שולפים את התותחים הכבדים: פנטיום 4 ו-Athlon 64
בין השנים 2000 ו-2006 שלט מעבד הפנטיום 4 ביד רמה בתחום ההמהרה. למרות בעיית פליטת חום אשר סבל ממנה ברוב דגמיו השונים, הפנטיום 4 היה אחד המעבדים האהובים ביותר על חובבי ההמהרה. למעשה, ניסיונות ההמהרה נעשו קיצוניים עד כדי כך, עד שלבסוף הצליחו להגיע לתדר חסר תקדים בכל קנה מידה העומד על 8 גיגה-הרץ. זהו היה השינוי הארכיטקטוני הגדול ביותר מאז ימי הפנטיום 2, ועד היום נחשב לשם דבר בעולם המעבדים. מעבד זה סימן גם את תחילת השימוש בטכניקות הגנה מפני חום, מה שנקרא בעגה המקצועית Thermal Throttling. בעזרת מאפיין זה המעבד ביצע מחזור סרק ללא עיבוד אחת למספר מחזורים על מנת להקטין את פליטת החום ולמנוע נזק. כמעט מיותר לציין שהקהל הממהירים מיהר לכבות אופציה זו בביוס הרבה לפני שניגשו להתעלל במעבד.
סף ה-3 גיגה-הרץ הושג במהירות על ידי הפנטיום 4, ובערך בתקופה זו החליטה אינטל לנטוש את ה-RDRAM, שאחת ההחלטות הגרועות ביותר שעשתה מעולם הייתה להשתמש בו מלכתחילה. ה-RDRAM היה יקר משמעותית מזיכרונות ה-SDRAM וה-DRR ולמעשה לא הציג לעומתם כל יתרון יחסי. בתקופה זו זרחה VIA, שהייתה הראשונה להציג ערכת שבבים לפנטיום 4 שבקר הזיכרון שלה תומך ב-DDR. אינטל קיטרגה על כך שאין לראשונה רישיון לייצר ערכות שבבים למעבדיה, אולם זה לא מנע מערכות השבבים, וכמובן לוחות האם הרבים שהתבססו עליהן, להיות פופולריים מאוד בקרב קהילת הממהירים.
המהרה לעשירים – מעבדי אקסטרים
הטכנולוגיה הבאה בתור הייתה ה-Hyper Threading, תכונה שגרמה למעבד להקצות משימות נוספות ליחידות שלא השתתפו בחישוב. במרבית המקרים, הורגש שיפור בביצועים. אולם בתרחישים מסויימים זה האט את המעבד, מה שגרם למשתמשים לא מעטים לכבות את התכונה בביוס. בשנת 2004 הגיעה ליבת ה-Northwood שהתגלתה כחביבה ביותר בקרב קהילת הממהירים. עם ליבה זו נעשה צעד חריג יחסית מצידה של אינטל והוא שחרור ה-Pentium 4 Extreme Edition, שלראשונה מאז ימי הפנטיום 2 הגיע עם מכפלה פתוחה לחלוטין. פתיחת המכפלה במעבד היוותה את התמיכה הרשמית הראשונה של אינטל בתחום ההמהרה לאחר שהסתייגה מתחום זה לחלוטין במשך שנים.
בתקופה זו עשתה אינטל צעד חכם, ובמקום להחליף תושבת כל דור (מה שעלול להבריח קונים פוטנציאליים) התקבעה למשך 3 שנים על תושבת ה-LGA 755 המפורסמת, על ה-DDR2 ועל ה-PCI-E, שיכל לרוץ בתדר של 100 מגה-הרץ מבלי להיות תלוי בתדר שאר המערכת. השלב הבא היה ליבת ה-Cedarmil, ליבה חדשה תחת אותו מותג המתבססת על אותה ארכטיקטורה, שעברה מזעור ל-65 ננומטרים, ולימים, באמצעות ערכת השבבים שהושקה יחד עם ה-Core 2 קבעה איתו שיאים רבים בעצמה. בעזרת שינויים פיזיים למערכי המתח של לוח האם וחנקן נוזלי, הגיעה המערכת לתדר הגבוה בעולם נכון להיום – 8 גיגה-הרץ.
AMD הגיבה לאיום המתגבר במה שנודעת כיום כסדרת המעבדים המוצלחת ביותר בתולדות החברה, ה-Athlon 64. מדובר בהבטחה שעד היום לא מומשה לגמרי, אשר "הושאלה" מתחום השרתים, אולם עשתה את הרושם הנכון בזמן הנכון וגרמה לאנשים לנדוד חזרה ל-AMD. בקר הזיכרון עבר מהגשר הצפוני למעבד עצמו, מה שייעל את התקשורת בין המעבד לזיכרון בצורה משמעותית, אולם לא הייתה חפה מבעיות. בכדי להביא את המעבד למהירות הגבוהה האפשרית נהוג לעיתים לשחרר את תזמוני הזכרונות, ובקר הזיכרון החדש היה רגיש לכך. חיסרון אחר, רציני הרבה יותר, היה שהמתח אותו נבחר לתת למעבד, יועבר אוטומטית לבקר הזיכרון, הרגיש בהרבה לשינויי מתח ונטה להשרף בקלות. בעיה זו נפתרה רק עם השקת תושבת ה-AM2+.
התשובה לגרסאות האקסטרים של אינטל הגיעו בדמות מעבדי ה-Athlon FX, שגם הוא עלה כמו מערכת מחשב ממוצעת למשחקים, אבל הגיע עם מכפלות פתוחות לחלוטין. גם ה-Athlon FX שבר שיאי ביצועים בעזרת אמצעי קירור קיצוניים, ובמהרה הוצגה תושבת ה-939, שנזכרת עד היום בתור התושבת המוצלחת ביותר של החברה, ולמעשה מסמנת את תור הזהב שלה.
היה נחמד לקרוא
תודה
פשוט תענוג לקרוא
כל הכבוד על ההשקעה!
היה לי את ה-300A היחידי
שלא עבד ב-450MHZ
:/
ממש נהדר!
אם היה אפשר להמשיך- "שולפים את התותחים הממש כבדים- משושי ליבות: (I7)
מאוד נהנתי מהכתבה שלך
יישר כח אורן שטיין
מאוד מעניין
תודה על הכתבה
עוד תודה על הכתבה
בתור צעיר שמתעניין, חידשת לי המון דברים שלא ידעתי על דברים ישנים וחשובים
באתי ללכת לישון ולא
יכולתי להפסיק לקרוא.
כתבה מצויינת, כתובה באופן מבריק וסוחף!
ישר כח אורן שטיין!
החלפתי סלרי 266 ב300A
רק כי הוא היה קלוקר יותר טוב ועם קאש. וואו, המשפט הזה עוד מעט בן 15… היום האתגר הוא להגיע כמה שיותר גבוה עם מתח כמה שיותר נמוך, ותודה לi5 750 שעוזר בנושא זה.
כמה תיקונים
1. בתואמים הראשונים למיטב ידיעתי השתמשו ברכיבי 8088 בתדר גבוה יותר מ- 4.77MHz כך שלמעשה הכפתור שנקרא "טורבו" לא היה בעצם טורבו אלא הוריד את מהירות המעבד אל מתחת למה שהיצרן הועיד לו. ה-8088 המקורי נועד לרוץ ב- 5MHz, והגרסה הבאה, ה- 8088-2 רצה ב-8MHz
המקור לתדר המוזר, 4.77MHz נבע משימוש בגביש בתדר 14.31818MHz שחולק ל-3.
הגביש הנ"ל היה פופולארי מכיוון שחלוקת התדר שלו ב- 4 יצרה תדר של 3.57MHz שמשמש לייצור אות הצבע בתקן הטלוויזיה האמריקאי (NTSC)
2. חברת AMD לא סתם "השיגה" רשיון לייצור ה- 8088. באותה תקופה ההתקדמות הטכנולוגית לא היתה מאד מואצת כמו היום, ולרכיבים היה אורך חיים ארוך מאד, והם שימשו המוצרים רבים. לכן ליצרנים רבים, במיוחד במגזר הממשלתי היה חשוב שיהיה יצרן נוסף שייצר כגיבוי את אותו רכיב, למקרה שהיצרן המקורי יפשוט את הרגל. AMD היתה היצרן הזה עבור ה- 8088, ולאינטל זה היה חשוב על מנת שהיצרנים יסכימו להשתמש ברכיב. גם למעבדי ה- 6502 שבמחשבי אטארי, קומודור ואפל היה יותר מיצרן אחד (MOSTEC, Rockwell, WDC, Synertec).
3. מעבדי ה- P-II 300 והסלרון של אותה תקופה נמכרו על כרטיסון ולא בסוקט (SLOT 1). ל-P-II היה זכרון מטמון רמה 2 מבוסס על צ'יפים חיצוניים בגודל 512KB לסלרון 300 לא היה זכרון מטמון בכלל, אבל הוא עשה אוברקלוק מצויין ע"י הדבקת סלוטייפ על אחד מהפינים ב- SLOT1 ששלט על בחירת התדר – 66 או 100, והקפיץ אותו ל- 450MHz. הבעיה היתה שללא זכרון מטמון מרמה 2, זה לא עזר הרבה. רק הסלרון 300A הוסיף לסלרון זכרון מטמון בגודל 128KB (רבע מהפנטיום 2) אבל הוא היה ON-CHIP ועשה אוברקלוק מצוין ל-450. הבחירה ביפ פנטיום 2 450 לסלרון 300A מומהר ל-450 לא היתה ברורה ובלא מעט אפליקציות זמן הגישה המהיר יותר לזכרון המטמון של הסלרון גרם לביצועים עדיפים על הפנטיום 2 למרות שגודל זכרון המטמון שלו היה רבע.
כתבה נפלאה, היה לי ממש כיף לקרוא!
יישר כח!
כתבה מדהימה ומהנה לקריאה
תודה כל הכבוד
אבל המלך הוא BX6 VER2 🙂 וBH בא מעט אחריו והיה פחות מוצלח מה BX
כתבה מעולה כייף לחזור לקרוא
באתר לחומרה הטוב ביותר בארץ!