שלושה צעירים בקליפורניה הגיעו לפסגה רק אחרי 16 שעות, איבדו את דרכם בחשכה ונתקעו בלי ציוד מתאים, אחרי שהסתמכו על המלצות על Gemini
בשעה שבע בערב, אחרי 16 שעות של טיפוס, שלושה צעירים מקליפורניה עמדו סוף סוף על פסגת הר שסטה, בגובה של יותר מ-4,300 מטר. אלא שבמקום לחגוג את ההישג, הם מצאו את עצמם בבעיה רצינית: השמש כבר שקעה, הדרך חזרה הייתה ארוכה, ובתיקים לא היו מספיק אוכל, מים או ציוד ללילה בשטח. חלק מרכזי מההכנות שלהם התבסס על המלצות שקיבלו מ-Gemini, הצ'טבוט של גוגל. למחרת הם כבר נזקקו לצוותי חילוץ.
המקרה, שהתרחש בסוף אוגוסט 2026, מצטרף לדיווחים נוספים על מטיילים שהסתבכו לאחר שנעזרו בבינה מלאכותית לתכנון מסלולים. השאלה כבר אינה רק אם ChatGPT, Gemini או Claude מסוגלים להציע מסלול טיול מוצלח. היא מה קורה כשהתשובות המשכנעות שלהם פוגשות שטח הררי, תנאי מזג אוויר משתנים והחלטות שאין בהן מקום לניחושים.
כשהתכנון הקצר פגש את המציאות
שלושת המטיילים, בני 20 מהעיר רוזוויל בקליפורניה, הקימו מחנה בגובה של כ-2,560 מטר ב-29 באוגוסט. למחרת, בשעה שלוש לפנות בוקר, הם יצאו לכיוון פסגת הר שסטה עם תרמילי יום. הם נעזרו ב-Gemini כדי לבחור מסלול ולהחליט איזה ציוד לקחת, לצד מידע מסרטוני YouTube ומאפליקציית AllTrails. התכנון התבסס על טיפוס של כשמונה שעות. בפועל, הדרך למעלה נמשכה פי שניים.
הפער הזה הפך למסוכן במיוחד בגלל כלל מוכר למטפסים באזור: אם לא מגיעים לפסגה עד השעה 12:00 בצהריים, מסתובבים ומתחילים לרדת. השלושה התעלמו מנקודת הזמן הזאת והמשיכו לטפס עד השעה 19:00. כשניסו לחזור, כבר שררה חשכה. הם יצרו קשר עם מוקד החירום כדי לקבל הכוונה, אבל בהמשך סטו ממסלול Clear Creek ונכנסו לקניון Mud Creek, אזור תלול וסלעי שבו טעות ניווט עלולה להוביל לתוואי מסוכן בהרבה.
במהלך הירידה אחד המטיילים נפל ונפצע בברכו. הקבוצה נעצרה ונאלצה להעביר את הלילה בשטח, כמעט ללא מחסה ובמחסור במים ובמזון. בבוקר 31 באוגוסט הגיעו אליהם פקחי טיפוס של שירות היערות האמריקני, העניקו טיפול רפואי וסיפקו להם מזון ומים. רוחות חזקות מנעו חילוץ מוסק, ולכן השלושה ירדו ברגל בליווי המחלצים. המבצע הסתיים רק בשעות הערב.
לפי משרד השריף, Gemini המליץ להם לקחת פחות אוכל ומים מכפי שנדרשו בפועל. אבל יש כאן הבחנה חשובה: עצם ההערכה שטיפוס על ההר יכול להימשך שמונה שעות אינה בהכרח שגויה. מדריך רשמי של שירות היערות מציין שטיפוס לפסגה באחד המסלולים עשוי להימשך 8-10 שעות למטפסים בכושר טוב, ושהירידה דורשת עוד 4-5 שעות. ההבדל הוא בין הערכת זמן כללית לבין תוכנית שמתחשבת בכושר של המטיילים, במסלול הספציפי ובאפשרות שמשהו ישתבש.
גם למטיילים עצמם הייתה אחריות להחלטות שקיבלו. ההסתמכות על Gemini הייתה חלק מהבעיה, אבל ההחלטה להמשיך לפסגה שעות אחרי נקודת החזרה המומלצת הייתה שלהם. זה בדיוק מה שהופך את הסיפור למעניין יותר מכותרת פשוטה על צ'טבוט שטעה.
מפות שגויות ומסלול שהסתיים בצוק
ב-3 באוקטובר התרחש מקרה נוסף בקולומביה הבריטית שבקנדה. נער בן 16, ברייס וינסנט גאורילוק, יצא לטיול באזור הר קראון הסמוך לוונקובר והגיע בטעות לתוואי טיפוס טכני המכונה Widowmaker Arete. הוא נתקע על מדף סלע מתחת לקיר כמעט אנכי, ללא אפשרות בטוחה להמשיך או לרדת. צוות North Shore Rescue נאלץ להנחית מחלצים מעל מיקומו, להוריד אחד מהם באמצעות חבלים ולהעביר אותו לנקודה שממנה ניתן היה לפנותו במסוק.
בתחילה יוחס המסלול המסוכן להנחיות שקיבל הנער מ-Claude של חברת Anthropic. אלא שלאחר החילוץ הוא הציג גרסה אחרת: לדבריו, הוא השתמש בצ'טבוט בעיקר להכנת רשימת ציוד ולהצלבת מידע, לצד Google Maps ו-AllTrails. הכניסה לתוואי המסוכן, לטענתו, נבעה מטעות ניווט שלו ולא מהוראה של Claude להגיע לשם. אין ראיה פומבית שמאפשרת לקבוע שהצ'טבוט הוא זה שהוביל אותו לצוק.
דווקא מקרים אחרים ממחישים בצורה ישירה יותר את מגבלות הטכנולוגיה. ניק מאיירס, האחראי על תחום הטיפוס והמפולות באזור הר שסטה מטעם שירות היערות האמריקני, סיפר על מטיילת שהקימה אוהל ליד שלט האוסר על קמפינג והתעקשה שהדבר מותר משום שכך אמר לה ChatGPT. במקרה אחר הציג מטייל לפקחים מפה שהופקה באמצעות בינה מלאכותית, ובה ציוני דרך ומאפיינים גיאוגרפיים שהופיעו במקומות שגויים לחלוטין, כולל בצד הלא נכון של ההר.
הבעיה במפה כזאת אינה רק שהיא אינה מדויקת. מפה שנראית מקצועית, עם קווי מסלול ושמות מקומות, עשויה לגרום למשתמש להניח שמאחוריה עומדים נתונים גיאוגרפיים אמינים. אלא שמודל שפה מסוגל לייצר ייצוג משכנע גם בלי לבצע אימות גיאוגרפי אמיתי. מי שלא מכיר את השטח עלול להתקשות לזהות שמשהו אינו מסתדר, עד שהמסלול כבר מוביל אותו למקום הלא נכון.
הביטחון של הצ'טבוט לא עובר לשטח
היקף השימוש בבינה מלאכותית לתכנון טיולים גדל במהירות. צ'יפ ג'נקינס, מנהל הפארק הלאומי גרנד טיטון בוויומינג, דיווח ששיעור המבקרים שהשתמשו בכלי AI לקבלת מידע על טיולים עלה בתוך שנה מאפס ל-26%. לא פורסם פירוט מספק של שיטת המדידה, ולכן אין לראות בנתון הזה סקר מייצג של כלל המטיילים בארצות הברית. ובכל זאת, הוא ממחיש את קצב האימוץ שעליו מדווחים אנשי השטח.
כרגע גם אין בסיס לקבוע שהשימוש הגובר בצ'טבוטים מוביל לעלייה במספר החילוצים. אנשי החילוץ באזור שסטה מדווחים על שנה רגילה יחסית בהיקף הקריאות, למרות המקרים שזכו לפרסום. הבעיה אינה בהכרח יותר תאונות, אלא מקור חדש להחלטות שגויות שמצטרף לבעיות ותיקות של חוסר ניסיון, ציוד לא מתאים והערכת יתר של היכולת האישית.
מה שמייחד את הבינה המלאכותית הוא הדרך שבה היא מציגה מידע. אפליקציית ניווט ייעודית מבוססת על נתוני מפות ומסלולים, וגם היא יכולה לטעות. צ'טבוט, לעומתה, מנסח תשובה שנשמעת כמו המלצה של מדריך מנוסה, גם כשאין לו מידע אמין על השיפוע, מצב השביל או מזג האוויר העדכני. הוא יכול לשלב פרטים נכונים עם הנחות שגויות, בלי לסמן בבירור היכן מסתיים המידע המאומת ומתחיל הניחוש.
לכך מתווספת תופעה מוכרת במחקר על אינטראקציה בין בני אדם למערכות AI: ככל שמשתמש נותן יותר אמון במערכת, כך הוא עלול לצמצם את הבדיקה העצמאית של המלצותיה. בתכנון מסלול, המשמעות יכולה להיות ויתור על בדיקת מפה טופוגרפית, הסתמכות על הערכת זמן אחת או התעלמות מהנחיות מקומיות. דווקא כשמגיעים למצוקה, קשה יותר להפעיל שיקול דעת ביקורתי.
זה לא אומר שצריך לוותר על ChatGPT, Gemini או Claude בתכנון הטיול הבא. הכלים האלה יכולים להיות שימושיים מאוד לבניית תוכנית ראשונית, השוואת מסלולים, הכנת רשימות ציוד וזיהוי נושאים שדורשים בדיקה. גם למטייל ישראלי שמתכנן טרק בחו"ל יש בכך יתרון ברור, במיוחד כשצריך לאסוף מידע מפוזר בשפה זרה.
אבל לפני היציאה לשטח, המסלול עצמו צריך להיבדק מול מפות רשמיות ועדכניות, הנחיות הרשויות, תחזית מזג האוויר ומידע של אנשי מקצוע מקומיים. כדאי להצטייד במפות אופליין, באמצעי ניווט חלופי ובציוד למקרה של עיכוב בלתי צפוי. שירות הפארקים האמריקני ממליץ גם לקבוע מראש שעת חזרה ולהקפיד עליה, אפילו אם המשמעות היא לוותר על ההגעה ליעד.
צ'טבוט יכול לבנות תוכנית טיפוס בתוך שניות, אבל ברגע שהשמש שוקעת והמים נגמרים, הוא לא יכול להחליט במקומכם מתי להסתובב.
