מבחני שמע
בשלב הנוכחי של הביקורת אנו נביא את שתי המערכות עד קצה גבול היכולת שלהן ונבדוק מי תצא עם ראש מורם ומי עם הכבל בין הרגליים בסדרת מבחנים מאתגרת. לצורך בדיקה והשוואה של כל אחד מהפרמטרים, נתייחס קודם כל לכל אחת מהמערכות בנפרד ורק לאחר מכן נשווה ביניהן ונבחר את המנצחת. לצורך מבחני ההאזנה נשתמש ביציאה האנלוגית של כרטיס ה-Razer Barracuda AC-1 שסיקרנו בעבר, כאשר המוזיקה לה נאזין נלקחה מתוך אוסף של להקת Radiohead, המכיל את השירים הבאים:
Just
Paranoid Android
Karma Police
Creep
No Surprises
High and Dry
My Iron Lung
There There
Lucky
Optimistic
2 + 2 = 5
Pyramid Song
ראוי לציין שבחירת השירים אינה אקראית, שכן בין השירים השונים ישנם שינויים מהותיים הן מבחינת המהירות, הקצב ואף הסגנון. את מבחן הצפייה בסרט נערוך במתכונת שונה במעט: אנו נצפה בסרט בחלקים, כאשר לכל סט רמקולים תהיה הזדמנות להוכיח את עצמו. הסרט בו נצפה הוא שרלוק הולמס - סרט מלא אפקטים, מכות, אקשן ולא פחות חשוב - הרבה שיחות ומלל. עבור מבחן העוצמה בחרנו בשיר Drake - Over Hypercrush Remix. שיר פופולארי במסיבות אשר שם דגש על התדרים הנמוכים. מבחן נוסף הוא מבחן המשחקים, בו נבדוק את ביצועיהם של הסטים במשחקים Prototype ו-Starcraft 2- משחקים רוויים באפקטים קוליים שונים ומשונים. המבחן הסופי הוא מבחן האוזניות, בו נבחן את איכות היציאה של הרמקולים. במבחן זה נשתמש באוזניות מוניטוריות בעיצוב In-Ear מסוג UltimateEars 700.
חשוב לציין כי הן המוזיקה והן הסרטים נוגנו באיכות הקרובה ביותר למקורית שהוקלטה וכי הגדרות מאפייני הקול במשחקים ששוחקו היו הגבוהות ביותר. בנוסף, בכל מבחן, האיקווליזר הותאם באופן שיוציא את המקסימום מהרמקולים - תחילה ברמקולים, ואז בכרטיס הקול. לפני ביצוע המבחנים בוצע Burn-In במשך 100 שעות לכל מערכת בעוצמת שמע בינונית.
מבחני האזנה
אנחנו פותחים עם ה-6021MX, אשר כבר מהשיר הראשון ניתן לשים לב לפירוט הרב, לפתיחות ולבמה הרחבה. יש לציין כי גם בעוצמת שמע מעבר לזו בה אנו מאזינים למוזיקה בדרך-כלל לא חווינו עיוות של הטוויטרים, מה שבדרך כלל קורה ברמקולים פשוטים עם הגברה זולה. קולו של תום (הסולן) נשמע צלול מאוד, לא היו עיוותים והצליל הרגיש מאוד חי ובועט. בסיום השיר של Karma Police האפקט הסופי כמו כן גם האפקטים בשיר 2 + 2 = 5 נשמעו מציאותיים וקרובים מתמיד, אך בשיר Creep היה חסר לנו מעט חדות בגיטרות הליווי. מה שחששנו אודות ביצועי הסאב-וופר הוכח כלא נכון בכל הנוגע להאזנה למוזיקה - הבאס היה עמוק ומספיק בהחלט.
אנחנו ממשיכים ל-623Z - ביצועיו של הסט היו, בלשון המעטה, פושרים. הצליל היה עמום ואף בוצי, היה חוסר בחדות והיתה הרגשה של חוסר אונים: גם לאחר כיול קיצוני של האיקוולייזר ושל רמת הבאס, היתה עמומיות רבה בצליל והתוצר הסופי לא היה מספק כלל. הסאב-וופר היה אלים ונתן באס מזוייף (אך להגנתו עמוק יותר מה-6021MX). במהלך ההאזנה נוכחנו לדעת כי ה-623Z ממש לא מתאימים לכל סגנונות המוזיקה: הסט מתאים למוזיקה פחות מפורטת עם דגש על הבאס, כדוגמת טראנסים, ראפ והיפ-הופ.
בעוד שב-6021MX דיברנו על צלילות וחדות, אין בכלל על מה לדבר ב-623Z, שכן ברור לנו מי המנצח במבחן ההאזנה, ובגדול.
