נושמים סילון, מצידיעים לאיש שבקוקפיט – טכנאי הטייסות
המערך הטכני של חיל האוויר מחולק לשלושה דרגי אחזקה, לפי רמת חשיבות ומבצעיות תוכן התפקיד. טכנאי דרג א' אלו הם הטכנאים הנמצאים בטייסות השונות, ממש על מסלולי הטיסה והם אלה שמכינים את המטוס לקרב, לאימון או לגיחה הבאה שלו.
תפקידי הטייסת תופסים מגוון רחב של תחומים, וברובם גם לא נדרש ניסיון קודם באלקטרוניקה או במחשבים. החל מטכנאי אלקטרוניקה, אנשי חיווט, לבורנטים או מנוענים, לכולם יש מקום על הטייסת, וברגעים הקריטיים, רגע לפני שהמטוס ממריא אל עבר המטרה הרחוקה, הם אלה שבודקים, מחמשים, מתדלקים ובעיקר מתחזקים את הרכיבים השונים, במטרה לתמוך באופן מלא ומבצעי את הטכנולוגיה האדירה העצומה בו.
הניסיון שתקבלו כטכנאי דרג א' בטייסת הוא הכי פחות שימושי, אך יש שיגידו: הכי חווייתי. מטוסי-קרב בתעשייה האזרחית אינם קיימים, אך אם תהיו יצירתיים מספיק, תוכלו להתקבל ביתר קלות לעבודה בנמלי-התעופה השונים כטכנאים, או לתעשייה האווירית.
להיות שם רגע לפני שהגלגלים מתנתקים ממסלול הטיסה |
הכי מבצעי – טכנאי כיפת ברזל
"כיפת ברזל" היא אחת המערכות הבולטות ביותר, או אולי אפילו הבולטת ביותר שיש לחיל-האוויר להציע. במבצע "עמוד ענן" יירטה המערכת מאות טילים מעל שמי הדרום, ואפילו מעל שמי גוש-דן. גם כאן אנו נחשפים למערכת עתירת-טכנולוגיה: החל ממערכות מכ"מ מתקדמות ועד לציוד תקשורת מהיר – מערכות שבהחלט דורשות תחזוקה שוטפת ומתקדמת.
ובכן, זה קצת עצוב, אבל במדינה בה הסלמה באה לידי ביטוי בירי טילים קצרי-טווח על ישובי הדרום, ולאחרונה גם על יישובי המרכז, כיפת ברזל הפכה למבוקשת ביותר בגיוס לחיל-האוויר, ומערך ההגנה האווירית, שלפני כמה שנים אחרונות היה נקרא מערך הנ"מ, שהיה ידוע בשיעמום ובחוסר המבצעיות היחסית שלו, קיבל תפנית מרשימה והפך לחוד-החנית של החיל.
בסוללות כיפת ברזל נמצאים טכנאים מדרגי-אחזקה שונים, והם אחראים בעיקר לציוד התקשורת והמכ"מ. מכיוון ומערכות המכ"מ האזרחיות מבוססות על המערכות הצבאיות, וציוד התקשורת הקיים שם הוא בדרך-כלל אזרחי לגמרי, הניסיון שתצברו כטכנאים בסוללות השונות של כיפת ברזל יהווה עבורכם סיפתח נהדר לחיים שאחרי הצבא, ובהחלט ישמש אתכם כשתרצו להמשיך ולעבוד במקצוע הזה, גם כשאתם לא על מדים ירוקים, או סרבלים כחולים.
ההצלחה בהנגה על השמיים מטילים – תהיה תלויה בכישורים הטכניים שלכם |
הכי מבוקשים – טכנאי תקשורת ומחשוב
אז כבר אמרנו שחיל-האוויר הוא חיל עתיר-טכנולוגיה מודיעינית, תעופתית וטכנית. אך מה שווה כל המידע הנאסף על ידי תחנות הקצה, כאשר לא ניתן להעבירו אל המטה, ואל צרכני המידע הרציניים יותר: טילים חכמים, טייסים ובקרי טיסה.
ובכן, גולת הכותרת של המערך הטכני הם אלה שמתחזקים את רשתות התקשורת המתקדמות של חיל-האוויר. החל ממערכות נתונים מתקדמות, שרתים, נתבים, מרבבים רבי-עוצמה, רדיו והמון כבלים, אנשי התקשורת והמחשוב של חיל האוויר באים לספק את הסחורה המבוקשת ביותר – תקשורת איכותית בזמן אמת למערכות המכ"מ והמטוסים שחגים בשמיים.
רשת התקשורת הנרחבת של חיל האוויר זוכה לשם הקוד "אבנט-כחול", והיא באה בכדי לספק שירותי תקשורת מתקדמים לזרימה יעילה ובריאה של המידע הרב בתוך הארגון המפותל. אנשי התקשורת והמחשוב של חיל האוויר, עוברים הסמכה של כ-5 חודשים בבסיס הטכני של חיל האוויר בחיפה, ושם לומדים את כל תורת התקשורת והסיסטם, בעיון רב.
מה זה פה – צה"ל או היי-טק?
משום שרוב הציוד בו משתמשים בחיל האוויר הוא אזרחי לגמרי, משמע שגם חברות פרטיות מחזיקות בו – טכנאי התקשורת והמחשוב משתחררים מצה"ל עם 2-3 שנות ניסיון בתחום, ניסיון ששווה הרבה מאוד בחברות ההיי-טק שמחפשות את אותם האנשים. רוב הקורסים נעשים בחברות אזרחיות, כך שהידע התיאורטי של אותם הטכנאים נרחב במיוחד, ואפילו ניתן לגשת למבחני הסמכה מקצועיים כגון MCITP של מיקרוסופט או CCNA של סיסקו – על חשבון המערכת.
הניסיון, התעודות והידע שרוכשים הטכנאים טרם יציאתם לשוק האזרחי, במהלך שירותם הצבאי – מייצר עבורם סיפתח נהדר וזרימת מזומנים גבוהה בשוק ההיי-טק אליו יפנו לאחר שחרורם. טכנאים אלו משרתים בכל יחידות החיל, והיציאות כמובן – תלויות במיקום ובכוח-האדם הזמין.