עיצוב נקי ומפתיע
מכל זווית שלא מסתכלים עליו, ה-G2 נראה טוב. המסך הגדול, המסגרת הדקה, הקווים העגולים והפרופיל הדק מסתדרים יחד נהדר. זהו ללא ספק אחד המכשירים הכי יפים שנתקלתי בהם. הוא לא רק נראה נהדר, אלא גם מרגיש מצויין. LG הצליחו ליצור מכשיר דגל שעשוי ברובו מפלסטיק, אך לעומת סמסונג, לא מרגיש זול במיוחד. המגע הוא איכותי ביותר, כאשר העובדה של-G2 אין מכסה מתפרק תורמת רבות ליציבות שלו. אין כאן חלקים זזים בכלל והתוצאה היא מכשיר שמרגיש לא פחות טוב ביד מאשר ה-HTC One וזה אומר הרבה. אבל התכונה העיצובית הכי בולטת של המכשיר, היא מיקום הכפתורים שלו.
LG עשו כאן צעד אמיץ, ומיקמו את כפתורי הווליום והנעילה במרכז גב המכשיר, ישירות מתחת למצלמה. זה אולי נשמע לכם מוזר וזה באמת מוזר. בימים הראשונים היה לי מאוד קשה להתרגל לקונספט הזה, כאשר בכל פעם שרציתי לשנות את הווליום או לכבות את מסך המכשיר הייתי צריך לשנות את תנוחתו באופן שהרגיש לא כל כך טבעי. למרבה המזל, LG בחרו לצרף תכונה מצויינת לממשק המכשיר המאפשרת פתיחתו ע"י הקשה כפולה על המסך, כך שאין צורך לגשת למקש הנעילה בכל פעם שרוצים לשחרר אותה. יחד עם זאת, קשה לשנות הרגלים, והתכונה החביבה שנקראת בשם Knock On לא עבדה באופן חלק 100% מהזמן ומצאתי את עצמי יותר מפעם אחת מקיש על מסך המכשיר, כאילו מחכה שמישהו יפתח לי את הדלת בצד השני. כאשר כן בחרתי להשתמש בכפתורים הפיזיים, זה למעשה בלתי אפשרי לבצע ללא העברת האצבע ישירות על כיסוי עדשת המצלמה, פעולה שלרוב הייתי מנסה להתחמק ממנה כמו מאש.
גם בזמן שימוש במכשיר בנהיגה מצאתי את עצמי מקלל את LG. קורה לי לפעמים שאני מפעיל את Waze ורק לאחר מכן שם לב ששכחתי את רמת הווליום על המינימום. בכל מכשיר אחר זוהי לא בעיה, אך ב-G2 יש צורך לנתק אותו מהתושבת שבה הוא מוחזק כדי לגשת לכפתורי הווליום, או לחילופין, לגשת להגדרות הווליום דרך הגדרות המכשיר. אני יודע שניתן לשלוט בעוצמת המכשיר מתוך הממשק, אבל אני רוצה להשתמש בכפתורים הפיזיים בכל רגע נתון, ולא למצוא פתרונות חלופיים.
גם אם איכשהו הייתי מצליח להתרגל לרעיון עצמו, הביצוע של LG גרוע מבחינתי, כאשר פרופיל הכפתורים נמוך מדי וגודלם הפיזי קטן מדי לטעמי. התקשיתי להבין אם האצבע שלי נוגעת בכפתור הווליום העליון, התחתון או בכלל במקש הנעילה. אבל למרות כל הקיטורים שלי, לאחר כשבוע מצאתי את עצמי משתמש במכשיר ללא שום בעיה. עדיין הייתי שמח אם הכפתורים עצמם היו קצת יותר בולטים ונוחים לשימוש, אבל הקונספט עצמו התחבב עליי. מלבד מצב נהיגה, מצאתי את מיקום הכפתורים החדש כנוח לא פחות מהמיקום הסטנדרטי.
בשאר חזית העיצוב המכשיר לא מציג שינויים מרחיקי לכת כאלו מהסטדנרט הנהוג, כאשר ניתן למצאו בתחתיתו את חיבור המיקרו USB וחיבור האזניות הסטנדרטי. כמו כן, LG מיקמה בחוכמה רבה זוג רמקולים סטראופוניים את הרמקול היחיד בתחתית המכשיר, מה שאומר שגם אם המכשיר שוכב על גבו, תשמעו את הצלצולים בעוצמה שבה התכוונתם לשמוע אותם. הלוואי שכל יצרניות הסמארטפונים היו מטמיעות את העובדה שזהו המיקום האידיאלי לשים רמקול למכשירים הללו. בחלקו העליון של המכשיר ניתן למצוא מיקרופון משני לטובת ביטול רעשים בשיחה או בצילום ווידאו, ואת חיישן ה-IR. בקושי ניתן לזהות את שתי התכונות הללו בגרסתו השחורה של הטלפון, אך תאמינו לי, הן שם.
LG מציגה בעיניי עיצוב מנצח, המשלב אלגנטיות ומינימליזם עם מראה מלוטש ואיכות בנייה גבוהה ביותר. זהו ללא ספק מכשיר שייראה וירגיש לכם מצויין ביד, כיאה למכשיר דגל של חברה.