בואו נדבר על שיחות ווידאו וטנקים מעופפים לרגע. לשיחות ווידאו יש הרבה במשותף עם טנקים מעופפים, גם אם לא ממש שמתם לב לזה: שניהם נשמעים כיפיים, כולנו היינו רוצים להשתמש בשניהם לפחות פעם אחת בחיים שלנו (ואם אפשר, באותו הזמן) ושניהם הגיעו הרבה לפני זמנם. שיחות ווידאו וטנקים מעופפים, כל אחד בדרכו הייחודית, היו אמורים לחולל מהפכה בעולמנו, ושניהם… נכשלו. אבל הם לא לבד. מסביבנו יש המון המצאות שהיו אמורות לחולל מהפכה אמיתית בתחומן אך פגשו גורל אכזר, חלקן הפכו להיות לא יותר מגימיק שמעט מאוד אנשים משתמשים בו וחלקן נעלמו כליל מהעולם, כאשר כל המסמכים הרלוונטיים להן נגרסו, נשרפו או הוכנסו לקפסולת "הרעיונות הגרועים ביותר שהמין האנושי המציא" ונקברו עמוק מתחת לקרח בנורווגיה, בחדרון סודי בכספת אחרית הימים.
ואת המפתחות ניתן לדובי הקוטב, כי אם מישהו ימצא את הקפסולה, זה יהיה קץ האנושות |
אז שנייה לפני שאנחנו אוטמים את הכספת, בואו נגיד שלום ולא להתראות לכל ההמצאות המהפכניות, החדשניות והמדהימות ש… לא שינו כלום.
טנקים מעופפים
בשנות הארבעים של המאה הקודמת מלחמת העולם השנייה הייתה בעיצומה, וכפי שלמדנו מאינספור משחקי מחשב כמו Call of Duty, Company of Heroes וסרטים כמו "להציל את טוראי ראיין" ו"אחים לנשק", אדמות אירופה נחרשו על ידי עשרות אלפי רכבים משוריינים בזמן שהשמיים היו חגיגה בוערת של מטוסי קרב ותובלה. זה היה בלאגן אמיתי, ובזמן שבחזית הלחימה נהרגו מאות חיילים מדי יום ביומו, ניסו טובי המוחות המדעיים הבריטים, האמריקאים והרוסים להמציא המצאות שיהרגו כמה שיותר נאצים, כמה שיותר מהר. אז כנראה שכל הסשנים הארוכים של ישיבות צוות רציניות ובחינת רעיונות לנשקים חדשים ממש עייפו אותם, כי כשאחד מהם צעק "טנקים מעופפים!" לאמצע החדר הם לקחו אותו ברצינות.
כך או כך, הרעיון היה לחבר טנק למבנה של דאון, לגרור את ההרכב הזה על-ידי מטוס גדול, ולשחררו בגובה המתאים, כך שהוא ידאה מטה וינחת מאחורי קווי האויב או במרכז שדה הקרב, במטרה לתגבר כוחות לוחמים ולתפוס בביטחון נקודות מפתח בצד האויב. הבריטים והאמריקאים השתמשו בדאונים, הידועים באנגלית כ"גליידרים", זה זמן מה והשיטה הוכיחה את עצמה בהנחתת חי"ר מהירה מאחורי קווי אויב. הבעיה הייתה שהכוחות הרגליים היו פגיעים מאוד בהיעדר מכונות לחימה משוריינות, והטנק המעופף נועד לענות בדיוק על הצורך הזה, עם בונוס נחמד שהוא היכולת להמטיר אש גיהנום על האויב תוך כדי שהוא מתקרב לקרקע.
הבריטים והאמריקאים לא הצליחו לשכר מספיק את מפקדי הטנקים שלהם, ואנשים בעלי הפרעות נפשיות וחברתיות קיבלו בדרך כלל פטור מהגיוס, אז לרגע אחד נראה היה שהרעיון לעולם ישאר בהאנגרים בלבד בהיעדר נהגים משוגעים מספיק להטיס את הטנקים. אלא שאז באו הרוסים, עם חיבתם למפלצות ענק עשויות ברזל ותותחים, ואמרו "קטן עלינו!".
הבריטים והאמריקאים לא הצליחו לשכר מספיק את מפקדי הטנקים שלהם, ואנשים בעלי הפרעות נפשיות וחברתיות קיבלו בדרך כלל פטור מהגיוס, אז לרגע אחד נראה היה שהרעיון לעולם ישאר בהאנגרים בלבד בהיעדר נהגים משוגעים מספיק להטיס את הטנקים. אלא שאז באו הרוסים, עם חיבתם למפלצות ענק עשויות ברזל ותותחים, ואמרו "קטן עלינו!".
אז מה השתבש?
הרוסים התעניינו בפרוייקט הזה בעיקר בגלל שהוא חסך להם כסף על מצנחים. על מנת לייצר מצנחים יש צורך בכמויות גדולות של משי, ובזמן מלחמה מצרכים כמו משי ובדים אחרים היו יחסית יקרים. בנסיון לחסוך כסף על משי, הרוסים עשו ניסויים בשיטות שונות של הצנחת ציוד ולוחמים, כאשר אחת מהן היא צניחה לתוך שלג ללא מצנח כלל וכלל. הצנחת טנק לתוך שדה הקרב הייתה, בעיני הסובייטים, הזדמנות פז לחסוך כסף וזמן (טנקים הרי הרבה יותר זולים מכמה מטרים של בד, לא?).
מה שהם לא חשבו עליו זה כוח הכבידה, והעובדה שטנק הוא מכונה כבדה מטבעה: או שהטנק יהיה עשוי מעץ ונייר, או שהוא יהיה מספיק כבד בכדי ליצור מכתש ולהרוג את יושביו כשיפגע בקרקע.
במחשבה שנייה…
אין אף חייל שלא יחרבן במכנסיים מרוב פחד כשהדבר הזה יתקרב אליו |