ניתוח מבחני הביצועים
 |
הנקודה המעניינת ביותר אותה רצינו לחקור היא כיצד מתנהגים מודולים השונים טכנולוגית אך זהים מבחינת תדר העבודה שלהם. מהבדיקות עולה מסקנה ברורה, שכן בכל מבחני הביצועים ללא יוצא מן הכלל דווקא ידם של זיכרונות ה-DDR2 היא על העליונה. העליונות הטכנולוגית מתברר, אינה חפה מטעויות והתזמונים הגבוהים הם אלו אשר מערערים את חוסנו של המוצר החדשני. ניתן לומר כי מסקנה זו, מאכזבת ככל שתהיה, הייתה צפויה מראש.
אך מה בעניין חוסר היכולת של זיכרונות ה-DDR3 המומהרים לתדר 1333MHz להתמודד מול המתחרה בתדר 1066 MHz? מסתבר שאף במקרה זה המודול הוותיק הוא זה שזוכה בכל הקופה.
בבדיקת נפח התעבורה של תוכנת Sisoft Sandra למשל, ניכר כי נפח התעבורה משתפר בשיעור של כ-300MB/sec בזכות העלאת תדר זיכרונות ה-DDR3, אך עדיין מדובר בתוצאה הקרובה יותר לזיכרונות DDR2 הפועלים בתדר 800MHz מאשר לאלו הפועלים בתדר הגבוה יותר. תמונה דומה עולה גם ממבחן ה-Memory Latency שבו ההפרש בין שתי מתחרות אלו עומד על 2ns בלבד.
חלקכם בוודאי תוהים בשלב זה כיצד התזמונים מצליחים להשפיע כל כך על נפח התעבורה בעוד שלתדר עצמו כמעט ואין השפעה? ובכן, למעשה הדברים אינם כל כך פשוטים כפי שהם נראים ממבט ראשון. מערכת הבדיקה עושה שימוש בתדר אפיק בסיסי של 333MHz (1333 MHz אפקטיבי – תדר מערכת בסיסי המתאים למעבדים מסדרת ה-E6x50). זיכרונות הפועלים ביחס של 1:2 כנגד אפיק המערכת, או במילים אחרות זיכרונות המשתמשים בתדר 1333 MHz, לא ינוצלו במלואם עקב צוואר הבקבוק ששאר המערכת תיצור. במצב כזה לתזמונים השפעה גדולה בהרבה על הביצועים, היות והם נמדדים במספר מחזורי השעון שיש להמתין בין פעולה לפעולה.
לסיכום ניתן לומר שמערכות מחשבים שאינן מתנסות בתהליכים אקזוטיים כגון המהרה, כאלו אשר עושות שימוש בתדר אפיק נורמאלי לימינו (200-333MHz), לא יזדקקו לזיכרונות DDR3 ולמעשה יוכלו להסתפק בזיכרונות פשוטים מהטכנולוגיה הקודמת. מצד שני, עם העלאת תדר הבאס התמונה שהצגנו כאן משתנה וניצול רוחב הפס התיאורטי הופך למעשי בחלקו. במקרים אלו ידה של הטכנולוגיה החדשה היא על העליונה, על אף התזמונים המשוחררים המובילים לירידת ביצועים מסוימת.
