לפני סיום משמרת תושבת LGA1700 של אינטל אנחנו מקבלים מבט אל לוח אם יוצא דופן בנוף לוחות האם היוקרתיים ודנים בחשיבות של צמד ממשקי זיכרון במקום ארבעה בעידן בו נפחי הזיכרון גדלים משמעותית לצרכן
ברשותכם, נשים לרגע בצד את המצב הכאוטי בו נמצאים מעבדי אינטל בדורות 13 ו-14, יחד עם מצבים לא נעימים אחרים אצל ענקית השבבים ונתמקד בחומרה עצמה. מבטיחים, לא שכחנו לדון בסוגיית צריכת החשמל וקריסות המערכת.
פלטפורמת LGA1700 של אינטל היא זאת שהביאה להמונים את בשורת השימוש הנרחב בזיכרון מסוג DDR5, שבשנה האחרונה הפך לסטנדרט של ממש כאשר DDR4 אט אט מתנדף באלגנטיות ממדפי החנויות ומהרכישות הקבועות של קהל המשתמשים הרחב.
בעוד הפלטפורמה החלה את דרכה אם הצעה להשמש ב-DDR4 או ב-DDR5 בהתאם לדגמי לוחות האם השונים, שכן המעבדים עצמם תומכים גם באלו וגם באלו, נראה כי המעבר בוצע ברובו בצורה חלקה למדי כאשר גם מחירי לוחות האם הוזלו לעיתם וגם מחירי מקלות הזיכרון עצמם.
מיותר לציין שמעבר לטכנולוגיית זיכרון חדשה מגיע עם חבלי לידה, אך עם מספר יתרונות ברור עוד מהרגעים הראשונים. את האיטם הזה אנחנו מקדישים בעיקר לדיון בנושא תרגיל חשיבה שקשור למוצר אותו אנו מציגים.
מותג ה-ROG של יצרנית החומרה ASUS נושא איתו מספר רב של לוחות אם, אך בנוף המעניין הזה ישנם כמה לוחות אם אשר אפשר מיד לזהות שמשהו בהם שונה. דגמי APEX הם דגמים של לוחות אם אשר נוצרו לאוברקלוקרים, אך במיוחד לאלו שמעוניינים לבצע אוברקלוקינג או פשוט לקבל יציבות גבוהה משמעותית עבור מקלות הזיכרון שברשותם.
זה הוא ה-ASUS MAXIMUS Z790 APEX ENCORE והוא הגיע לשוק בסמוך להשקת הדור ה-14 של מעבדי Core של אינטל.
לוחות האם מדגמי APEX מגיעים מספק שנים עם צמד ממשקים עבור זיכרון מערכת בהשוואה לסטנדרט של ארבעה בעיקר בשביל לקבל אות נקי יותר בלוח המעגל המודפס אל מול בקר הזיכרון במעבד עצמו. אגב, מה שנראה כמו ממשק נוסף מימין אינו ממשק זיכרון אלא למעשה אחת הדרכים הטובות ביותר שאנחנו מכירים לעגון כונני M.2 אל לוח אם עם כרטיסון שנקרא DIMM.2.
בכנות, הלוואי ו-ASUS הייתה מאמצת את המתודה הזאת ביותר לוחות אם. הכרטיסון הזה מכיל עגינות לכונני M.2 משני צדדים ומגיע עם גוף קירור יעודי. את הכרטיסון מתקינים על גבי לוח האם ממש כמו שמתקינים מקבל זיכרון סטנדרטי.
לחזור לנושא – תרגיל המחשבה שאשמח להעלות כאן לא בהכרח קשור ליעוד לוח האם הזה, אך בהחלט יועיל למשתמש בשורה התחתונה ומתחיל קודם כל מהתקדמות עולם השבבים בעניין DDR5 ושיפורו.
כיום, הרוב הגדול והמוחלט של מערכות מחשב מכיל סט של שתי מקלות זיכרון, בעיקר מחשבים מתקדמים לגיימינג וכל פעולה תובענית אחרת. בעידן ה-DDR5 נפוץ מאוד שמשתמש ממוצע עבור גיימינג יצא מחנות מחשבים עם מחשב בעל 32GB של זיכרון אשר מחולק לצמד 16GB בערוץ כפול (Dual Channel). זה זול, נגיש, ובשונה מתקופות ארוכות בהיסטוריה של המחשוב, גם נחשב להרבה יותר ממה שמשחקי מחשב חדשים מבקשים.
למעשה, הגענו למצב שבו השאלה "ומה אם בעתיד ארצה לשדרג?" עולה פחות כשנפח הזיכרון ההתחלתי גבוה משמעותית ממה שנדרש לחלק גדול מהפעולות השונות. הפעם, בשונה מעידן ה-DDR4, מקלות DDR5 כבר כעת מגיעים בזמינות עם נפחים מוגדלים לכל מקל. צמד מקלות של 16GB כל אחד הוא מאוד מכובד, אך אלו שירצו יותר יכולים לרכוש מקלות של 24GB או 32GB או אפילו 48GB כאשר בעוד זמן קצר יחסית אנחנו נתחיל לראות מקלות זיכרון מסוג DDR5 בנפח מאוד מרשים של 64GB לצרכן.
משמעות הדבר הוא שטכנית אם כל לוחות האם היו כוללים צמד ממשקי DDR5 בלבד, כמעט כלל משתמשי המחשב האישי לא היו מוצאים בעיה של ממש עם הגבלה ל-128GB "בלבד" של זיכרון מערכת.
כאן אנחנו מוצאים לנכון לחבר את עניין יציבות המערכת לנפח הזיכרון בעניין "מה עם לשדרג ולהוסיף בעתיד?". כשמדובר בזיכרון, במיוחד בזיכרון DDR5, הרצה של ארבעה מקלות במערכת הוא לא דבר טריוויאלי, על אחת כמה וכמה במהירויות לא סטנדרטיות וכשמנסים לערבב דגמים שונים. אפשר להגיד שזאת בעיה טכנית, אפשר בכלל להסתכל על זה כבעיה צרכנית, אך ככלל – השגת יציבות ועליה תקינה של מערכת בשימוש ארבעה מקלות DDR5, בין אם זאת מערכת אינטל או מערכת AMD כיום הוא דבר אשר לעיתים מצריך ניסוי וטעיה, שימוש במגוון מקלות זיכרון ומציאת יציבות כשמגיעים עליה.
זה דבר שאולי מעבדות מחשבים מסוגלות להתמודד איתו, אך משאיר את המשתמש הממוצע בבעיה. אנחנו יודעים שמכרינו בחנויות המחשבים השונות גם הם רואים בשימוש בארבעה מקלות זיכרון DDR5 כאב ראש קבוע ותדיר.
הסיבות הטכניות להתעקשות מערכות לא לבצע עליה תקינה או במהירות מלאה עבור זיכרון בשימוש ארבעה מקלות הן סיבות שקשורות גם בסיליקון שאחראי לזה במעבדים וגם בחיווי עצמו בלוחות האם. מכיוון שמדובר בהרבה מאוד מידע שעובר בקצבים מהירים במיוחד, עיבוד האות רגיש וגם האות עצמו רגיש להפרעות בתנועה שלו בין ממשקי הזיכרון בלוח האם לבין המעבד. הפרעות וחוסר יציבות בשימוש בקונפיגורציות זיכרון מורכבות הוא לא דבר חדש בעולם המחשבים, אבל מקבל דגש של ממש בדור ה-DDR5 כאשר אות נקי הופך לדבר הכרחי יותר ויותר עם ערכות זיכרון חדשות.
עולם ה-DDR5 רוצה לשעוט קדימה, שכן טכנולוגיות היצור נהיות בריאות יותר בקצב גבוה וכך ניתן להפיק מקלות זיכרון במהירות מאוד מכובדת. מנגד, לוח המעגל המודפס עצמו ובקרי המעבדים מהווים כאן את צוואר הבקבוק בדרך להשגת ביצועי זיכרון גבוהים יותר.
האם מדובר בבעיה כבדת משקל בעולם המחשבים? לא, ממש לא. נבהיר כי כל ערכת זיכרון במהירות ממוצעת בזול שתמצאו תעשה עבודה טובה בכל שימוש אפשרי. בכל זאת, המשוגעים לדבר תמיד מחפשים את קמצוץ הביצועים הקטן ביותר שהם יכולים להרוויח ולכן יחפשו זיכרון במהירות הגבוהה ביותר. כיום DDR5-6000 הוא זה ששולט בגזרת הביצועים והפופולריות בשוק הודות לשילוב של מגוון רב של מוצרים ושל מחיר טוב. מעבר לכך אפשר למצוא ערכות במהירות 6600, 7200 ואף יותר כך כאן מגיעים בעיקר לבעיות של יציבות.
עבור אינטל ו-AMD, מדובר באוברקלוקינג לכל עניין ודבר, ויש כאן כוכביות שמשתמשים צריכים להכיר. אם רכשתם מערכת מחשב חדשה וזיכרון שמהיר ממה שמוצהר באתר היצרן של מעבדים, ואתם מפעילים את פרופיל המהירות הגבוהה של הזיכרון הזה, אתם למעשה מכניסים את עצמכם לקטגוריה של אוברקלוקינג.
אצל AMD מומלץ להשאר עד DDR5-6000 ושם נעשה פוקוס על ערכות ספציפיות עבור AMD, ואצל אינטל כל המרבה הרי זה משובח (כל עוד זה יכול לעבוד). בהרבה מערכות חדשות מבוססות לוחות Z790 ומעבדי אינטל בדור ה-14 אתם צפויים לעיתים להתקל בבעיות של חוסר יציבות מעל לקו DDR5-7000 וכאן לוחות אם כמו ה-Z790 APEX ENCORE באים, בעיקר בשביל לשפר את סיכויי ההצלחה וגם אוברקלוקינג מעבר לכך. המטרה היא להסיר מגבלות טיפוסיות של איכות אות הודות לדרך בה הלוח בנוי.
מבלי להכנס יותר מדי אל נבכי Signal Integrity בלוחות מודפסים – העיקרון כאן עובד על המרחק בין תושבת המעבד לבין ממשקי הזיכרון. כאשר אין צורך לפצל את האות עבור ממשקים נוספים או להרחיק את הערוץ השני מהתושבת כתוצאה מכך, אפשר בלוחות אם כמו ה-APEX להקריב כמה שאפשר את צמד הערוצים עם ממשק אחד לכל ערוץ למעבד, וכך לקצר משמעותית את המרחק הפיזי בין בקר הזיכרון במעבד לבין מקלות הזיכרון עצמם, דבר שמגדיל באופן משמעותי את איכות האות.
DDR5 רוצה לפרוץ קדימה, ואם היה אפשרי להשתמש בערכות זיכרון מהירות משמעותית, כנראה שכבר היינו הופכים ערכות מהירות יותר לנורמה. הדבר הזה יאלץ להמתין למעבדי העתיד שמפותחים עם היכולת לתקשר בתדרי עבודה גבוהים יותר עם ערכות זיכרון. יצרניות השבבים השונות כבר הציגו לפני זמן רב את היכולים שלהן להפיק מוצרי זיכרון בעלי תדרים מפלצתיים.
למזלו, או לצערנו, נראה שאין צורך ממשי כיום במהירויות הזיכרון המסחררות הללו של DDR5-7000 ויותר. בשימושים כלליים דוגמת מסמכים ותוכנות עריכה, לרוב מוצאים כי ההבדלים בין ערכות הזיכרון הזולות ליקרות עומד על שיפור ביצועי מערכת כלליים של אחוזים בודדים בלבד. בעתיד הקרוב אנחנו נצלול לשאלה הזאת שוב עם צאתם של מעבדים חדשים לשוק ונבדוק את ההבדלים, שכן חשוב לוודא בארכיטקטורה חדשה שאותו קו המחשבה עדיין נכון.
עם הוזלת DDR5 בשוק, ועליית נפח הזיכרון הזמין עוד ועוד, נראה ש-DDR5 נפתר מחלק מהבעיות הטיפוסיות שדורות זיכרון שלפניו הביאו בהיבט הצרכני. במקום להסתפק במעט ולשדרג לאחר מכן, מוצאים את עצמם צרכנים קונים מעל למה שהם באמת צריכים וכנראה שלא ישדרגו בעתיד הקרוב, וגם כן ירצו לעשות זאת, כנראה שערכת זיכרון בנפח כפול תהיה זולה מספיק כדי להחליף את זאת הקיימת מבלי תחושות אשם גדולות.
יהיה מעניין לראות בדורות העתיד האם נזכה לראות עוד עוד לוחות אם מאמצים את המודל של צמד ממשקי זיכרון בלבד בשוק האמצע או בשוק הגבוה, לצד זמינות גבוהה של ערכות זיכרון בנפח של 32GB, 48GB ו-64GB לכל מקל. אנחנו עדים לכך שחלק קטן מלוחות האם הזולים ביותר אימצו זאת, אך בעיקר מהיבט של עלות.
