DS-112 – שרת מקצועי לשוק הביתי בביקורת

FileStation – סייר הקבצים וגישה מרחוק  

השירות הראשון אותו נציג הוא FileStation, היישום היחיד המגיע מותקן עם המערכת כברירת מחדל ומהווה למעשה את סייר הקבצים שלה. מדובר בשירות הפשוט ביותר במערכת אותה הצגנו עד כה. שירות זה הופך למעשה את המערכת לשרת מרכזי ביתי ומאפשר הזרמה מהירה של תכנים באיכות גבוהה לכל החברים ברשת הביתית. מהירות העברת התכנים תוך חיבור פיזי לשרת בכבל רשת הוא כ-11 מגה בייט לשנייה, בעוד שבחיבור אלחוטי הוא כ-2.5 מגה בייט לשניה. אומנם לא מדובר במהירות יוצאת דופן בכל האמור לעברת קבצים בין המחשבים השונים ברשת הביתית, אך עבור הזרמת מדיה מדובר בקצב מעולה. בנוסף, לשרת כניסות USB ו-eSATA המאפשרות חיבור התקני זכרון חיצוניים (DOK)או כונן חיצוני נייד לצורך הזרמת המדיה במקום ובזמן הנדרשים מבלי להעבירה לשרת עצמו דרך הרשת.

 

את הגישה מרחוק לקבצים השמורים על שרת ה-DS-112 נבצע דרך כל דפדפן נפוץ ומחשב עליו מותקנת המכונה הוירטואלית של ג'אווה. השימוש בממשק ה-DSM זהה לזה אשר מבוצע על גבי מחשב המחובר לרשת ה-LAN הביתית אליה מחובר השרת. עם זאת, על מנת לאפשר את השירות עלינו לבצע הגדרה ראשונית של המערכת על מנת שנוכל לקבל גישה לשרת מכל מקום. בנקודה זאת לראשונה נתקלנו בבעיה שתחזור ותופיע במקומות נוספים במערכת ההפעלה, והיא רמת המורכבות והידע הטכני הנדרש להגדרתה. אנו מצטערים לומר כי אין זה סביר כי מי שאינו מבין ברשתות יצליח להגדיר את המערכת בקלות ובמהירות, גם אם ינסה לעקוב אחרי המדריך למשתמש ככתבו וכלשונו. על מנת לקבל גישה לשרת דרך האינטרנט נדרש המשתמש לבצע מספר צעדים, ביניהם הגדרת סוג החיבור שלו לאינטרנט, הגדרת הפורטים בנתב עבור היישומים השונים בהם הוא רוצה לעשות שימוש, רישום כתובת שרת בשירות DDNS (ר"ת Dynamic Domain Name System) של אחת החברות המספקות את השירות הזה, ביניהן Synology עצמה,  ולאחר מכן חיבור לשירותים השונים על ידי כתובת טקסטואלית אותה קיבלנו משרת ה-DDNS עבור השרת שלנו בדפדפן, והזנת מספר הפורט של השירות המבוקש אחרי כתובת השרת ונקודתיים. אם התהליך אשר תואר לעיל נשמע מסובך ולא ברור, זה מפני שהוא אכן כזה.

ראשית, אין זה ידע בסיסי אותו אמור משתמש ממוצע לרכוש. ההבחנה בין סוגי חיבורים שונים, פתיחת הפורטים בנתב האלחוטי, ביצוע רישום כתובת עבור השרת והזנת כתובת השירותים בצורה ידנית לדפדפן היא תהליך מסובך ומבלבל אשר סביר להניח שיגרום למשתמשים פשוטים רבים לזנוח את האפשרות החשובה הזאת של גישה מרחוק לשרת. אין זה מתקבל על הדעת בעיננו כי מרכיב כל כך משמעותי בשרת ביתי, היכולת לגשת לקבצים שלא מתוך הרשת המקומית, יהיה לא נגיש עבור צרכנים שאינם משתמשים מתקדמים. בנקודה זאת, מתברר, לוקה מערכת ההפעלה של Synology בחסר. רמת הידע הנדרשת להגדרת המוצר עושה רושם כי הוא מיועד למנהלי רשתות אשר חפצים בשרת ביתי ולא למשתמשים מן השורה.

על מנת להתחיל את תהליך החיבור לשירות הגישה מרחוק, ראשית על המשתמש לפתוח את היישום EZ-Internet בתפריט הראשי של מערכת ההפעלה DSM.

השלב הבא ידרוש מהמשתמש בחירה בצורת ההתחברות שלו לרשת. שלב זה מעט מבלבל משום שמשתמשים מסוימים משתמשים בהגדרות רשת החופפות לשתי אופציות בחלון. לדוגמא, משתמש יכול להתחבר לרשת דרך נתב (Router) ובו זמנית להשתמש בחייגן הדורש שם וסיסמא, אך מוטמע בממשק הגדרות של הנתב עצמו.

לאחר בחירת צורת החיבור לרשת, אשר לרוב תהיה "Through a route" משום שרוב המשתמשים הביתיים משתמשים ברשת אלחוטית, יקבע אשף ההגדרות של EZ-Internet את הגדרות הרשת שלנו ויקצה לנו כתובת IP סטטית אשר תאפשר לנו לבצע Port Forwarding לשרת. מטרת הליך זה היא לאפשר לשרת לקבל תקשורת יוצאת ונכנסת מהאינטרנט דרך ערוצי תקשורת מורשים, Ports. בנוסף, אם הנתב שלנו אינו ברשימת החומרה הנתמכת רשמית על ידי Synology, אך הינו התקן UPnP, יעבור הנתב תהליך של הגדרה אשר עשוי להמשך כחצי שעה.

השלב הבא הוא למעשה שלב ה-Port Forwarding עצמו. בשלב זה נבחר מרשימת היישומים המובנים במערכת, עבור אילו אנו מעוניינים לבצע גישה מהאינטרנט. בנקודה זאת נגיד רק את היישום אשר תחת העמודה Local Port הוקצה עבורו ה-Port 5000. יישום זה הוא למעשה ממשק המשתמש עבור גישה מרחוק ומפתח, Port, 5000 הוא המפתח המוקצה לו. כאשר ננסה לבצע גישה מהאינטרנט עבור יישום זה יעבור המידע דרך מפתח זה לכתובת ה-IP הסטטית אשר הגדרנו קודם לכן, ויתקבל על ידי נתב הרשת שלנו.

 

עד נקודה זאת התרכזנו בהגדרת המערכת לקבלת מידע מהרשת. אך נשאלת השאלה כיצד אנחנו מתחברים בעצם למערכת מרחוק. התשובה אותה מספקת Synology היא מערכת הנקראת DDNS. מערכת זאת מגדירה עבור השרת שלנו כתובת אינטרנט הזהה לזאת של אתרי אינטרנט, ומאפשרת לנו על ידי הקלדתה לחלון הדפדפן לגשת לקבצים שלנו השמורים על השרת.

השלב הראשון בתהליך זה הוא יצירתו של חשבון DDNS בשרתי Synology ומתן כתובת עבור השרת שלנו ברשת. במקרה זה בחרנו בסיומת Synology.me מבין האופציות אותן הציג בפנינו אשף ההגדרות.

לאחר תהליך זה, אשר למרבה הפלא אינו מוסבר כמעט כלל במדריך למשתמש, נקבל כתובת אשר לאחר שנקליד אותה לדפדפן, ולאחריה נקודתיים ומספר הפורט אשר שייך לממשק המשתמש, פורט 5000, נגיע למסך זהה לזה אותו אנו מקבלים על ידי לחיצה על שורת השרת ב-Synology Assistant. משם העבודה במסגרת מערכת ההפעלה מתנהלת כרגיל.

 

מה שהטריד אותנו במיוחד במהלך הגדרת החיבור מרחוק לשרת היו שני דברים. ראשית, השימוש ב-DDNS. DDNS מעשית פירושו הענקת כתובת אינטרנט, בדומה לזאת הקיימת עבור אתרי אינטרנט, עבור השרת הביתי שלנו. מדובר בתהליך שמעטים מאוד המשתמשים הביתיים אשר נחשפים לו. התפיסה שבאה לידי ביטוי ברמת ההסברים של Synology את הטכנולוגיה הזאת ומדוע אנו זקוקים לה על מנת לגשת לשרת מעידה כי ב-Synology סברו כי מי שמגדיר את המערכת אמור להכיר את הטכנולוגיה מראש. מדובר בהנחה לא מבוססת שבפירוש אינו עושה חסד עם הקהל הרחב, ומעידה כי על אף המיתוג לשוק הביתי וצרכן המדיה המתקדם, לא נעשתה התאמה מספקת עבור המשתמש הביתי הממוצע בכל הנוגע לנוחות השימוש וההתקנה. הנקודה השנייה הנזקפת לחובתו של המוצר במקרה זה היא השימוש בכתובת ה-DDNS, נקודתיים ומספר הפורט. ראשית, בשום מקום במדריך למשתמש לא מפורט הצורך לציין את מספר הפורט. ניסיון להתחבר ישירות לכתובת ה-DDNS פשוט לא צלח והשאיר אותנו עם הודעת שגיאה. רק במסגרת סרטון הסבר באתר Synology נחשפנו לתחביר הנכון אותו עלינו ליישם על מנת לגשת לשרת. מדובר בתפיסה בעייתית מאוד של ממשק המשתמש. נכון כי מדובר במוצר בעל תכונות רבות עוצמה שמקורן בשוק העסקי המתקדם, אך ניסיון להחדיר מוצר שכזה לשוק הפרטי חייב לקחת בחשבון את רמת הידע של המשתמש הפשוט, ולא להניח כי המשתמשים עצמם בעלי ידע טכני מפותח.