מהיום גוף קירור ללא מאוורר וללא רעש

 

הטכנולוגיה בה משתמשת מערכת הקירור נקראת Magneto-Hydrodynamic ובעברית מגנטו – הידרודינמי. פירוש המונח מתחלק ל-3 נושאים עיקרים עליהם מבוסס הקירור: מגנטו (Magneto) – מתייחס לשדה מגנטי, הידרו (Hydro) מיוחס לנוזל, ודינמי (Dynamic) מתייחס לתנועה.

 

גוף הקירור מכיל בתוכו נוזל המוליך חשמל, כאשר נוזל זה מושפע ישירות משדה מגנטי אותו יוצר גוף הקירור, הוא מגיב על ידי תנועה של הנוזל המוליך. כאשר השדה המגנטי משתנה, אותו הנוזל מגיב בצורה אחרת – הוא זורם לכיוון של אותו שדה מגנטי. תגובות אלה מאפשרות להוביל את הנוזל הקר אל מקור החום, ואת הנוזל החם אל שטח הפיזור על גבי גוף הקירור, כל זאת בלי כל פעולה מכאנית, אלא מתגובה של הנוזל אל השדה המגנטי בלבד. מה שבעצם מתרחש הוא תנועה של הנוזל לכיוון אותו שדה מגנטי, כאשר גוף הקירור בנוי מצינורות שמובילים את הנוזל, צלעות קירור וגוף שיוצר שדה מגנטי שונה בחלקים שונים של המערכת, אותו אפשר לדמות למעין משאבה, שכן השדה המגנטי הוא זה שמזרז את זרימת הנוזל וקובע את כיוונו.

 

היתרונות המשמעותיים בשימוש בטכנולוגיה זו הם בעיקר רמת רעש נמוכה מאוד עד כדי לא קיימת, וצריכת חשמל נמוכה ביותר, שכן מערכת הקירור עושה שימוש חוזר ברוב האנרגיה הנפלטת בעקבות תהליך הקירור. הצורך ברכיב מכאני (אפילו מאוורר) הוסר לחלוטין, וסאן מציינת כי מערכת סטנדרטית יכולה להסתפק בחיבור בעל 3 או 4 פינים הנמצא על כל לוח אם כיום. בנוסף לזאת, הגוף מאפשר ניטור של הטמפרטורה במערכת הקירור, שליטה וויסות של פעולת המערכת בהתאם לדרישות בכל רגע נתון. כמו כן, גודלה של המערכת הינו קטן ביחס למערכות קירור אחרות, אך זרימת הנוזל ופיזור החום מהירים ביחס לאותן מערכות קירור בהם עושים שימוש כיום, מה שמאפשר קירור יעיל ומהיר יותר במערכות קטנות אשר לרוב גם חמות יותר.

 

סאן הוסיפה כי בעתיד מערכת הקירור החדשה תוכל לקרר לא רק את המעבד אלה כל רכיב אשר נחפוץ בו, כולל זיכרונות, ערכות שבבים ועוד. תוכניות ומפרט של מערכת הקירור הוגשו כבר בשנת 2005, אך אישורה הסופי כפטנט התבצע רק השנה. לא ברור עדיין מתי נראה מערכות שרתים העושות שימוש במערכת קירור בטכנולוגיית ה- Magneto-Hydrodynamic, אך זוהי פרצת דרך חשובה ומבורכת בתחום הקירור.