בדיקות בסרטים ובמוזיקה
בדיקות בסרטים
בחרנו להתחיל את בדיקות ביצועי סט ה-Audio FX בסרטים עם הסרט Transformers (הרובוטריקים). בפס הקול של הסרט הזה ביצועי סט ה-Audio FX היו בינוניים בלבד – מעבר למחסור בסראונד שהסט פשוט לא מסוגל לשחזר, הסאונד שהפיקו האוזניות היה פשוט לא טוב מספיק. למרות שהדיבורים היו ברורים והבאס מהאפקטים הרבים היה מורגש מאוד (גם בזכות ה-Vibration), הצליל שהאוזניות הפיקו לא היה מפורט מספיק, וללא כל ספק נשמע מלאכותי מאוד. אף אחד מהאפקטים לא קיבל את גוון הצליל המתאים לו והצליל שהתקבל היה דומה להד שנוצר בחלל גדול וריק.
הסרט הבא ברשימת הבדיקות שלנו היה The Lord of the Rings: The Return of the King. באופן טבעי, בחרנו להתמקד בקטעי הקרבות הרבים, החל מהסצנה בה ה-Rohirrim מצטרפים לקרב ב-Minas Tirith. התאכזבנו לגלות כי גם בסרט זה הסט לא עומד בדרישות שלנו ממנו – למרות שביצועיו הפעם היו טובים יותר מאשר בסרט הקודם, והיו בהחלט ברמה שמאפשרת להינות מהסרט, עדיין הפריע לנו מאוד הגוון של הצליל שהזכיר סוג של הדהוד. כמו כן, היינו רוצים לקבל פירוט טוב יותר עם רזולוציה גבוהה יותר, שכן בקטעים העמוסים, מעבר לגוון המלאכותי של הצליל, היה קשה להבחין בחלק ניכר מהפרטים הקטנים שאוזניות טובות יודעות לשחזר.
הסרט האחרון שבחרנו להשתמש בו בכדי לבחון את האוזניות הוא Bad Company. זהו סרט פעולה ותיק למדי, אך עם פס קול איכותי מאוד. לצערנו אין טעם להרחיב יותר מדי על ביצועי הסט בסרט זה, שכן הם דומים מאוד לביצועיו בסרטים הקודמים; ככל הנראה, ה-Audio FX הוא פשוט לא הסט המתאים ביותר לצורך צפייה בסרטים. אמנם רמת הפירוט של הסט היא משהו שאנחנו יכולים להבין, במיוחד בהתחשב במחיר שלו, אך גוון הצליל המוזר שלו הוא פשוט מלאכותי מדי בכל הנוגע לסרטים.
בדיקות במוזיקה
כיוון שה-Audio FX אינו סט שמתמקד במוזיקה, אלא במשחקים, בחרנו לבדוק את ביצועיו במוזיקה ללא הרחבה על כל ז\'אנר בנפרד, אלא על ידי חלוקת הסגנונות ל-3 קבוצות עיקריות. הקבוצה הראשונה תכלול מוזיקה קלאסית וג\'אז, השנייה תכלול מטאל ורוק והאחרונה תכלול היפ-הופ/ראפ ומוזיקה אלקטרונית.
אם כן, בחרנו להתחיל עם מוזיקה קלאסית וג\'אז, ולצורך כך השתמשנו ביצירות של Diana Krall, Oscar Peterson, Vivaldi ו-Dvorak. בקטעים הראשונים, כאשר ניגנו רק הכינורות, חשבנו כי ה-Audio FX אולי אף יפתיעו אותנו לטובה. עם זאת, ברגע שכלים נוספים נכנסו לתמונה, ה-Audio FX איבדו את הרוח במפרשים והצליל פשוט הלך לאיבוד. על פניו, כל חלק מהצליל מצליח לעמוד ברמה הבסיסית שנדרשת מסט במחיר שכזה: הטרבל הגיוני, הבאס נחמד ואפילו הווקאלים ברורים יחסית. אך ברגע שמחברים את כולם יחדיו, הכל הופך לסמטוחה אחת גדולה וכל צליל נשמע פשוט לא נכון. יש לציין כי מדובר בתופעה כוללת שהופיעה בכל אחד ואחד מהאלבומים שבחנו בסגנונות אלו, ולא בבעיה איזוטרית כלשהי.
כעת עברנו לקבוצה השנייה שכוללת רוק ומטאל. האלבומים שהשתמשנו הם של The Eagles, Vision Divine, Dire Straits ו-Nightwish. האלבום הראשון, של ה-Eagles, הינו אלבום "האיחוד" של הלהקה משנת 2000 אשר הוקלט בהופעה חיה, ולכן כולל "גוון" משל עצמו. דווקא באלבום זה, בשילוב המוזר של גוון ההקלטה יחד עם גוון הצליל של ה-Audio FX, היינו די מרוצים – הצליל נשמע נכון, מאוזן ועם במה ממוצעת. למעשה, הטענה העיקרית שלנו היא חוסר היכולת של האוזניות לשחזר בצורה משכנעת את הנפח העצום של הבאס בהקלטה הזו. בשאר האלבומים שבדקנו האוזניות הציגו ביצועים מעט פחות טובים, אך כשבוחנים זאת אל מול הביצועים שלהם בסגנונות המוזיקה הקלאסית והג\'אז, מדובר בעליית מדרגה.
לבסוף, עברנו לסגנונות ההיפ-הופ/ראפ והמוזיקה האלקטרונית. בסגנונות אלו השתמשנו בקטעים של Beyond Cause, Infected Mushroom, Rihanna ו-BEP. לצערנו, גם הפעם ה-Audio FX לא סיפקו את הסחורה כפי שהיינו מצפים מהן. למעשה, דווקא בסגנונות האלו ציפינו מהסט שיתפקד בצורה הטובה ביותר, שכן הם דורשים את רמת הדיוק והפירוט הנמוכה ביותר מבין כלל הסגנונות שבחנו.
אמנם אוזניות ה-Audio FX מסוגלות להעביר באס חזק, אך הן אינן מעבירות באס נמוך בצורה משכנעת מספיק; עובדה זו, בצירוף הצליל הלא טבעי של האוזניות, איכזבה אותנו גם בבדיקות אלו.