מ-2002 ועד היום
גם אם תחפשו בנרות, לא תמצאו שחקן פעולה שלא שמע מימיו על Battlefield. באטלפילד 1942, המשחק הראשון הנושא את השם המפורסם, היה אחד מחלוצי ז'אנר הפעולה בדגש על משחק מרובה-משתתפים.
בסוף 2002 היה זה אחד ממשחקי מלחמת העולם השניה הבודדים שמצב המולטיפלייר שלהם איכותי, אך גם הצליח להיות שונה במהותו מכל מה שראינו. Day of Defeat (כשעוד היה בחיתוליו) ו-Medal of Honor אמנם כללו מצבי משחק קבוצתיים אך לא העלו על נס את המשחק הקבוצתי, וזה בדיוק מה ש-1942 עשה כל כך טוב. גם משחקי ההמשך, ובמיוחד Battlefield 2, זכו להצלחה מסחררת ומשוחקים עד היום.
אבל הזמן רץ והגלגל מתהפך. אם לפני עשור החבר'ה של Infinity Ward פיתחו משחק מלחמת העולם השניה ששואב השראה מאלמנטים בבאטלפילד ובחבריו, הרי היום הם השליטים הבלתי מעורערים של השוק. מאז עברה סדרת Call of Duty הסבה למלחמה מודרנית, הלכו אחריה MoH ובאטלפילד כאחד.
בכל אופן, ל-DICE היה מספיק זמן להתמקצע גם בתחום הזה, ואחרי שני משחקי Bad Company, המעריצים סוף סוף מקבלים את המשחק השלישי בסדרת האם.
ביקור בטהרן
|
הרקע לבאטלפילד 3, כמו שאמרנו, שונה מאוד מזה של קודמו. מלחמת העולם השניה נגמרה, והפעם אנחנו בימינו אנו, בשנת 2014. התחזית הפסימית של DICE מגוללת את סיפורן של מס' דמויות בזמן מלחמה הרסנית, שמאיימת על עתיד העולם שאנחנו מכירים. שתי הדמויות שאתן נזכה לשחק ברוב המשחק הן Blackburn, סמל בחיל המארינס האמריקני ודימה מאייקובסקי, סוכן מודיעין רוסי מה-GRU.
במרכז המהומה הפעם: ראשי נפץ גרעיניים, המאיימים להטיל הרס וחורבן על ערים קוסמופוליטיות ברחבי הגלובוס, נמצאים ברשות מיליציה השולטת ביד רמה בטהרן. זו, כמובן, מונהגת ע"י האיש הרע התורן (שהוסיפו לשמו אל הידיעה), אל-באשיר. בהמשך העניין מסתבך והספצנאז הרוסי נכנס לעסק.
חלק מרכזי מההתרחשויות מתרחש באיראן, והתחושה איננה שונה מזו שקיבלנו ממשחקים אחרים שמתרחשים במדינות איסלאמיות אחרות. במשחק העלילה מתפתלת לעיתים תכופות, אך אין זה אומר דבר על טיב הסיפור.
עלילה לשם עלילה
בלשון קלישאתית, נדמה שהסיפור של BF3 מצליח ליפול לכל הקלישאות שהוא כל כך משתדל לברוח מהן. סצנות מעבר בין המשימות מציצות לחדר חקירות של ה-CIA, והחקירה מנוהלת ע"י הכל-אמריקני החסון והקירח. הדיאלוגים בין הדמויות הם אותם הדיאלוגים של כל קלאסיקות המלחמה, כמו החיילים שואלים את המפקד כיצד הגיע ליחידה, מה היה תפקידו בחיים האזרחיים לפני הבלגן וכו'. עושה רושם שנקודות המפנה ה"מפוצצות" וה"מרעישות" נמצאות שם ללא סיבה ממשית, קל וחומר כשמהלך האירועים יהיה צפוי לחלוטין לכל מי ששיחק במשחק פעולה או ראה סרט פעולה בחייו.
גם במשחקים דומים (למשל, במשחקי Call of Duty האחרונים) נעשה שימוש בקו עלילה מופרך לחלוטין, גדוש בהתפתחויות מופלצות, אבל לפחות הוא קושר קשר רגשי כלשהו לדמויות. לא רק שב-BF3 ממש לא אכפת לנו מי מהקבוצה שלנו מת ומי בגד בצבא ובמדינה, אלא גם המאבק אחרי החבר'ה הרעים אינו מעניין בכלל, משום שאין איתם היכרות מספקת. בהרבה משחקים אחרים הרגשנו תחושה עילאית כשתפסנו או הרגנו את האנטגוניסט, אבל ב-באטלפילד 3 זה פשוט לא עובד.
ניתן לתרץ ולומר שאופיו של הקמפיין ואורכו הקצר אינם מאפשרים מפגשי-בוסים מעניינים, אבל זו שטות גמורה. אפילו ב-Modern Warfare, הנבל מספיק להתעלל בכם ובחברי קבוצתכם כל כך הרבה במהלך שש שעות משחק, שאתם מרגישים מחוייבים להחטיף לו איזה זבנג.
לראשונה בבאטלפילד: קמפיין איכותי?
לפני יציאת המשחק, מפתחי DICE דאגו לטפטף לנו על המערכה לשחקן יחיד, שעומדת לעבור "שינוי משמעותי", ולהפוך לכזו שמסוגלת להתחרות בקמפיין של פחות או יותר כל משחק פעולה מהזמן האחרון. קודם כל, אם עוד יש למישהו ספקות, זה לא המצב. הקמפיין של באטלפילד 3 אמנם איננו גרוע, אבל פשוט מיותר (והוא בטח לא סיבה לקנות את המשחק).
נתחיל דווקא מהנקודות הטובות. בשמונה שעות משחק, הצליחה DICE לדחוס כמה מסצנות האקשן המגניבות שיצא לי לשחק בהן – החל מצליפה מגג בניין, דרך מארב לצלפי אויב ועד בריחה ממטוסי קרב בשמיים. בנוסף, ניכר המגוון היחסי של סביבות המשחק, גם אם הלחימה בשטחים פתוחים עדיין שבלונית למדי. עם זאת, אנו חושבים שהסיבה היחידה שהקמפיין של באטלפילד 3 איננו זבל טהור היא מכניקת המשחק: לירות בבאטלפילד זה פשוט הרבה יותר כיף מברוב המשחקים האחרים.
הטענה שנשמעת שוב ושוב בהקשר של משחקים כמו באטלפילד 3 היא שהמשחק מרגיש אובר-מתוסרט. אין לנו שום בעיה עם משחקים מתוסרטים. אדרבה, אנו חושבים שדרך אירועים מתוסרטים אפשר להעביר תחושות שהרבה יותר מסובך להעבירן באירועי זמן-אמת.
אך אם DICE בחרה ללכת בכיוון הזה, לפחות שתעדן קצת, תטשטש את הגבולות. לכאורה, לבאטלפילד 3 היו את כל הכלים להצליח במשימה הזאת, ולהיות משחק בעל חוויה מתוסרטת ובלתי נשכחת. בארגז הכלים הזה נמצא גם מנוע ה-Frostbite 2 שבו מתהדר המשחק, ועליו עוד נדבר בהמשך.
הכל זה מלמעלה
במספר סצינות במשחק מתגלה כוחו של המנוע הזה. הגראפיקה המפורטת בשילוב עם הסאונד המדהים יוצרים לפעמים אווירה שאין כמותה, אך מכיוון שזו כוונה מראש כל הזמן, כבר איבדתי עניין. DICE בחרה למלא את כל אותן שמונה שעות הקמפיין בעשרות אירועים מתוסרטים וצפויים כמו בניינים שקורסים כל חמש דקות (לא הודות למנוע ההרס), מטוסים ומסוקים מתרסקים על הקרקע, ומה שהכי בולט לאורך המשחק: אויבים שצצים משום מקום ומנסים להפתיע אתכם בקרב פנים מול פנים.
מה עושים במצב כזה? ניחשתם נכון – עוקבים אחרי רצף המקשים שמוצג על המסך, ונפטרים מהמטרידנים. בפעם הראשונה זה היה נחמד, בפעם השלישית כבר גילגלנו עיניים ובזו שאחריה פרצנו בצחוק מול המסך.
בכלל, חצי מהמהלכים שהדמות שלכם תבצע יהיו בלחיצה על מקש הרווח, גם אם מדובר במבצעים אקרובטיים מסובכים, כמו קפיצה ממעקה אל חלון פתוח. בנקודה הזו אין משמעות לחווית המשחק, ובאטלפילד 3 הופך לסרט גרוע.
בסיס סגור
הקמפיין המקובע בא לידי ביטוי לא רק בסצנות מתוזמנות מראש, אלא בתחושה הכוללת שבאטלפילד 3 מחזיק אותך קצר. משימות צדדיות אינן חלק מהעסק, וכל עיצוב השלבים מבוסס על המטרה הבאה שלכם באותה משימה (נניח, פח מצ'וקמק שלא יאפשר לכם לעבור דרכו במפה, בעוד במהלך המשחק אתם מטפסים מעל גדרות גבוהות).
עוד נקודה מעצבנת ממחישה בדיוק את הרעיון הזה. אפילו כותרי Call of Duty האחרונים נפטרו ממנה, אבל היא עדיין מופיעה בקמפיין של באטלפילד 3. אני מדבר על התחושה שכל העולם סובב סביבך במשחק. אם לא הלכתי מטר קדימה במהלך קרב, חברי הקבוצה שלי לא יתקדמו גם הם. נו באמת, זה מאפיין של משחק מלפני עשור, והתפישה הזאת של שחקן-גיבור אפילו אינה מתיישבת עם קו העלילה של באטלפילד 3.
באחת המשימות, אתם מתבקשים לעצור מכונית דוהרת שבתוכה האיש שאתם מחפשים. עליכם לרוץ במהרה מהרגע שקיבלתם את ההתרעה, ויש לכם מרווח של שניות ספורות שבו אתם יכולים לירות בה ולהסיט אותה מהכביש. מעניין כמה כדורים המשחק מצפה שנפלוט לפני שהמכונית תעוף לכל הרוחות. מסתבר שגם כדור אחד, לא משנה לאיפה, מספיק לזה. אפשר לנמק ולפרט בעוד מיליון דוגמות על איך תוואי הקמפיין של המשחק דוגמטי בצורה מחרידה, אבל כבר הבנתם את הרעיון.
קרב שאפשר לוותר עליו
זו אינה הבעיה היחידה של באטלפילד 3. סביבות המשחק העירוניות נראות קצת תלושות מהמציאות ולחלוטין אינן אותנטיות. הדוגמה הבולטת לכך היא שבמהלך שהותכם באיראן תיתקלו בשלטים בשפה הערבית ולא בפרסית.
גם אם אינכם קטנוניים כמונו, ודאי לא תשמחו לשמוע שהמערכה לשחקן יחיד לא עושה מאומה כדי להכין אתכם למצב המולטיפלייר. אפילו ב-UT3, שמפתחיו יצאו בהצהרות דומות לאלו של מפתחי DICE בנוגע לקמפיין העלילתי, סלחנו על העוול הנורא ועל הקמפיין המשעמם, פשוט משום שהוא הכין אותנו בהדרגה למשחק האונליין והכיר לנו את כל החידושים והשינויים.
המערכה לשחקן יחיד של באטלפילד, לעומת זאת, מרגישה כמו משחק שונה לחלוטין מהמקבילה מרובת המשתתפים. כלי הרכב, שתופסים מקום של כבוד במפות האונליין, זוכים לייצוג מזערי בקמפיין. המשחק אינו מלמד אתכם להטיס מטוסים, וגם במשימת מטוסים לא תזכו לאייש את מושב הנהג. המשימה הבודדה שהתרשמנו ממנה הייתה משימת הטנקים המהנה, וגם זו לא הייתה יוצאת דופן באופן בולט.
בקיצור, אם אתם חובבי משחקים לשחקן יחיד, לבאטלפילד 3 אין דבר ושום דבר להציע לכם. הקמפיין הקצרצר לא משאיר שום טעם של עוד, פיתוח הדמויות כמעט ואינו קיים, הוא מתוסרט עד השמיים ואפילו אינו מכין את השחקנים למולטיפלייר היטב.
צבא של שניים
בניסיון לפצות על הקמפיין הקצר, DICE הכניסה למשחק גם מצב משחק קואופרטיבי. מדובר על משחק Co-Op דומה לזה שבכותרי Modern Warfare האחרונים, והוא שם פחות בשביל לספר סיפור ויותר בשביל להעלות את רמת הקושי.
שש המשימות המכבבות במצב הקואופרטיבי של BF3 אכן מאתגרות בהרבה מהמשימות שבמערכה לשחקן יחיד, אבל זו מעלתן היחידה. מעבר לזה, אין ממש סיבה לשחק בהן, אלא אם אתם מתים לשחק עם חבר. אין להן שום ערך מוסף, ומניסיון, סביר שלא תוכלו להתאפק ותעדיפו לשחק רק במולטיפלייר אחרי הקמפיין חסר השאיפות.
אין ספק
משחק השנה..
כ"כ הרבה תלונות
אני כרגע בשלב הקמפיין של המשחק ואחרי כל התלונות שמופיעות בפורומים על בעיות שנוצרות במחשבים (חזקים מעל הדרישה) בזמן משחק במולטי כנראה אני אשאר בקמפיין עוד הרבה זמן.
ממליץ לכותב הביקורת הממש מושקעת לבקר בפורומים של המשחק ולהתרשם מהבעיות של השחקנים שלרוב נפתרות רק באתחול קשיח של המחשב שנתקע לגמרי וזאת אחרי 20 דק' משחק.
תבדקו ותחזרו עם ביקורת חדשה.
איפה אפשר להשיג אותו בארץ
ב-200 ש"ח? בחנות שראיתי בזאפ עם אפשרות לקנייה דיגיטאלית היה כתוב שאזל המלאי.
תשכחו ששאלתי,
עכשיו כן יש במלאי של אותה חנות שדיברתי עליה, 169 ש"ח. אני קונה עוד היום…
לכותב
הכתבה סך הכל מעולה אך יש בה גם המון שטויות, כחובב באטלפילד גדול בניתי מחשב במיוחד בשביל המשחק הזה ואני חייב להגיד שבמחשב ב2000 אני מריץ על הגדרות כמעט מקסימליות ,בנוסף כל מי שמכיר תסדרה יודע בבירור שבאטלפילד היו הראשונים בזירה המודרנית עם המשחק באטלפילד 2 שיצא כמעט 3 שנים לפני MW 1.
הספין אופ יותר מוצלח חחח
האירנים הוציאו גרסא משלהם:
http://gameolosophy.com/games/action/iranian-battlefield-game-attack-in-tel-aviv/
תשכחו מכל החסרונות של המשחק! הוא פשוט משחק גדול!!!
קיבלתי אותו היום, אחד ממשחקי היריות הטובים ביותר ששיחקתי בהם. משתין על קול אוף דיוטי. הם הצליחו לעשות איזון במשחק, לא לרוץ כמו מפגר ולשחק לבד כמו בקול אוף דיוטי, לבנות טקטיקה קבוצתית, בקרבות פנים מול פנים יש בדיוק את רמת האדרנלין שצריך וכלי הרכב מוסיפים המון, בלי לגרום למשחק לסבוב סביבם כל הזמן.
באמת שאני ממליץ עליו למשחק היריות של השנה. לידו בקטגוריית העולם הפתוח סקיירים המעולה. שני משחקי השנה ואין ספק בכך!
וואו! פנבוייז…
כמה פנבוייז מז**ים בשכל אלוהים!
אם אני קורא את הביקורת כדי לקנות את המשחק אני רוצה לדעת גם את החסרונות, מה כל כך קשה להבין?!
הקמפיין הוא חלק מהמשחק ואם הוא גרוע- כך גם המשחק (במידה מסויימת כמובן).
ואפילו אם המולטי שווה 75 אחוזים מהציון המשחק יקבל רק 75 אם הסינגל גרוע.
co-op
עצוב שהכתב לא טרח לבדוק יותר לעומק, משימות הco-op מאפשרות לצבור ניקוד שפותח נשקים למצב המולטיפלייר שלא ניתן להשיג באופן אחר…
SD
קניתי תמשחק אבל יש שתי דיסקים מה לעשוות ?
אל באשיר
"מונהגת ע"י האיש הרע התורן (שהוסיפו לשמו אל הידיעה), אל באשיר " רק ליתר דיוק אחד המתכננים העיקריים של ה 11 בספטמבר היה אל באשיר וdice אמרו שהדמות לקוחה משם..
לא הכי טוב של השנה , כולם שווים
לא הכי טוב של השנה , כולם שווים 🙂