שולפים את התותחים העוד יותר כבדים: כפולי ליבות
אחת לכמה שנים, משנה שוק המחשבים את פניו ללא היכר. יצרניות המעבדים הבינו שתדר של 3 גיגה-הרץ הוא ככל הנראה התדר הגבוה ביותר אליו ניתן להגיע ביציבות, ופנו לפתרון נוסף מעולם השרתים: מעבדים מרובי ליבות. החלוצה הייתה AMD, עם מעבדי ה-Athlon 64 X2, אולם התשובה מצד אינטל לא בוששה לבוא. בכדי להתחרות במעבד זה השיקה אינטל את המעבד שזכור לקהל הממהירים היטב: ה-Pentium D. מדובר היה בזוג ליבות Cedarmill שהודבקו יחדיו על גבי שבב בודד. טרם ההמהרה, נראה כי למעבד של אינטל אין כל יתרון, אולם לאחר המהרתם של הדגמים הפשוטים ביותר בסדרה, כגון ה-805, כל אשר נותר ל-AMD הוא לאכול את האבק שהותירה מאחוריה אינטל, הרבה אבק.
באותו הזמן, האינטרנט הוצף בשמועות על מעבד בשם קונרו. דובר אז על מעבד שהחל את דרכו בכלל בפלטפורמות הניידות של אינטל (שם שלטה החברה ביד רמה מאז ומתמיד), ויהיה חזק משמעותית מהפנטיום. התחזיות בנוגע ל-AMD היו עגומות, והדעה הרווחת באותה תקופה הייתה ש-AMD תשאר ללא מענה למעבד החדש.
הענק מתעורר משנתו: מאז ועד היום, ה-Core שולט בשוק
ברגע שהוצג ה-Core 2 Duo, הוא זכה לביקורות חיוביות מאוד בכל אתר ביקורות ומגזין אפשרי. לראשונה מזה שנים, אינטל הובילה הן ביחס ביצועים למחיר, הן בכתר המעבד השולחני החזק ביותר, והן ביכולת המעבד לעבור המהרה. כמובן שאפילו המעבדים הזולים ביותר, אלו שהגיעו עם באס של 200 מגה-הרץ במקום 266 במקור ומכפלה גבוהה בכדי לפצות על הבאס הנמוך, זכו לאהדה רבה בקרב קהילות הממהירים ברחבי העולם, שכן אפילו מעבדים אלו אפשרו להגיע לתדרים גבוהים בקלילות, כל זאת תוך שימוש בזכרונות ולוחות אם זולים למדי. להגיע לתדר של 3 גיגה-הרץ עם המעבד מעולם לא היה קל יותר, ובתדר זה, ביצועי המעבד הרקיעו שחקים הודות ליעילות החישוב בתדר זה.
מכאן, אינטל דהרה קדימה. אם את כפולי הליבה הראשונים של החברה היא ייצרה תוך הדבקת זוג ליבות למעבד אחד, הדרך להדבקת זוג מעבדי Core 2 Duo, ועל ידי כך לקבל מרובע ליבות, הייתה קצרה. ממעבדים אלו ייזכר ה-Q6600, ובעיקר רוויזיית ה-G0 המאוד מפורסמת, שהביאה את בשורת ריבוי הליבות להמונים. אינטל לא נחה לרגע, ומזערה את הארכיטקטורה המאוד מוצלחת מ-65 ל-45 ננומטר, תוך הסרת ההגבלות שמנעו ממעבדים להגיע לתדרים גבוהים. תדר חלומי של 4 גיגה-הרץ נעשה נגיש שוב אפילו באמצעות קירור אוויר פשוט.
התגובה, המאוחרת מאוד יש לציין, ל-Core 2 מצד AMD הייתה צנועה למדי: תושבת ה-AM2, שהציגה לראשונה תמיכה ב-DDR2 מצד AMD. אולם, השינוי לא התבטא בביצועים משופרים, ולמעשה נותרנו עם אותם המעבדים בדיוק. הצעד הבא של AMD היה הוזלת מחירים מאסיבית שנועדה להשאיר אותה במשחק. הצעד הרציני הבא היה השקת דור ה-K10, ואיתו מותג ה-Phenom. מדובר בשיפור ארכיטקטוני לדור הקודם, אך כזה שטרם מוזער בעצמו ל-45 ננומטרים ולא יכל להגיע לתדרים גבוהים מספיק בכדי להתחרות באינטל. אם לא די בכך, המעבד היה חם מאוד, ואף חמור מכך, יקר.
בסופו של דבר, מה שהחזיר את הצבע לפנים של הנהלת AMD היו ה-Phenom II וה-Athlon II, שכאמור עברו מזעור, אשר איפשר להם הן לעבור המהרה מוצלחת יותר, והן להגיע מהמפעל בתדרים גבוהים יותר ובמחירים נוחים יותר. מעבדים אלו, וביניהם אף מרובע ליבה, שולטים נכון להיום בפלח השוק הנמוך עד בינוני, במחיר לצרכן העומד על כ-120 דולר ליחידה לכל היותר.
היה נחמד לקרוא
תודה
פשוט תענוג לקרוא
כל הכבוד על ההשקעה!
היה לי את ה-300A היחידי
שלא עבד ב-450MHZ
:/
ממש נהדר!
אם היה אפשר להמשיך- "שולפים את התותחים הממש כבדים- משושי ליבות: (I7)
מאוד נהנתי מהכתבה שלך
יישר כח אורן שטיין
מאוד מעניין
תודה על הכתבה
עוד תודה על הכתבה
בתור צעיר שמתעניין, חידשת לי המון דברים שלא ידעתי על דברים ישנים וחשובים
באתי ללכת לישון ולא
יכולתי להפסיק לקרוא.
כתבה מצויינת, כתובה באופן מבריק וסוחף!
ישר כח אורן שטיין!
החלפתי סלרי 266 ב300A
רק כי הוא היה קלוקר יותר טוב ועם קאש. וואו, המשפט הזה עוד מעט בן 15… היום האתגר הוא להגיע כמה שיותר גבוה עם מתח כמה שיותר נמוך, ותודה לi5 750 שעוזר בנושא זה.
כמה תיקונים
1. בתואמים הראשונים למיטב ידיעתי השתמשו ברכיבי 8088 בתדר גבוה יותר מ- 4.77MHz כך שלמעשה הכפתור שנקרא "טורבו" לא היה בעצם טורבו אלא הוריד את מהירות המעבד אל מתחת למה שהיצרן הועיד לו. ה-8088 המקורי נועד לרוץ ב- 5MHz, והגרסה הבאה, ה- 8088-2 רצה ב-8MHz
המקור לתדר המוזר, 4.77MHz נבע משימוש בגביש בתדר 14.31818MHz שחולק ל-3.
הגביש הנ"ל היה פופולארי מכיוון שחלוקת התדר שלו ב- 4 יצרה תדר של 3.57MHz שמשמש לייצור אות הצבע בתקן הטלוויזיה האמריקאי (NTSC)
2. חברת AMD לא סתם "השיגה" רשיון לייצור ה- 8088. באותה תקופה ההתקדמות הטכנולוגית לא היתה מאד מואצת כמו היום, ולרכיבים היה אורך חיים ארוך מאד, והם שימשו המוצרים רבים. לכן ליצרנים רבים, במיוחד במגזר הממשלתי היה חשוב שיהיה יצרן נוסף שייצר כגיבוי את אותו רכיב, למקרה שהיצרן המקורי יפשוט את הרגל. AMD היתה היצרן הזה עבור ה- 8088, ולאינטל זה היה חשוב על מנת שהיצרנים יסכימו להשתמש ברכיב. גם למעבדי ה- 6502 שבמחשבי אטארי, קומודור ואפל היה יותר מיצרן אחד (MOSTEC, Rockwell, WDC, Synertec).
3. מעבדי ה- P-II 300 והסלרון של אותה תקופה נמכרו על כרטיסון ולא בסוקט (SLOT 1). ל-P-II היה זכרון מטמון רמה 2 מבוסס על צ'יפים חיצוניים בגודל 512KB לסלרון 300 לא היה זכרון מטמון בכלל, אבל הוא עשה אוברקלוק מצויין ע"י הדבקת סלוטייפ על אחד מהפינים ב- SLOT1 ששלט על בחירת התדר – 66 או 100, והקפיץ אותו ל- 450MHz. הבעיה היתה שללא זכרון מטמון מרמה 2, זה לא עזר הרבה. רק הסלרון 300A הוסיף לסלרון זכרון מטמון בגודל 128KB (רבע מהפנטיום 2) אבל הוא היה ON-CHIP ועשה אוברקלוק מצוין ל-450. הבחירה ביפ פנטיום 2 450 לסלרון 300A מומהר ל-450 לא היתה ברורה ובלא מעט אפליקציות זמן הגישה המהיר יותר לזכרון המטמון של הסלרון גרם לביצועים עדיפים על הפנטיום 2 למרות שגודל זכרון המטמון שלו היה רבע.
כתבה נפלאה, היה לי ממש כיף לקרוא!
יישר כח!
כתבה מדהימה ומהנה לקריאה
תודה כל הכבוד
אבל המלך הוא BX6 VER2 🙂 וBH בא מעט אחריו והיה פחות מוצלח מה BX
כתבה מעולה כייף לחזור לקרוא
באתר לחומרה הטוב ביותר בארץ!