הממשלה הסינית בונה במהירות צבא גדול ומתוחכם יותר. הנה מה שיש להם, מה הם רוצים, ומה פירוש הדבר עבור ארצות הברית
בדור אחד, הפכה סין ממדינה כפרית ברובה לכוח עצמתי של ייצור ומסחר עולמיים. הכלכלה של סין גדולה פי 20 ממה שהיא הייתה לפני 20 שנה והיא על מסלול לעקוף את ארצות הברית בתור הכלכלה הגדולה בעולם. אבל אולי המבהילה ביותר היא צמיחה של הצבא השאפתני והעוצמתי של סין.
לפני עשר שנים בלבד, עמד התקציב של צבא השחרור העממי (PLA) על כ-20 מיליארד דולר. היום המספר הזה קרוב יותר ל-100 מיליארד דולר. (ישנם אנליסטים המעריכים שהוא קרוב יותר ל-160 מיליארד דולר). התקציב של ה-PLA הוא רק שישית ממה שארצות הברית מקדישה בכל שנה להגנה, אבל עם תקציבים שכאלה ניתן לעשות הרבה יותר בסין, ובשנים הבאות, יצמחו ההוצאות הצבאיות של סין בקצב הדומה לזה של הכלכלה שלה.
בינתיים, קרא חו ג'ינטאו, נשיא סין ל-PLA לבצע "משימות היסטוריות חדשות" במאה ה-21 – לנוע אל מעבר למטרה המסורתית של הגנה על שלטון המדינה ולפתח יכולת צבאית גלובלית, כיאה למעצמה עולמית אמיתית. בכמה מקרים, הנוכחות הבין לאומית הגוברת של סין תוכל להוביל לשיתוף פעולה טוב יותר עם ארצות הברית, כפי שקרה ב-2008 כאשר סין הצטרפה לפטרולים נגד התקפות פיראטיות לחופי סומליה. אבל אם כוחות אמריקניים וסיניים יגיעו לאותה נקודה עם מטרות שונות, התוצאה עלולה להיות קפאון בין שניים מהצבאות המצויידים ביותר בעולם.
פקידים אמריקניים לא רק מודאגים מכמות הכסף שסין משקיעה בצבא שלה; הם מודאגים מהטכנולוגיה שהכסף הזה רוכש. החומרה הצבאית האמריקנית מקדימה עדיין בדור את כל היריבים שלה, אבל הסינים התחילו לסגור את הפער. קחו לדוגמה את ההתקדמות של סין בפיתוח מטוסי קרב מתקדמים. עד לאחרונה, חשבו פקידים אמריקניים שמטוסי ה-F-22 וה-F-35 שלהם הם מטוסי קרב הדור החמישי היחידים בעולם (השם שניתן לרמה של מטוסי הקרב החמקניים שפותחו בעשור האחרון, אשר מצויידים במאפיינים חומקי רדאר, מנועים ובקרי טיסה בעלי ביצועים מעולים ומערכות מחשבים מרושתות). אלא שבשנת 2011, בביקורו של שר ההגנה האמריקני, רוברט גייטס בסין, התברר לו שזה לא המצב. בזמן שגייטס נפגש עם חו ג'ינטאו, חשפו מארחיו "במקרה" את קיומו של מטוס קרב מתקדם חדש, ה-J-20, על ידי הצגת מטס ההשבעה הציבורי מעל העיר צ'נגדו.
ה-J-20 הוא אינו המטוס היחיד החדש של סין. ה-PLA גם משדרג בצורה אגרסיבית את צי המל"טים שלו. לפני עשור, לא היו לצבא כמעט מל"טים. בירידי טיס מסחריים כיום, מציגים קבלנים סיניים עשרות מל"טים הנמצאים בפיתוח. בין הבולטים ביותר: היילונג (Pterodactyl I) וה-BZK-005, אשר מזכירים מאוד את הפרדטור והגלובל הוק של צבא ארצות הברית, בהתאמה. יכול להיות שמל"טי העתיד של סין מקבלים גם דחיפה מטכנולוגיה אמריקנית: על פי דיווחים, אירן נתנה למדענים סיניים גישה למל"ט הריגול המתקדם האמריקני RQ-170 שהופל בשטחה בשנה שעברה.
נוסף על כך, סין משקיעה הרבה כסף בצי הימי שלה. כיום, ארצות הברית היא המדינה היחידה שיכולה לשלוח נושאות מטוסים הנושאות מטוסי קרב לכל פינה על כדור הארץ. ה-PLA מעוניין לשנות את זה. הסינים בילו את השנים האחרונות בציוד מחדש של נושאת מטוסים סובייטית השוקלת 65,000 טון (אשר ה-PLA רכש תוך שימוש בסוכנות נסיעות מזוייפת ככיסוי) במנועים וכלי נשק חדשים, כולל סוללות טילי Flying Leopard קרקע-אוויר ומערכות הגנה אוטומטיות מתקיפה אווירית. הספינה, שנקראת הליאאונינג, יכולה לשאת כ-50 כלי טיס, כולל ה-Shenyang J-15 Flying Shark, מטוס קרב שעשוי להיות בעל יכולות ביצוע מקבילות לF-18.
סין בונה גם משחתות 8,000 טון חמקניות, יחד עם צוללות גרעיניות וספינות תקיפה אמפיביות. ספינת נוסעים חדשה השוקלת 36,000 טון אשר הותאמה לשימושים צבאיים, ה-Bahai Sea Green Pearl, יכולה לשאת יותר מ-2,000 חיילים ו-300 כלי רכב. עם השרירים הימיים החדשים שלה, שלחה סין חיילים ושוטרים ככוח לשמירה על השלום מטעם האו"ם במקומות מרוחקים כמו אפריקה ואמריקה הלטינית. בכמה אופנים, מזכירה עלייתה של סין את זו של גרמניה הקיסרית בתחילת המאה ה-20. בזמנו, בריטניה הייתה מעצמת העל הכלכלית והצבאית הבלתי מעורערת של העולם. כאשר גרמניה החליטה לבנות ספינות מלחמה כדי להשוות את יכולותיה לספינות הקרב של הצי הימי הבריטי, נכנסו שתי המדינות למירוץ חימוש שסייע להכשיר את הקרקע למלחמת העולם ה-I. אבל כאשר המלחמה פרצה, בריטניה לא הוטבעה ולו ספינת מלחמה אחת על ידי הצי הימי של גרמניה. עם זאת, מוקשים ימיים וצוללות גרמניות – טכנולוגיות חדשות שהגיעו באופן בלתי צפוי ושינו את חוקי המלחמה – הטביעו 13 ספינות קרב בריטיות.
בדומה, ל-PLA יש יותר מה להרוויח מפיתוח טכנולוגיות חדשות מאשר מכניסה למירוץ להשוואת מול הכוחות הימיים והאוויריים האמריקנים. סין לא צריכה לצבור צי עצמתי כמו הצי האמריקני אם היא יכולה להפוך את האוקיינוסים למסוכנים מדיי מכדי שספינות אמריקניות יוכלו לנוע בהם. למטרה הזאת, רוכש ה-PLA כלי נשק כמו טילים בליסטיים ניידים נגד אניות המשוגרים ממשאיות וטילי שיוט Sunburn חומקי רדאר ומונעי מגח סילון, אשר טסים לקראת המטרה שלהם במהירות מאך 2.5, ונותנים לכוחות הגנה רק שניות להגיב.
סין תוכל גם בקלות לתקוף חולשות אמריקניות בחלל. יותר מ-80 אחוזים מהתקשורת של הממשלה והצבא האמריקניים, אשר מכוונים הכל, החל מחיילים בשדה הקרב וכלה בתקיפות טילים מדוייקים, מועברת על ידי לוויינים. לווייני GPS שולטים בתנועה של 800,000 מקלטים צבאיים אמריקניים, הנמצאים על כל כלי, החל מנושאות מטוסים ועד פצצות ופגזי ארטילריה נשלטים. המערכת אינה חסינה לסיכונים: בתחילת 2010, הותירה "תקלה" ב-GPS כמעט 10,000 מהמקלטים האלה ללא ללא תקשורת במשך ימים.
בינתיים, סין גם מרחיבה את היכולות שלה להעיף דברים מהחלל. בנוסף לטילים קוטלי הלוויינים המוכחים שלו, ה-PLA מפתח מיקרו-לוויינים הניתנים לתמרון אשר יפעלו כקמיקזות חלל זעירות, לצד מכשירי אנרגיה מכווני (לייזר) שיוכלו לעוור או להמיס מערכות אמריקניות בחלל. ב-2007, הכריז הקולונל הבכיר יאו יונזהו מהאקדמיה הסינית למדע צבאי (מכון המחקר המוביל ב-PLA), שארצות הברית לא תהיה מעצמת העל היחידה בחלל למשך זמן רב. הסינים מתכננים לשלוח יותר מ-100 לוויינים אזרחיים וצבאיים למסלול לווייני בעשור הקרוב, וה-PLA בוחן מה שנראה כמטוס חלל בלתי מאוייש לשימושים חוזרים.
אבל היכולת החדשה העצמתית ביותר של סין עשויה להיות מה שה-PLA מכנה "לחימה מוכוונת מידע", או מלחמה קיברנטית. בדיוק כפי שצבא ארצות הברית יצר את המפקדה הקיברנטית שלו, ה-PLA ייעד סגל של יותר מ-130,000 איש לתכניות לחימה קיברנטית. ובעוד שר ההגנה לאון פאנטה הזהיר מפני פרל הארבור קיברנטי פוטנציאלי, האיום הגדול יותר עלול להיות גניבה של סודות וקניין רוחני של ממשלת ארצות הברית. עד כה, מבצעים אשר על פי החשד מקורם בסין העמידו בסכנה רשתות רגישות של משרד החוץ כמו גם במחשבים בתכנית מטוס קרב ה-F-35 לתקיפה משולבת.
בסרט משנת 1984 שחר אדום, הסבירה אחת הדמויות מדוע מלחמה בין ארצות הברית לברית המועצות נראתה בלתי נמנעת: "שני הנערים הקשוחים ביותר בשכונה, אני מניח; במוקדם או במאוחר הם הולכים לריב". לפני כמה שנים, כאשר הוליווד התוותה תוכנית להפיק גרסה מחודשת של הסרט, עדכנו היוצרים את התסריט על ידי החלפת הרעים הסובייטים בסינים. אך אז כלכלה עולמית אמיתית נכנסה לתמונה. כדי למנוע אבדן גישה לשוק הסרטים הסיני השווה מיליארדי דולרים, הם החליפו בשלבי העריכה באופן דיגיטלי את היריבה לצפון קוריאה.
המקרה מדגיש נקודה חשובה: בשונה מארצות הברית והסובייטים, ארצות הברית וסין קשורות זו לזו באמצעות מאות מיליארדי דולרים בסחר הדדי ובהשקעות. מלחמה בין שתי המדינות תהיה הרסנית באותה מידה לשתיהן. מנהיגים משני הצדדים יודעים את זה. כוחות אמריקניים וסיניים יעקבו זה אחר זה בחשדנות, ומערכת היחסים עלולה להפוך למתוחה. אבל זיכרו שהמלחמה שחששו ממנה מאוד בין ארצות הברית לברית המועצות – הנושא שהגדיר את הפוליטיקה העולמית במחצית השנייה של המאה ה-20 – מעולם לא פרצה. עם כל כך הרבה מה להפסיד, שני הנערים הקשוחים ביותר החליטו שלא שווה לריב.
פיטר וו. זינגר הוא מנהל יוזמת ההגנה במאה ה-21 וחבר בכיר במדיניות חוץ במכון ברוקינגס.
עוד על חידושים בגליון מרץ של popular science ישראל – למבצע היכרות מיוחד לגולשי HWzone.co.il