סוכנות המחקר של משרד ההגנה האמריקאי שהביאה לנו את האינטרנט, עובדת על פיתוח טכנולוגיית תקשורת אלחוטית סופר מהירה עבור הצבא האמריקאי
מנוע הצמיחה הגדול והחזק ביותר של עולם הטכנולוגיה תמיד היה הצבא, בתמיכת הממשלות. תודות לתקציבי ענק ופרוייקטים דוגמת ARPANET ואפילו פצצת האטום, צבאות העולם דחפו ודוחפים את הטכנולוגיה האזרחית לשיאים חדשים.
צבא העתיד דורש חידושים טכנולוגיים יותר מאי פעם. היכולת להעביר מידע בנפחים גדולים על פני מרחקים גדולים הופך להיות יותר ויותר חיוני – עם הפרישה הגלובאלית של החילות האמריקאיים בזירות הלחימה העכשוויות. כיום מפקדים מצפים להחזיק ביכולת לראות את הזירה מלמעלה, כמו גם דרך מצלמות המחוברות לרכבים ולחיילים הנעים בשטח. כאשר מדובר בזירת פעולה חיה, המשמעות עלולה להיות טווח פעולה נדרש של מאות קילומטרים ונפחי תקשורת גבוהים שיאפשרו וידאו ואודיו באיכות גבוהה ועכבה מינימלית בנוסף לערוצי תקשורת נוספים.
| תקשורת בין הקרקע למשדר-מקלט מוטס |
דרישות הצבא מכוונות להעברת וידאו ואודיו בזמן אמת כמו גם נתוני טלמטריה המיועדים לשליטה במטוסים ללא טייס, ודורשים מינימום עכבה.
התוכנית של דארפה שנקראת “100 Gb/s RF Backbone” (או 100G בקיצור) מכוונת ליעד שאפתני במיוחד: ביצועים של רשת אופטית (100 גיגהביט רוחב פס) על פני תקשורת אלחוטית ברדיוס של 200 קילומטרים מהמשדר-מקלט.
100G שאפתנית במיוחד כאשר מסתכלים על הפרטים הקטנים. דארפה מכוונת לטווחים של יותר ממאתיים קילומטרים בין משדרים-מקלטים מוטסים, ויותר ממאה קילומטרים בין משדר-מקלט מוטס לבין הקרקע. זה עשוי לפתוח אפשרויות מעניינות בתחום התקשורת בין החלל וכדור הארץ בתקשורת מהירה פי כמה וכמה ממה שהתרגלנו אליו עד עכשיו, וירחיב פוטנציאלית את יכולות התקשורת הלוויינית בצורה מאסיבית.
| דוגמאות לרוחבי הפס הנדרשים לתקשורת האלחוטית העתידית |
"אספקת רוחב פס בסדרי גודל של סיב אופטי על תדרי רדיו תדרוש שימוש יעיל במיוחד של קשת התדרים הזמינה", מספר דיק רידג'וויי, מנהל התוכנית בדארפה. "100G שואפת להדגים כיצד אפנון אותות נרחב וריבוב מרחבי ניתנים לשילוב באופן שישיג ביצועים של 100 גיגהביט לשניה בגודל, משקל וצריכת מתח המתאימה למערכת הניתנת לפרישה בשטח. אנו מאמינים כי השגת מטרות התוכנית תצטרך להשען על שיתוף פעולה של ספקי ציוד תקשורת עם התשתית הטכנולוגית של מערכות ההגנה הצבאיות"
תקשורת אלחוטית ביתית מצליחה להעביר מידע ברוחב פס של גיגה ביטים ספורים במקסימום (התיאורטי). תקשורת אלחוטית המסתמכת על אור (לייזר) הצליחה לשדר במהירויות של עד 2.5 טרהביט לשנייה, אך למרחק קצר ביותר של מטר אחד.
שידור אלחוטי למרחקים המסתמך על אור אינו אמין היות וכל ענן חולף יכול להפריע לאות הנשלח או המתקבל. כך שהסתמכות על גלי רדיו היא האפשרות המעשית היחידה, אך מימוש מהירות כזו למרחק גדול כזה כמעט בלתי אפשרי.
כמו GPS אשר החל כטכנולוגיה צבאית בלבד והפך בהמשך לטכנולוגיה הנמצאת בשימוש נרחב בשוק האזרחי העולמי, יש יסוד להאמין שגם טכנולוגיה זו תמצא את דרכה החוצה.
העולם אמנם דורש מהירות ורוחב פס גבוהים יותר ויותר אשר יתאימו לטכנולוגיה המתקדמת, אך האם המחיר של הצפת העולם בתדרי רדיו שווה את הסיכון? כבר עכשיו השימוש הנרחב בשידורי סלולר יוצר בעיות בריאותיות שנתמכות במחקרים שפורסמו לאחרונה. ועם הדרישה המתגברת והתעשייה ששואפת לספקה, הבעיות רק יחריפו.
הצפת האוויר בתדרי רדיו נוספים עלולה להיות בעייתית. האם זה צעד נבון או אף מעשי לשוק האזרחי? שתפו אותנו בדעתכם בתגובות!
