המושג חיי נצח מעסיק אותנו מהיום הראשון שאנו מבינים את משמעות המוות. מראשית הימים אנשים מחפשים בנרות אחר שיטות מגוונות שיעזרו להם להשיג נצחיות. האם בעזרת הטכנולוגיה אנו קרובים לפתרון?
מי לא רוצה לחיות לנצח? היוונים האמינו שמאכל האמברוסיה יעניק להם נצחיות, למאמיני וודו יש זומבים שקמים לתחייה מסיבות לא טבעיות וזורעים הרס, בעולם הפסבדו-מדע ישנם אלכימאים שמצאו תרופה לכל מחלה ולכן הבטיחו המשכיות, ולנו יש אמונה שהמשיח יבוא באחרית הימים ויגאל את כולנו.
אצל בעלי החיים המדוזה נחשבת לבת אלמוות, משום שהיא בעל החיים היחידי הידוע המסוגל להתגלגל אחורה מהשלב הבוגר שלו, חזרה לשלב הפוליפ (ממברנה רירית). התהליך הזה מתרחש בלולאה וממשיך להתגלגל אחורה ולדחות את המוות עד אין קץ, אך בפועל תוחלת החיים של המדוזה קצרה, כיוון שהיא לרוב מתה מגורמים סביבתיים כמו זיהום או חבטות של מטקות עוד בטרם הגיעה לבגרות. גם המחושתנים (לובסטרים), והיסעורונים (עופות ים הנפוצים באזורים הצפוניים של האוקיינוס האטלנטי) הם בעלי פוטנציאל לחיות לנצח, בשל קיומו של הטלומראז בכל תאיהם. אנזים זה מגן על כרומוזום התא ו"מקריב" את עצמו במקומו לאחר כל התקצרות התא, ובכך מתקן אותו.
מדענים טוענים שצבים אינם מתים מזקנה. ובהיעדר מחלה או פציעה אין מגבלה לאורך חייהם האפשרי. למשל במרץ 2006 מת בגן החיות של קולקטה, הודו, צב ענק בן 250 שנה.
לא קפא על שמריו
מקס מור, מנכ"ל Alcor, אחת מחברות הקריוניקה הגדולות בעולם, הצטרף לחברה עוד בשנת 86', ונרשם לתכנית הקפאת-מוח, לשם כך הוא ויתר על שאר גופו ובחר להקפיא את מוחו בלבד, כי לטענתו העתיד הוא מקום ששווה להיות בו. הקפאה קריוגנית היא הפנינה של הקהילה העתידנית. ההנחה הכללית היא פשוטה: הרפואה מתקדמת בכל יום שעובר. אלה שמתים היום אפשר לרפא מחר. קריוניקה הוא דרך לגשר על הפער בין הרפואה של היום ומחר.
"אנחנו רואים זאת כהרחבה של רפואת חירום," מור אומר. "אנחנו פשוט משתלטים כאשר הרפואה של היום מוותרת על המטופל. תחשבו על זאת כך: לפני 50 שנים אם היית הולך ברחוב ומישהו התמוטט מולך והפסיק לנשום, היית בודק אותו ואומר שהוא מת, וזהו סוף הסיפור. היום אנחנו לא עושים את זה, אנחנו עושים החייאה וכל מיני דברים. אנשים שחשבו שהם מתו לפני 50 שנים עכשיו לא היו מתים. קריוניקה היא אותו הדבר, אנחנו צריכים לעצור את הידרדרות המטופל, ולתת לטכנולוגיה מתקדמת יותר בעתיד לתקן את הבעיה".
Brain Freeze
אחרי שההסכם המשפטי עם המטופל שנרשם לחברת אלקור נחתם, הוא מעביר להם את מושכות גופו, והתהליך מתחיל. המטופל מועבר למיטת קרח, ומחובר למכשיר "החייאת לב-ריאה" בכדי להניע את מחזור הדם. לאחר מכן המטופל מקבל כ-16 סוגי תרופות שמונעות הדרדרות תאים לאחר המוות. יש לציין שכיוון שהמטופלים "מתים", החברה יכולה להשתמש בשיטות ותרופות שלא קיבלו אישור ציבורי.
הצעד הבא הוא ניקוז מרבית הדם מגוף המטופל, והחלפתו עם נוזלים גבישיים שמשמשים גם במקרים של שמירת איברים לפני השתלה. בשלב זה מגיע מנתח שפותח את חזה המטופל, ומחליף את הדם בעורקים הראשיים עם נוזל נגד קפיאה. ברגע שוורידי המטופל מלאים בנוזל, מתחיל צינון הגוף בהורדת מעלת צלזיוס אחת בכל שעה, עד אשר הטמפרטורה המושגת היא כ- 196 צלזיוס. והפעולה האחרונה היא הכנסת המטופל לפריזר מעוגל עם עוד שלושה אנשים.
נכון להיום, 984 אנשים חתמו עם אלקור על שימור חייהם. אנשים שנרשמים לשירותים של אלקור צריכים לשלם דמי חבר שנתי של 770 דולרים. כשמגיע הזמן לשמר העלות נעה בין 80 אלף דולרים כדי לשמר את רק המוח, או 200 אלף דולרים לשמר את הגוף כולו.
שיטות נוספות נחקרות כיום בקהילות המדע. החלפת נוזלי הדם עם תמיסות מים מלוחים בשביל החזרת מטופלים שנמצאים על סף מוות, או אפילו עידוד תרדמות חורף בבני אדם בשביל להתגבר על מחלות מסוכנות. אך למרות כל ההתקדמות, איש מעולם לא ניסה להחיות אדם שהיה במצב קיפאון מוחלט למשך דורות או שנים מעטות, לכן מדע זה נותר עדיין בגדר חסר-ממצאים.
מבחינתנו כמובן שתמיד תתקיים השאלה האם חיי נצח פיזיים הם שאיפה בת-הישג, אך לאור התפתחות הטכנולוגיה, ובני אדם החוצים גבולות כמו מקס מור, ייתכן ומשפטים כמו "לך בעקבות האור", יהפכו לנחלת העבר.
