צריך להתאמץ; תלמיד כיתה י' הנוכח לדעת שחברו, שצבר 6 - 7 ציונים שליליים ושעות חיסור רבות מספור, הורשה לעלות לכיתה י"א ללא מבחני מעבר, חדל להאמין במערכת החינוך ומגיע חיש מהר למסקנה העצובה שעולם המבוגרים הוא עולם חסר אמינות: מצד אחד, מדברים הרבה על חשיבות הלמידה, ההשקעה וההישגים, ואילו מהצד האחר מתעלמים מתלמידים המזלזלים בלימודים, נעדרים שעות רבות, מאיטים את קצב הלימוד של כיתתם ומפריעים להישגיהם של התלמידים האחרים.

דוגמה אחת מני רבות לשיטות התמוהות שנוקטת מערכת החינוך ב"מאבקה" בבתי ספר היא שאם החליט מוסד חינוכי (לאחר דיון מקיף במועצה הפדגוגית) למנוע את המשך לימודיו של תלמיד בתום השנה, לאחר שהוא צבר ציונים שליליים רבים והיעדרויות אינספור, רשאים התלמיד והוריו לערער לפני מנהל המחוז, וזה מזמן אותם לשימוע ללא נוכחות מנהל בית הספר, ובסמכותו לבטל לחלוטין את החלטת המועצה הפדגוגית. הטענה כאילו מקור ההנחיה הוא ב"חוק זכויות התלמיד" אינה נכונה. מדובר בהרחבת החוק ובפרשנות שנתנה לו שרת החינוך הקודמת בסיוע יועציה המשפטיים. רק במערכת חינוך "אנמית", שבה מפחדים מנהלים ומורים לומר את אשר על לבם, יכלו לעבור על תקנה זו לסדר היום, ואין פוצה פה ומצפצף.

ומכאן לקשר שבין טענותי ובין התוכנית של משרד החינוך לאפשר הגשה מיוחדת לבחינת הבגרות למסיימי כיתה י"ב החסרים בחינה אחת: לכאורה, זו תוכנית חינוכית נפלאה שמטרתה להרחיב את המעגל של מקבלי תעודת הבגרות, אלא שמורים ומנהלים רבים אינם שבעי רצון מהכוונה הזאת, אף שמקצתם מביעים את דעתם רק בחדרי חדרים.

הטענה הבסיסית אינה נגד הכוונה לסייע לעוד כמה תלמידים לזכות בתעודת בגרות, אלא נגד הזילות שאנו נוהגים בתעודת הבגרות: האם נכון לאפשר לתלמיד שזלזל במקצוע כלשהו, לא בא לשיעורים, ולא עמד במשימות שהוטלו על חבריו לספסל הלימודים, 'לעקוף' את המערכת, להשלים את החסך הלימודי בקורס קיץ קצר, ואגב כך לפאר את שם בית הספר שלו באחוזי הצלחה נוספים בבחינות הבגרות.

מכיוון שאנו אומרים בדרך כלל את האמת בלבד, חייבים אנו להתמיד בכך גם בנושא של הגשת התלמידים לבחינות המתכונת ולבחינות הבגרות: מי מאיתנו לא התמודד עם החוויה של תלמידים נרפים, שאחריהם אנו מנהלים 'מרדפים' במגמה להניעם להיבחן בחינה נוספת במועד ב', ג' או ד' (לעתים מזומנות המורה מתייצב לבחינה במועד מיוחד, אך התלמיד אינו טורח לבוא ואף לא ליידע על כך מראש...), ועם דרישות (לעתים בוטות) של הורים לאפשר לילדם בחינה מיוחדת לשיפור הציון אף אם הוא נעדר חלק ניכר משעות הלימוד, ועם דרישות של מפקח להגיש תלמיד לבחינת הבגרות גם אם הוא לא זיכה את המורה אפילו בנוכחות מינימלית בשיעוריו?

אני מאמין שנוכל להתגבר על חלק מחוליים אלה אם מעצבי מדיניות החינוך יעצרו לרגע את המרוץ המטורף אחרי תעודת הבגרות, יקיימו חשיבה מעמיקה ויכניסו מעט שינויים כדלקמן:

בתי הספר יוערכו במפתח הערכה חינוכית שבסיסו לא רק הישגים בבחינות הבגרות או רמת ההנשרה, אלא העבודה החינוכית האמיתית הנעשית בו, לדוגמה: כמה שעות ואמצעים משקיע בית הספר בפיתוח תוכניות חינוכיות בתחום של החינוך לערכים, התנדבות אמיתית לשמה, אהבת המולדת, הכרת הארץ, ביקור במוזיאונים, תערוכות, מופעי מוזיקה ואמנות, מהי מהות הטיולים שמקיים בית הספר והאם יש בהם חינוך אמיתי לאהבת הארץ או שמא בילוי חברתי בלבד, מהו אחוז התלמידים הנעדרים מהטיולים (ולא מסיבה כלכלית), מהו היקף האלימות בבית הספר, כיצד מתמודד הצוות החינוכי עם בעיות אלה והאם משרד החינוך מגבה צעדי משמעת חריפים שנוקט הצוות החינוכי, ועוד. מי שטוען שאת הנושאים האלה אי אפשר למדוד ולכ?מ?ת טועה ומטעה, ובוחר רק בדרך הקלה הערכת בית הספר רק על סמך ממוצעי הציונים.

משרד החינוך, עם ארגוני המורים והתאגדות המנהלים, יגדירו במשותף את המושג תלמיד, וממנו יגזרו את התנאים הנדרשים לזכאותו של התלמיד להיקרא תלמיד. ההגדרה העלובה הקיימת היום ("תלמיד הוא מי שלומד במוסד לימודי") הינה אם כל חטא. היא מאפשרת גם למי שאינו עומד אפילו בסטנדרטים מינימליים של השקעה ונוכחות להמשיך לקרוא לעצמו תלמיד (ואת הנזק המצטבר של הדבר סקרתי לעיל). לאחר קביעת הגדרה מחייבת זו, יידרשו בתי הספר להקפיד שרק מי שיעמוד בה יורשה להמשיך את לימודיו במוסד החינוכי, והאחרים יופנו למוסדות לימוד חלופיים.

בהחלטה אמיצה ונכונה יש להחזיר לאלתר למערכת החינוך את בתי הספר המקצועיים. אין כוונתי לבתי ספר אליטיסטיים ל"מדעים ואמנויות" או לבתי ספר טכנולוגיים, אלא לבתי ספר מקצועיים במלוא משמעותה של המילה, אלה שאפשר ללמוד בהם מקצוע ולא רק לשאוף לתעודת בגרות גם כאשר אינך יכול ואינך רשאי להחזיק בה. כל העולם המערבי מלא בבתי ספר כאלה, ורק אנחנו, העם הנבחר, החלטנו בהחלטה שרירותית פוליטית לחסל את מערך החינוך המקצועי, כדי לשאת חן בעיני חלק מהבוחרים. חבל שכך, שכן החלטה זו חסמה את יכולת ההצלחה של חלק מהתלמידים, שאינם מתאימים לחינוך העיוני הצרוף כלל אך יכולים היו למצוא את דרכם ואת הצלחתם במסגרת לימודית מקצועית חלופית.

יוחזר כבודה האבוד של תעודת הבגרות, שתהיה נחלתם של מי שזכאים לקבלה לאחר שיוכיחו כי עמדו בתנאים שהוצבו לפניהם: למידה שיטתית לאורך זמן, מילוי כל המשימות הנדרשות, נוכחות רצופה וקבועה בשיעורים, הצלחה במבחנים ועוד. לא עוד הצבת משימה לפני המורה בנוסח של 'אתה אחראי שכל תלמידיך יוגשו לבחינת הבגרות', אלא הכשרת המורים והכוונתם לעבודה חינוכית אמיתית שתוכל להביא עמה גם שיפור של הישגי התלמידים.

הפסקת הליך ה'ייצור בכל מחיר' של תעודות הבגרות, ביטול המועדים המיוחדים, מועדי ב' מיותרים (הוכח זה מכבר שחלק מהתלמידים ניגשים רק למועד ב') וכל ה"פטנטים" הנוספים מבית מדרשה של מערכת החינוך הישראלית, שכל ייעודם הוא להעלות באחוזים ספורים את מספר הזכאים לתעודת הבגרות.

אחרון אחרון חביב, אך חשוב ביותר, לדעתי: מעבר משינון של כמויות חומר, ופליטתן בבחינת הבגרות, להליך למידה מעמיק של הבנת חומר ויישומו. גישה כזאת נהוגה זה מכבר בעולם המערבי, ואין כל סיבה שלא לסגל אותה גם בישראל. חלק מהפתרונות נמצאים בשיטת הלמידה המקבלת ביטוי במבחני פיזה, אך נראה שאין זה הפתרון הבלעדי.

ולסיום, באה העת להעריך את המאמצים החינוכיים של צוותי ההוראה כי רובנו מתמודדים עם הבלתי אפשרי כמעט: כיתות עמוסות לעייפה, קיצוצים מתמידים במשאבי החינוך (גם כאשר מנסים לספר לכם שהקיצוצים בוטלו, אין זו האמת!), חברה שאינה מעריכה את הלימוד האמיתי אלא דוגלת במדיניות ה'חיפוף', והורים שאינם משתפים פעולה עם בתי הספר.

אני מסכים עם כל מילה ומילה שלו, ובמיוחד את הנושא של בתי הספר הטכנולוגיים/מקצועיים.

לא רק שחיסלו את בתי הספר המקצועיים, אלה גם מנסים לחסל גם את בתי הספר הטכנולוגיים.

משרד החינוך והממשלה צריכים להפנים דבר אחד פשוט, שברגע שהוא יופנם - כל הבעיות האלה יפתרו:

במקרה הטוב, 50% מהתלמידים מסוגלים לגשת לבחינות בגרות, ואולי 50% מהם גם יהיו זכאיים לתעודת בגרות.

תסתכלו למשל באנגליה. 20% בגרות, אולי 30. רוב התלמידים בכלל לא מגיעים למה שנקרא תיכון, אלא הנושרים קודם ובאמת הולכים ללמוד בבתי ספר מקצועיים.

מסכים לגמרי!

לא אכפת לי מבתי הספר המקצועיים, לי אישית זה לא נוגע אבל לפחות תהיה תעסוקה לכל הנושרים אשר בד"כ הם קרימינלים ואולי זה גם ישנה אותם.

בכל אופן, העניין של הקבלה לתיכונים והמשך הלימודים חרף השליליים הרבים פשוט מבאס ומוריד את המוטיבציה ללמוד בידיעה שאם אני לא עושה כלום

ובכל זאת ממשיך ולומד רק לקראת המבחן ומוציא 70+ וזה ציון די ממוצע אז מה הפואנטה בבית ספר? לשם מה יש את הלימודים האקסטרניים? :

ובכל זאת, מערכת החינוך פשוט מפגרת, זה משפט הסיכום שבחרתי.

כותב המאמר באמת מדבר לעניין אך אני חולק עם דבר אחד

"ביטול המועדים המיוחדים, מועדי ב' מיותרים "

אם נניח אחד שלמד ולא עבר שזה לגיטמי ביותר לא יוכל לקבל הזדמנות נוספת? דבר דבילי לחלוטין.

לפי דעתי מערכת החינוך בישראל אשמה בכל החינוך ההולך ומידרדר פה בארץ.

אם אני הייתי שר החינוך הייתי מעביר מבחן IQ קטן שמטרתו לבדוק האם התלמיד מסוגל שכלית להתמודד עם בחינת הבגרות.

אם לא אז יש לגשת אליו ולספר לו שאינו מספיק חכם, כך או כך הוא ינשור מהלימודים.

כך גם ימנעו נשירות מיותרות, סבל שהוא לשווא, מפחי נפש ווהכי חשוב אלו שכן רוצים ללמוד ומסוגלים ללמוד לא יסבלו מאלו שבצד השני.

תעודת בגרות צריך לקבל בן אדם שיעודע מה הוא הוא הולך לעשות אח"כ, מה הטעם לתעודת בגרות אם לאחר הלימודים הוא ילך לצבא ויגמור את החיים שלו חסר עבודה או שנודד מבית לרחוב לבית לרחוב.

אני מסכים עם כול מילה, אצלי בכיתה (עיונית רגילה לא מב''ר ולא מפגרים), אי אפשר ללמוד עם כול המופרעים שלא יכולים לשבת בשקט, אני רק יכול ללמוד במגמות שבחרתי שלשם הממופרעים לא הצליחו להכנס, ולכן שם אפשר ללמוד.

אבל מן הצד השני, להעיף בן אדם מהמסגרת ולא לתת לו לעשות בגרות בגלל ציון iq שהוא קיבל זה אידיוטי, אם רוצים הכול אפשרי וכול עוד הבן אדם הזה משקיע, מתרגל, עובד בבית, מגיע לשיעורים ולא עושה צרות, צריך לבוא לקראתו.

אבל מן הצד השני, להעיף בן אדם מהמסגרת ולא לתת לו לעשות בגרות בגלל ציון iq שהוא קיבל זה אידיוטי, אם רוצים הכול אפשרי וכול עוד הבן אדם הזה משקיע, מתרגל, עובד בבית, מגיע לשיעורים ולא עושה צרות, צריך לבוא לקראתו.

מסכים, רצון זה טוב ולאלו שיש צריך לבוא לקראתם, בדרך כלל אלו עם הרצון יודעים מה הם רוצים מעצמם ולכן הם כן יעברו את המבחן IQ

אני מסכים חלקית עם מה שנאמר כאן...

יש לי חבר לדוגמא שלא מגיע ל50 % מימי הלימוד... אבל הבן אדם גאון הוא מוציא 85+ בכל מבחן (בדרך כלל 98).

במבחן מטמטיקה שאני (אחד התלמידים היותר טובים בכיתת מצוינות-בלי להשמע משתחצן-) חצי חרש אליו (30 דקות בערך אבל אני בדרך כלל למבחן במט' אנלא מתכונן) הוציא 80 (אחד מהציונים היותר גבוהים...) הוא הוציא 99... בגלל שהוא לא היה כמעט בשיעורים לא מגיע לו תעודה? להפך הדבר

אדם שלא הגיע לשיעורים אבל הצליח לעמוד בבחינות הבגרות הוא זה שמגיע לו (הכוונה למועד א') כי זה מראה על יכולת חשביה גבוהה... הבעיה אינה טמונה

בתעודת הבגרות. אלה בסוג הבחינה שכן לדעתי היא צריכה להיות בדיקה שבודקת את היכולת השכלית ולא כמה חרשת. ("החוכמה היא לראות מה שכל אחד אחר ראה, אבל, להבין מה שאף אחד אחר לא הבין"). בבית ספר שלי מספר הזכאים לתעודת בגרות עומד על 80%. אך איני מבין דבר אחד, איך "תלמיד" עם מנת משכל חד ספרתית יכול לקבל תעודת בגרות? התשובה טמונה במשפט "חנוך הנער על פי דרכו", בגלל ש"קשה לו בלימודים" ולא בגלל שהוא טיפש, נתנו לו כיתה מיוחדת...

שמאפשרת לו לגשת לקבל תעודת בגרות... אבל אם הוא היה לומד איתי למשל הוא בקושי היה מקבל 25... שכן עד שהגענו לכיתה ח' הוא למד איתנו ונכשל בכל מבחן אפשרי.

תעודת הבגרות אכן הפכה לדבר חסר ערך! שכן האוניבריסטאות מסתכלות רק על מט', אנגלית.

אני מסכים עם כול מילה, אצלי בכיתה (עיונית רגילה לא מב''ר ולא מפגרים), אי אפשר ללמוד עם כול המופרעים שלא יכולים לשבת בשקט, אני רק יכול ללמוד במגמות שבחרתי שלשם הממופרעים לא הצליחו להכנס, ולכן שם אפשר ללמוד.

אבל מן הצד השני, להעיף בן אדם מהמסגרת ולא לתת לו לעשות בגרות בגלל ציון iq שהוא קיבל זה אידיוטי, אם רוצים הכול אפשרי וכול עוד הבן אדם הזה משקיע, מתרגל, עובד בבית, מגיע לשיעורים ולא עושה צרות, צריך לבוא לקראתו.

הסיכוי שאדם עם מנת IQ נמוכה ישקיע, שואף ל0. לא אמרתי מהגבלה

הוא אמר שישראל זאת מדינה מערבית? אנחנו עדיין נחשבים לאחת ממדינות העולם השלישי

ברוב האספקטים אנחנו מדינה מערבית

אולי הוא חורש בבית?

אני מסכים חלקית עם מה שנאמר כאן...

יש לי חבר לדוגמא שלא מגיע ל50 % מימי הלימוד... אבל הבן אדם גאון הוא מוציא 85+ בכל מבחן (בדרך כלל 98).

במבחן מטמטיקה שאני (אחד התלמידים היותר טובים בכיתת מצוינות-בלי להשמע משתחצן-) חצי חרש אליו (30 דקות בערך אבל אני בדרך כלל למבחן במט' אנלא מתכונן) הוציא 80 (אחד מהציונים היותר גבוהים...) הוא הוציא 99... בגלל שהוא לא היה כמעט בשיעורים לא מגיע לו תעודה? להפך הדבר

אדם שלא הגיע לשיעורים אבל הצליח לעמוד בבחינות הבגרות הוא זה שמגיע לו (הכוונה למועד א') כי זה מראה על יכולת חשביה גבוהה... הבעיה אינה טמונה

בתעודת הבגרות. אלה בסוג הבחינה שכן לדעתי היא צריכה להיות בדיקה שבודקת את היכולת השכלית ולא כמה חרשת.

נכון.

אבל אנחנו מדברים פה על מערכת חינוך. לא מערכת השכלה בלבד, על אף שזה יעודה העיקרי.

ככזו- היא צריכה להיות שיווינית במידה מסויימת, מספיק שיוויונית גם בשביל לאפשר לתלמיד טוב יותר לקבל ציון גבוה יותר (ללא הקלות טיפשיות לטיפשים. אם מישהו טיפש ולא לומד שלא יקבל אותו ציון, אלה החיים).

חלק מהשויון הזה מתבטא בנוכחות. אכן כן.

בתור מי שלומד בתיכון בכפ"ס אני רוצה להגיד לכם שרמי הוא דיקטטור וגלילי זה כמו בית כלא, תאמינו לי שממש לא הייתם רוצים מנהל כמוהו לדוגמא:

- תלמיד שלא היה נוכח יום לפני בחינה או בכל השעות ביום הבחינה עצמה - לא זכאי שיבדקו לו אותה

- זימנו אותכם למשהו שקשור לצה"ל? זה יפה מאוד, המכתב ששלח לכם הצבא בדואר לא יצדיק את ההיעדרות ותצטרכו ללכת לתל השומר ולהוציא אישור מיוחד.

ויש עוד הרבה דוגמאות.. אולי הוא צודק בחלק מהדברים שלו אבל הוא מנהל נוקשה מאודדד, רובכם הייתם משתגעים מהחוקים שלו

בתור מי שלומד בתיכון בכפ"ס אני רוצה להגיד לכם שרמי הוא דיקטטור וגלילי זה כמו בית כלא, תאמינו לי שממש לא הייתם רוצים מנהל כמוהו לדוגמא:

- תלמיד שלא היה נוכח יום לפני בחינה או בכל השעות ביום הבחינה עצמה - לא זכאי שיבדקו לו אותה

- זימנו אותכם למשהו שקשור לצה"ל? זה יפה מאוד, המכתב ששלח לכם הצבא בדואר לא יצדיק את ההיעדרות ותצטרכו ללכת לתל השומר ולהוציא אישור מיוחד.

ויש עוד הרבה דוגמאות.. אולי הוא צודק בחלק מהדברים שלו אבל הוא מנהל נוקשה מאודדד, רובכם הייתם משתגעים מהחוקים שלו

גם אצלנו זה ככה.

גם לדעתי צריך להחזיר בית ספר מקצועיים.

בתור מי שלומד בתיכון בכפ"ס אני רוצה להגיד לכם שרמי הוא דיקטטור וגלילי זה כמו בית כלא, תאמינו לי שממש לא הייתם רוצים מנהל כמוהו לדוגמא:

- תלמיד שלא היה נוכח יום לפני בחינה או בכל השעות ביום הבחינה עצמה - לא זכאי שיבדקו לו אותה

- זימנו אותכם למשהו שקשור לצה"ל? זה יפה מאוד, המכתב ששלח לכם הצבא בדואר לא יצדיק את ההיעדרות ותצטרכו ללכת לתל השומר ולהוציא אישור מיוחד.

ויש עוד הרבה דוגמאות.. אולי הוא צודק בחלק מהדברים שלו אבל הוא מנהל נוקשה מאודדד, רובכם הייתם משתגעים מהחוקים שלו

כנראה עוד לא היית בטכני...

גם כשאני למדתי הסעיף הראשון היה קיים בתיכון שלמדתי בו. את השני אני לא מכיר..