חבר קונגרס אמריקאי רוצה להפוך רכישת משחק לבעלות אמיתית, לחייב מצב אופליין לפני השבתת שרתים ולאפשר לשחקנים למכור מחדש את המשחקים ששילמו עליהם
משחק שעולה 70 דולר אמור להישאר אצלכם גם בעוד חמש או עשר שנים. אלא שבתעשיית הגיימינג של היום, התשובה לשאלה הזאת תלויה לא פעם בהחלטה עסקית של המפיצה. כיבוי שרתים יכול להפוך משחק שנרכש במחיר מלא למוצר שלא ניתן להפעיל, או למחוק ממנו חלקים מרכזיים. כעת, חבר הקונגרס האמריקאי ריצ'י טורס (Ritchie Torres) רוצה לשנות את המצב באמצעות הצעת חוק שתעניק לשחקנים זכויות בעלות על המשחקים שהם רוכשים, במקום רישיונות שימוש שניתן לבטל.
היוזמה, שנקראת Power To The Players Act, הוכרזה ב-15 באוקטובר ותדרוש מנציבות הסחר הפדרלית (FTC) לקבוע כללים חדשים למכירת משחקי וידאו. הרעיון המרכזי פשוט: אם שילמתם על משחק, החברה שמכרה אותו לא אמורה להיות מסוגלת לשלול מכם את האפשרות לשחק בו רק משום שהחליטה להפסיק לתמוך בו. ההצעה כוללת גם דרישה לאפשר הפעלה ללא חיבור לאינטרנט לפני השבתת השרתים, לצד הכרה בזכות להעביר משחקים שנרכשו לאדם אחר.
שילמתם 70 דולר, אבל לא כל התוכן נשאר שלכם
הדוגמה שטורס בחר להציג היא NBA 2K25, משחק הכדורסל של 2K שהושק בספטמבר 2024 במחיר התחלתי של 69.99 דולר, כאשר מהדורת All-Star נמכרה ב-99.99 דולר. ב-30 באוקטובר הקרוב המשחק יוסר מהחנויות הדיגיטליות, וב-31 בדצמבר 2026 יושבתו השרתים המקוונים שלו. המשמעות היא שקצת יותר משנתיים לאחר ההשקה, שחקנים ששילמו עליו יאבדו גישה לחלק מהתכונות המרכזיות שלו.
צריך לדייק כאן: NBA 2K25 לא יהפוך לבלתי ניתן להפעלה לחלוטין. לפי הודעת 2K, מי שרכש אותו יוכל להמשיך להוריד ולשחק במצבים שאינם דורשים חיבור לשרת, בהם Play Now, MyNBA ו-MyWNBA. אלא שמצבי MyCAREER ו-MyTEAM יפסיקו לפעול, וכך גם משחקי המולטיפלייר, הליגות המקוונות ותכונות השיתוף הקהילתי. גם האפשרות לצבור מטבע וירטואלי תיעלם.
מבחינת 2K, מדובר במחזור חיים מתוכנן של משחק ספורט שנתי, שבו השחקנים עוברים בהדרגה לגרסאות החדשות. מבחינת מי שהשקיע עשרות שעות בפיתוח הדמות שלו ב-MyCAREER או בבניית קבוצה ב-MyTEAM, זו כבר בעיה אחרת. המשחק אמנם נשאר בספרייה, אבל חלק מהתוכן וההתקדמות שבגללם נרכש נעלמים.
טורס לא מוכן לקבל את ההבחנה הזאת. לדבריו, משחק שניתן לקחת מהלקוח ברגע שהחברה מנתקת את השרתים אינו רכישה אלא "השכרה שמתחזה למכירה". הצעת החוק שלו מבקשת לעגן שלוש זכויות: להחזיק במשחק, להמשיך לשחק בו ולהעביר אותו הלאה.
אפשר לכבות את השרתים בלי למחוק את המשחק
המקרה שהפך לסמל של המאבק הזה הוא The Crew של Ubisoft. משחק המרוצים, שהושק ב-2014, התבסס על חיבור קבוע לשרתי החברה, אפילו כאשר השחקן רצה לנהוג לבדו בעולם הפתוח. במרץ 2024 Ubisoft סגרה את השרתים, ומאותו רגע המשחק הפסיק לפעול בכל הפלטפורמות. לא היה מצב אופליין שיאפשר להמשיך לשחק בקמפיין, גם למי שכבר התקין את המשחק במחשב או בקונסולה.
ההשבתה הזאת הובילה להקמת תנועת Stop Killing Games, שדורשת מחברות המשחקים להשאיר את המוצרים שלהן במצב שמיש גם לאחר סיום התמיכה הרשמית. באופן מעניין, Ubisoft עצמה כבר הוכיחה שיש פתרון אפשרי: באוקטובר 2025 היא הוסיפה ל-The Crew 2 מצב Hybrid שמאפשר לבחור בין משחק מקוון למשחק אופליין, כולל שמירת ההתקדמות בקובץ מקומי. זה לא מחזיר לחיים את המשחק הראשון, אבל מדגים כיצד אפשר לשמר משחק בלי להחזיק את כל שירותי הרשת שלו פעילים לנצח.
כאן נמצאת גם הבעיה הטכנית המרכזית בהצעת החוק. משחקים מודרניים רבים אינם מסתפקים בשליחת נתונים לשרת לצורך משחק מול אנשים אחרים. לעיתים השרת מנהל את כלכלת המשחק, שומר את התקדמות השחקנים, מאמת פריטים שנרכשו ומפעיל חלק מהלוגיקה של עולם המשחק. במקרים כאלה, הוספת מצב אופליין אינה עניין של ביטול בדיקת החיבור לאינטרנט. היא עשויה לדרוש כתיבה מחדש של מערכות שלמות.
לכן, הצעה שתחייב משחקים מקוונים להמשיך לפעול ללא שרתים עשויה להשפיע על האופן שבו מפתחים מתכננים אותם מלכתחילה. במקום לבנות מוצר שתלוי לחלוטין בתשתית מרכזית, מפתחים עשויים להידרש להכין מראש מנגנון שיאפשר להפעיל לפחות חלק ממנו באופן עצמאי. עבור משחקי שירות חיים, שבהם העולם כולו מתקיים בצד השרת, זו משימה מורכבת במיוחד.
הקרב הגדול יותר הוא על משמעות המילה "לקנות"
הדרישה למצב אופליין היא רק חלק מהסיפור. הסעיף המעניין יותר בהצעת החוק נוגע לעצם הבעלות על משחק דיגיטלי. כיום, רכישת משחק דרך חנות דיגיטלית מעניקה בדרך כלל רישיון שימוש הכפוף לתנאי המפיצה, ולא בעלות בלתי מוגבלת על עותק שניתן להעביר או למכור כרצונכם.
ההבדל הזה מורגש במיוחד בשוק משחקי היד השנייה. דיסק פיזי אפשר בדרך כלל למכור או למסור לאדם אחר, אבל משחק דיגיטלי שנרכש בחנויות כמו Steam או PlayStation Store נשאר בדרך כלל קשור לחשבון המקורי. טורס רוצה לשנות גם את המצב הזה, אם כי עדיין לא ברור כיצד ההצעה תגדיר העברת בעלות דיגיטלית ומה יהיו גבולותיה.
יש כבר מודלים שמעניקים לשחקנים שליטה רחבה יותר. חנות GOG, למשל, מוכרת משחקים ללא מנגנוני DRM ומאפשרת להוריד קובצי התקנה שאינם תלויים בתוכנת החנות או באימות מקוון. כך אפשר לשמור עותק ולהתקין אותו מחדש גם ללא גישה לחשבון. זו עדיין אינה בעלות על זכויות היוצרים של המשחק, וגם אינה מעניקה בהכרח זכות למכור את העותק לאחרים, אבל היא מצמצמת את התלות במפיצה.
המאבק אינו מוגבל לארה"ב. באירופה הצליחה יוזמת Stop Killing Games לאסוף כ-1.29 מיליון חתימות מאומתות, אבל ביוני 2026 החליטה הנציבות האירופית שלא לקדם בשלב זה חקיקה המחייבת חברות לשמור משחקים פעילים. במקום זאת היא מתכוונת לקדם שיחות עם התעשייה וארגוני צרכנים לקביעת כללי התנהלות מרצון. גם הצעת חוק דומה בקליפורניה נתקלה בקשיים בוועדת הסנאט המקומית.
ההצעה של טורס עדיין אינה חוק, ולפי הודעתו היא נמצאת בשלב שלפני הגשתה הרשמית. גם הנוסח המלא שלה טרם פורסם, ולכן שאלות מרכזיות עדיין פתוחות: האם תחול על משחקים קיימים, כיצד תטפל במשחקי אונליין בלבד, והאם חברות יוכלו להציע פתרונות חלופיים למצב אופליין. גם אם תוגש לקונגרס, הדרך לאישור תהיה ארוכה.
ההערכה היא שהשינוי המשמעותי ביותר, אם היוזמה תתקדם, לא יהיה דווקא בהחזרת משחקים ישנים לחיים אלא בהגדרת האחריות של חברות כלפי מוצרים חדשים. דרישה לתכנן מראש את סוף חיי המשחק עשויה להיות מעשית יותר מניסיון להציל בדיעבד משחקים שהתשתית שלהם כבר פורקה.
עבור שחקנים בישראל, שמורידים משחקים מאותן חנויות דיגיטליות ורוכשים את אותן גרסאות, שינוי כזה בשוק האמריקאי עשוי להשפיע גם על המוצרים שיגיעו אליהם. השאלה שנותרה פתוחה היא האם תעשייה שמוכרת גישה זמנית במחיר של מוצר קבוע תהיה מוכנה לוותר על האפשרות להחליט מתי המוצר הזה מפסיק לעבוד.
