מי?
Tunnel Rats, משחק שמבוסס על סרטו המאוד (לא) מצליח של אוו בול (Uwe Boll) על מלחמת ווייטנאם, ששם לעצמו מטרה לשחזר את הזוועות של המלחמה – בייחוד אלה שעברו על "יחידת המנהרות" של צבא ארה"ב.
מה?
משחק יריות בגוף ראשון. על הנייר הוא מתמקד ברובו בהתחמקות מהיריות, בפועל? רק יריות.
למה?
בעיקר בגלל האיבה שיש לי לאוו בול, הבמאי הידוע לשמצה שעשה לעצמו מטרה לעשות סרט גרוע על כל משחק וידיאו שאיי פעם יצא. אה, והוא גם הבמאי של הסרט הכושל (והמאוד פוגע) "אושוויץ".
דיבוב שאין כמותו
חוץ מגרפיקה, בינה מלאכותית ועיצוב – גם הסאונד מאוד חשוב ברוב המשחקים, אך אל תדאגו – גם כאן בול דאג לכסות אתכם וכך, לעיצוב המזוויע של השלבים ולבינה המלאכותית שאין בה שום דבר שיכול לשאוף לבינה יצטרף גם דיבוב שלמרבה הפלא לא עושה שום דבר כמו שצריך.
נתחיל מהברור מאליו – הדיבוב של הדמות המרכזית – תשכחו ממשפטי המחץ של הדיוק או ווידוי כאוב לגופות של חברים שמתו בקרב והיכונו לסדרה של משפטי מחץ, זעקות קרב ודיאלוג מינימאלי ונדוש ביניכם לבין הווייטקונג – דיאלוגים וזעקות שכמובן מבוצעים בצורה חובבנית על ידי שחקן שאנחנו אישית ממליצים לו למחוק את המשחק הזה מהרזומה שלו.
"Did everyone kill everyone else?"
מנהרות-נאם
כמו הסרט שהצליח פחות או יותר לדמות את האימה של מלחמת ווייטנאם – במיוחד במנהרות, המשחק מנסה גם כן אך נופל מעט מן הסרט. העניין הוא ש-90% מזמן המשחק אתם כנראה תבלו בתוך מנהרות מונוטוניות ומפוקסלות, מנסים לא ליפול למלכודות (עליהן ארחיב בהמשך) ונתקלים בלוחמי ווייטקונג שיספיקו לדקור אתכם לפני שתספיקו להגיד "בונזאי!".
כמו כן, הניסיון להפיח חיים במנהרות על ידי צמתים מוזרים, וחדרי מנוחה רנדומליים לא עוזר, אלא רק מעצבן ומכאיב בעיניים, בעיקר בגלל העובדה שהעיצוב של הכיסאות, השולחנות ועצי ההסקה נראה גרוע יותר מהעיצוב של ה"יערות".
מנהרת היערות
ב-10% מהזמן שנשאר לכם, אתם תזכו לבלות ביערות הסבוכים של ווייטנאם. כמובן שסביר להניח שיער הוא אזור פתוח, יפיפה ומעוצב להפליא, כמו למשל בסקיירים, או ב-Witcher 2, מלא בתזוזה, תאורה מדהימה ומאוזנת, ושקט שיגרום לכם לפיק ברכיים. אך לעומת שתי יצירות המופת האלו אתם תקבלו בTR- לכל היותר מסדרון מעוטר בטפט של עלים ירוקים, גדוש בעצים הכי מכוערים שראינו אי-פעם ו"רצפה" שנראית כמו שורת בלוקים ממיינקראפט, ואפילו לא נתחיל לדבר על הבינה המלאכותית – לה מגיע אייטם משלה.
מלכודות מוות
את העיצוב המסדרוני של המנהרות היינו יכולים לסבול, לעזאזל, אפילו עם הבינה המלאכותית היינו משלימים – אילולא כל פינה של המשחק לא הייתה מלאה במלכודות. מלכודות טיפשיות, מלכודות מעצבנות, חסרות כל טעם ובהחלט מהוות את הרימון החבוי ששבר את גב הגמל.
אם לשים בצד לרגע את הזעם שלנו – המלכודות כנראה נמצאות במשחק כדי לנסות לגרום לכם להישאר תמיד "ערניים" כמו שכמובן במלחמה צריך להיות, ולנסות למלא את ה"זמן המת" שנוצר פה ושם אבל מה שאתם מקבלים בסופו של יום זה מטרד שיתקמפר לכם על העורק הראשי במשך כל המשחק.
טקטיקה של נינג'ה צרפתייה
בניגוד למה שהכותרת אולי גרמה לכם לחשוב – האויבים לא בורחים משדה הקרב כשדגלים לבנים מתנוססים ברקע, אלא הם פשוט לא יודעים להילחם. לוחמי הווייטקונג ידועים באכזריותם, יכולות ההסוואה ולוחמת הגרילה שלהם, אך נראה שכאן הפכו כל אחד ואחד מהם לעוד חייל פשוט שרק צריך לכוון עם הנשק ולירות בכם, אפילו את זה הם לא תמיד עושים כמו שצריך (לפעמים הם פשוט ירוקנו מחסניות על הסלע או על המחסה שמאחוריו אתם מתחבאים) או שילקו בסינדרום אססינס קריד ופשוט לא ילחמו בכם.
טקטיקות גרילה? תשכחו מזה, אפילו רימונים הם לא ייזרקו עליכם וברוב הפעמים אתם תוכלו להסתער ולרוקן מחסניות הישר לתוך הראש שלהם בלי לחשוש שאחד מהכדורים שלהם ייפגע בכם חלילה.
זה ייגמר בבכי
TR היה הניסיון הראשון (ונקווה לטובת האנושות שגם יהיה האחרון) של אוו בול ביצירת משחק מחשב, ניסיון שעדיף להתרחק ממנו, להפציץ אותו מהאוויר ולא להסתכל אחורה.
אם כך – החלק האהוב עלינו, גם כי אנחנו גוזרים גזר דין מוות על המשחק, וגם כי אנחנו יכולים להפסיק לשחק בו סוף סוף – סולם המינוס.
עם עלילה שהולכת לשום מקום, דיבוב חובבני ונדוש, גרפיקה שהייתה מביישת את מיינקראפט, גימיק טיפשי של מלכודות מוות ולקינוח – בינה מלאכותית. אני מעניק לTR- את הציון הנחשק של: 9- בצירוף פצצה בדואר שתשלח לאוו בול בחודש הקרוב.