ליבת ה-R520
כאמור, לפני כחצי שנה השיקה ATI את הליבה החדשה מתוצרתה, זאת לאחר חודשים ארוכים של מחקר ופיתוח של ארכיטקטורה חדשה לחלוטין. בין השיפורים ניתן למצוא דגש על יעילות הליבה וניצול המשאבים, בקר זכרון חדש, תמיכה בדור השלישי של מצללי פיקסלים (Shader Model 3.0) ואיכות תמונה טובה מתמיד.
למעשה, כל משפחת ה-X1xxx של ATI מבוססת על תהליך ייצור של 90nm. המעבר לתהליך ייצור זה חשוב מכמה סיבות, בין השאר מכיוון שתהליך ייצור זה מאפשר הורדה בצריכת החשמל של הליבה (וכפועל יוצא, גם בפליטת החום) וכך ניתן להביא אותה למהירויות שעון גבוהות יותר. כמו כן, בשל הקטנת גודל הטרנזיסטורים ניתן למקם יותר מהם על אותו שטח מוגבל, ולשפר את ביצועי הליבה על ידי הוספת יחידות עיבוד נוספות.
כמו בכל רכיב אלקטרוני, חשוב להציג את התרשים המפרט את מבנה היחידות השונות שבתוכו ולהסביר מעט על תפקודן. הבה נביט בתרשים המפרט את מבנה ליבת ה-R520:
כפי שניתן לראות בתרשים המפרט את ארכיטקטורת הליבה, ה-R520 מכילה 16 צינורות עיבוד שאחראים על העברת נתוני הפיקסלים ל-Shader Cores, המתפקדים בצורה דינמית בעזרת מעבד השיגור (Dispatch Processor). נוסף לכך, ישנם שמונה צינורות Vertex Shader, שש עשרה יחידות לעיבוד טקסטורות וכן 16 יחידות Texture Address ו-Back End Render. אגב, ליבת ה-G70 של nVIDIA מכילה 24 צינורות עיבוד, לכן יש שיאמרו שהליבה של ATI נחותה לעומתה, אך בשלב זה מוקדם מדי מכדי לקבוע עובדות שכאלו.
אם נביט שוב בתרשים נראה כי ישנם ארבעה "סטים" של Pixel Shaders כאשר כל אחד מהם מכיל ארבע יחידות נפרדות (בסך הכל, 16 יחידות עיבוד פיקסלים). בארכיטקטורה החדשה, מעבד השיגור משחק תפקיד חשוב, שכן הוא קובע אילו יחידות עיבוד יתפקדו, ומתי, בהתאם לצורכי העיבוד בזמן אמת.
אחד הדברים שלא השתנו משמעותית בליבה זו הם ה-Vertex Shaders האחראים על עיבוד ה-Vertices (קצוות הפוליגונים המרכיבים כל צורה תלת ממדית). ה-R520 עדיין מכילה 8 יחידות שכאלה, אשר נבנו לתמוך ב-Shader Model 2.0 באמצעות בקר זרימה דינמי, ומסוגלים לבצע 1024 פקודות שונות בסך הכל.
שיפור נוסף שקיים בליבה זו לעומת קודמותיה מתבטא ביכולת להפריד בין הרכיבים החישוביים ובכך ליצור ארכיטקטורה גמישה יותר. הדבר מאפשר למהנדסים של ATI לייצר את הליבה עם פחות יחידות עיבוד, תוך כדי שמירה על כל מאפייני הליבה, וכך לייצר גרסאות שונות המותאמות לפלחי שוק שונים, וכמובן מתומחרות בהתאם.
אם כן, ביקורת זו תעסוק בכרטיס ה-X1800GTO של ATI, האח החדש במשפחת ה-Mid-Range של החברה. תחילה, נביט בנתונים הטכניים של הכרטיס:
הטבלה שלהלן מסכמת את המאפיינים העיקריים של כרטיסי ATI ומדגישה את ההבדלים ביניהם.
כאמור, כרטיס ה-X1800GTO דומה מאוד ל-X1800XL פרט לשני מאפיינים: מספר יחידות עיבוד הפיקסלים וצינורות העיבוד. יחד עם זאת, יתרונו הבולט ביותר של הכרטיס ביחס לביצועיו הוא מחירו; ה-X1800XL, שאינו חזק משמעותית מכרטיס זה, עולה כמעט פי שניים ממנו. אין הדבר מפתיע במיוחד, שכן כרטיסי ה-Mid Range מאז ומעולם נתנו יחס טוב מאוד בין הביצועים לעלות. יתרון נוסף, שאינו מופיע בטבלה, הוא שכרטיס זה אינו דורש כרטיס Master על מנת ליצור מערך CrossFire – בעוד שכרטיסים אחרים מסדרות ה-X18xx ו-X19xx דורשים כרטיס Master על מנת ליצור מערך שכזה, ה-X1800GTO הוא הכרטיס החזק ביותר שמאפשר צימוד שני כרטיסים רגילים מאותו סוג.
בדומה לאחיו לסדרה, גם כרטיס זה מאפשר שימוש במקביל ב-HDR ו-FSAA, מה שמפיק איכות תמונה טובה בהרבה מהכרטיסים של nVIDIA שאינם מסוגלים לכך.
