דעה אישית – העתיד עדיין רחוק
דעה אישית
אף כי הנתונים היבשים של תקן ה-WiMAX נראים מאוד מרשימים על הנייר, בפועל המצב מעט שונה. הטענה שה-WiMAX מסוגל לספק קצבים של 70Mbit/sec למרחק של 50 קילומטר אינה נכונה, שכן הטכנולוגיה יכולה לספק מרחק גדול או קצב גבוה, אך לא את שניהם יחדיו. אם תחנת WiMAX נדרשת לשדר למרחק של עשרות קילומטרים, ההפרעות והשגיאות בעקבותיהם יאלצו את המערכת לרדת מאוד בקצב הנתונים, לכן קצבים גבוהים ויציבים ניתן לקבל רק במרחק קצר יחסית מתחנת הבסיס. בנוסף, הקצב המירבי של ערוץ WiMAX מתחלק בין כל המנויים המחוברים באותו איזור, ולכן אזורים בהם יש מספר משתמשים גדול לא יכולים באמת ליהנות מתכני פס רחב (אלא אם כן מקטינים ומצופפים את תחום תחנות השידור לאזורים קטנים יחסית ובכך מגדילים מאוד את עלות הפריסה של רשת שכזו).
האטרקטיביות של WiMAX נובעת מירידת המחיר הממוצע של חיבור מנוי כתוצאה מכך שיותר צרכנים נכנסים תחת המטריה של כל תחנת בסיס, ללא צורך בהשקעה בתשתית קווית.
עם זאת, השאלות שמפעיל WiMAX צריך לשאול עצמו בטרם יחליט על בניית המערכת הן: כמה עולה פריסת רשת על שטח נתון? כמה לקוחות פוטנציאליים נמצאים בשטח הזה? מה העלות למשתמש, המתקבלת מחלוקת המספר הראשון בשני ואיך היא משתווה למחיר החיבור האלטרנטיבי הקווי – בעיקר DSL או כבלים? יש להניח שבאזורים עירוניים מודרניים ההשקעה לא תשתלם, בעיקר לנוכח העובדה שמרבית הבתים כבר מרושתים עם תשתית כבלים ו/או DSL. באזורים מרוחקים או במדינות מתפתחות בהן אין תשתית קווית ראויה, יכול ה-WiMAX לספק פתרונות טובים במחיר מתקבל על הדעת.
נכון להיום, הכוח המניע החזק ביותר מאחורי ה-WiMAX הוא חברת אינטל, שההכרזה שלה על התמיכה בטכנולוגיה בשעתה הביאה לגל ההתעניינות בנושא. ענקית השבבים נחושה לעמוד בקדמת הבמה ולדאוג שהתקדמות הטכנולוגיה תעמוד ביעדים שהיא קובעת.
אין ספק כי אינטל הפיקה לקחים מהמהלך המוצלח עם המותג \'סנטרינו\', כאשר היא "לקחה חסות" על שילוב סטנדרטי של חומרת מחשב נייד עם התקן תקשורת אלחוטית ומערך תשתיות תואמות. החברה הבינה שבכוחה לוודא שהתעשייה לא תתפזר לכיוונים שונים, תבזבז את משאביה על תקנים מרובים ותפסיד את ההזדמנות לתפוס מקום טוב בין פתרונות התקשורת הניידת: בין ה-Hot Spots המקומיים של WiFi לבין הפריסה העולמית של טלפוניה סלולארית.
אינטל מתכוונת להציע תמיכה ב-WiMAX (וגם ב-WiFi) בפלטפורמת הניידים הבאה שלה, המכונה Montevina, בעזרת רכיב ה-Echo Peak – פלטפורמה זו צפויה להגיע לשוק בהמשך השנה הנוכחית.
הפוטנציאל האמיתי של מערכות WiMAX נייחות נמצא בארצות מתפתחות כדוגמת סין, הודו, חלק ממדינות אפריקה ורפובליקות לשעבר של בריה"מ. במדינות אלה ישנן שטחים עצומים ללא תשתית קווית ודרישה מתפתחת לשרותי תקשורת. בתנאים אלו, ה-WiMAX אכן יכול לחולל פלאים ולאפשר, תמורת השקעה נמוכה יחסית, לספק שירותי תקשורת מתקדמים למאות ואלפי מנויים בעזרת תחנת בסיס אחת.
באשר לשדרות, כפי שניתן להבין, לניסוי בתשתית נייחת אין ערך רב מלבד הרמת המורל ומתן אפשרות לאינטרנט חינם לחלק מהתושבים. כמובן שהחברות המעורבות ילמדו דבר או שניים על פריסה וניהול של רשתות תקשורת מתקדמות ויהיו מוכנות יותר למכרז על הקמת רשת WiMAX לכשיבוא היום, אבל בישראל הקטנה והמרושתת היטב בתשתיות קוויות אין כרגע מקום לחדירה משמעותית של תשתית WiMax נייחת.
הבשורה האמיתית היא הניסוי בטכנולוגיה הניידת שמגלם בתוכו בשורה עתידית לשוק הסלולאר והכנה לקראת כניסת הדור הרביעי של מערכות סלולאריות.