התאריך הזה מחבר בין הבטחות לשדרוג חינם, מחשבים שניסו לדחוס כוח שולחני לתיק, ומכשירים שנראו אז כמו העתיד. בדרך, גם זיכרון דיגיטלי קיבל תיבול מפתיע, ומוזיקה יצאה מהדיסק הקטן אל הכיס.
שדרוג חינם, ועתיד על הנייר
לצד ה-GeForce RTX 4090, שהגיע עם תג מחיר של אלפי שקלים, מנהל התקנים חדש של NVIDIA הציע בשורה צנועה יותר לארנק: שיפור ביצועים ללא תשלום. לפי החברה, בכמה משחקים כרטיסי RTX 3000 קיבלו תוספת של עד 24 אחוזים. השיפור שהגיע בדרייבר נשמע כמו מתנה יפה למי שלא תכנן לשדרג כרטיס.
לא כל הבטחה לשדרוג מגיעה עם כפתור הורדה. ב-2019, המעבדים השולחניים של אינטל עדיין נשענו על תהליך 14 ננומטר, בזמן שהמעבר ל-10 ננומטר נדחה שוב ושוב. ההמתנה ל-10 ננומטר הזכירה עד כמה תוכניות גדולות יכולות להיתקע במפעל.
וגוגל ניסתה להציע מסלול אחר: ה-Pixel Slate היה טאבלט Chrome OS יוקרתי, עם מסך גדול ומערכת שהותאמה למגע, אבל את המקלדת והעט היה צריך לקנות בנפרד. הטאבלט של גוגל ביקש להיות גם טאבלט וגם תחליף חופשי לחלונות – רעיון שאפתני, עם חשבון אביזרים משלו.
כוח של מחשב שולחני, בכיס או בתיק
כשהמחשבים הניידים התחילו לקבל מעבדים מרובעי ליבות, Clevo ו-Eurocom כבר הציעו דגמים עם מעבדי Coffee Lake שולחניים, עד Core i7-8700K המשושה. לצד מסכים עד 17.3 אינץ' ואפילו צמד כרטיסי GeForce GTX 1080, אלה לא היו בדיוק מחשבים שהייתם שוכחים בתיק. מחשבים ניידים עם מעבדים שולחניים נשמעו כמו חלום גיימרים, ומשקל של כמעט כל דבר אחר.
גם לטלפונים היה אז עניין בלהיות כמה שיותר גדולים. ה-HTC One Max הגיע עם מסך 5.9 אינץ' וקורא טביעות אצבע בגב, כשמסך של חמישה אינץ' עוד נחשב מפלצתי לא מזמן. ה-One Max הענק ניסה להוכיח שגם סמארטפון יכול להרגיש כמו טאבלט – בלי לוותר על שיחת טלפון.
מלח בכונן, מוזיקה בכיס
העתיד של האחסון, כך לפחות קיוו מדענים בסינגפור, עשוי היה להתחיל במלח בישול. שיטה שהציגו ב-2011 אמורה הייתה להגדיל פי שישה את צפיפות הכוננים הקשיחים, עד 3.3 טרה-ביט לאינץ' רבוע. הכוננים עם המלח היו הבטחה מסקרנת, וגם תזכורת לכך שלא כל רעיון מעבדתי מגיע בסוף לשולחן העבודה.
וב-2004, מוזיקה ניידת עדיין הסתובבה על דיסק קשיח קטן. ה-iRiver H-120 הציע נגן MP3, הקלטה ורדיו מובנה, ונראה כמו פתרון משכנע למי שכבר נמאס לו לסחוב עשרות תקליטוני מיני-דיסק. נגן ה-iRiver עם הדיסק הקשיח היה מין ספריית מוזיקה אישית בכיס, עוד לפני שהכיס הפך למקום שבו אנחנו שומרים כמעט הכול.
מה אתם זוכרים מהתקופות האלה – נגן ה-MP3 הראשון, הטלפון שהרגיש ענק, או מחשב שדרש תיק מיוחד? ספרו לנו בתגובות.
