מהו ה-CrossFire?
אז מה זה בעצם CrossFire ובמה הוא שונה מ-SLI ?
כפי שציינו, ה-CrossFire הוא הפתרון של ATI לחיבור זוג כרטיסים במקביל על מנת לקבל ביצועים כפולים ביחס לכרטיס יחיד. על פניו כל העניין נראה פשוט: חבר שני כרטיסים ושניהם יעבדו ביחד על מנת להציג פריימים מהר יותר או באיכות גבוהה יותר. אך העניין הופך קשה הרבה יותר כאשר מבינים שיש לתאם בין שני הכרטיסים כך שכל אחד מהם יידע מה לעבד בכל נקודת זמן. הפתרון של ATI למשימה קשה זו היא בניה של "מנוע הרכבה" או Compositing Engine באנגלית, מנגנון זה למעשה לוקח את האותות המגיעים משני הכרטיסים ומרכיב אותם לאות יחיד אשר אותו מסוגל המסך להציג.
על מנת ליישם ארכיטקטורה זו של מנוע הרכבה, היה על ATI לבנות כרטיס מיוחד שיבצע את המלאכה הזו. כרטיס מיוחד זה הוא למעשה כרטיס המאסטר, כלומר כרטיס מסך רגיל מאותה סדרה של הכרטיס הנוסף, אך בעל רכיבים נוספים שנועדו לקלוט ולהרכיב את האות מכרטיס המסך השני. חשוב לציין כי כרטיס המאסטר יכול לפעול לבדו ללא כרטיס נוסף, כך שהוא למעשה כרטיס רגיל לחלוטין והוא יתפקד בתור "מאסטר" רק כאשר תרכיבו מערך CrossFire.
איחוד האותות הפיזי נעשה באמצאות כבל בצורת Y המחבר בין כרטיס ה-Master לכרטיס ה-Slave, וכמובן גם מוציא את האות למסך.
מתרשים המערכת ניתן לראות את התפקוד של מערכת ה-CrossFire, כאשר כרטיס ה-Slave שולח את האות המעובד לכרטיס ה-Master, כרטיס ה-Master קולט את האות מהכרטיס הנוסף במקלט ה-TMDS ומעביר אותו למנוע ההרכבה.
אך בעוד הסיפור נראה פשוט במבט ראשון, הרי שמתחבאת כאן בעיה לא פשוטה: מקלט ה-TMDS הינו מוגבל ברוחב הפס שהוא מסוגל להעביר בשנייה ולכן למעשה בכרטיסי CrossFire ישנים יותר הוגבל המשתמש לעבודה ברזולוציה מקסימאלית של 1600×1200 בתדירות של 60MHz בלבד, נתונים נמוכים ולא מספקים לכל הדעות. אך מאז ש-ATI החלה לשווק את כרטיסי ה-X1xxx נעלמה הבעיה, כיוון שהסדרה החדשה השתמשה במקלטי TMDS מהירים יותר המסוגלים לספק רזולוציות ותדירויות גבוהות יותר.
אך ATI לא הסתפקה בלבנות מערכת המשלבת בין שני כרטיסים אלא גם בנתה "אסטרטגיות" שונות כיצד לעבד את התמונה, כלומר למעשה איך לפרק את הפריים בין שני הכרטיסים כך שהעיבוד יהיה אחיד ומקסימאלי עבור שניהם.
לצורך כך, נוצרו שלוש שיטות שונות לחלוקת העומס לכרטיסים, כאשר הדרייבר – באמצעות פונקציית ה-Catalyst A.I. בוחר באיזו שיטה להשתמש, בהתאם לסוג האפליקציה:
השיטה הראשונה היא גישת "הגזירה" או באנגלית Scissor. בשיטה זו מחולקת התמונה באופן דינאמי לשני חלקים שווים לפי עומס העיבוד בכל אחד מהם, וכל חלק מועבר לעיבוד בכרטיס נפרד. חשוב לציין כי שיטה זו היא השיטה הנהוגה בכרטיסים של nVIDIA, כאשר אלו עובדים בתצורת SLI. שיטה זו נתמכת הן על ידי אפליקציות OpenGL והן על ידי אפליקציות Direct3D.
שיטת ה-Scissor
השיטה השנייה היא AFR או Alternate Frame Rendering, ושיטה זו כשמה כן היא: כל הפריימים הזוגיים מעובדים בכרטיס אחד והאי-זוגיים בכרטיס השני. גם שיטה זו פועלת בשני סוגי האפליקציות: OpenGL ו-Direct3D.
שיטת ה-AFR
השיטה השלישית והאחרונה היא שיטה ייחודית לכרטיסים של ATI והיא נקראת SuperTiling, כלומר התמונה מחולקת ל"מרצפות" בגודל של 32×32 פיקסלים כל אחת וכל "מרצפת" מועברת לעיבוד באחד משני כרטיסי המסך. גודלן הקטן של המרצפות נועד למנוע מצב בו אחד הכרטיסים יעבוד בעומס רב יותר מהכרטיס השני. יש לציין כי שיטה זו אפשרית רק באפליקציות Direct3D.
שיטת ה- SuperTiling
דבר נוסף שחשוב להזכיר כאשר מדברים על CrossFire היא היכולת של הכרטיסים לשלב משאבים לא רק על מנת להפיק ביצועים גבוהים יותר ועיבוד תמונות מסובכות יותר בפחות זמן, אלא גם על מנת להפיק איכות תמונה טובה יותר בעזרת מנגנון ה-Super AA. מנגנון זה מאפשר לקחת יותר דגימות מהטקסטורות המעובדות כך שחצי מהדגימות מעובדות בכרטיס אחד והחצי השני בכרטיס השני ,ולבסוף לקבל תמונה איכותית ונקייה הרבה יותר.
CrossFire – הפלטפורמות
כפי שציינו במבוא, קיימות כיום בשוק שלוש אופציות ללוחות אם שעליהם ניתן יהיה להרכיב מערך כרטיסי מסך של ATI בתצורת CrossFire. שלוש האופציות הללו מתחלקות לפי ערכות השבבים שהן מבוססות עליהן:
- ערכת השבבים 975 למעבדי אינטל אשר אותה ייצג בבדיקה שלנו הלוח P5WD2-E Premium של חברת ASUS.
- ערכת השבבים RD480 של חברת ATI עבור מעבדי AMD אותה ייצג הלוח A8R-MVP של חברת ASUS.
- ערכת השבבים RD580 של חברת ATI עבור מעבדי AMD, שהיא למעשה שדרוג של ה-RD480, אותה ייצג בבדיקה שלנו הלוח A8R32-MVP Deluxe של חברת ASUS גם כן.
