Apple III
אפילו ב-1978 אפל ניסתה לעשות את מה שהיא עושה כל כך טוב היום, וזה לדחוס כמות עצומה של טכנולוגיה לתוך מכשירים ממש קטנים. אלא שב-1978 היא נכשלה נחרצות, בהביאה לשוק את ה-Apple III, מחשב כה עוצמתי שיכול היה להציג תמונה על המסך וכה קטן שאפשר לשים אותו על השולחן. אמת, באותה תקופה זה היה מדהים בערך כמו האייפון 4 של ימינו.
אפל עיצבה את המחשב שלה למטרות עסקים, והוא נועד לשפר את ה-Apple II ולהוסיף את כל מה שהיה חסר בו. ה-Apple II היה מכשיר נהדר ורבים נהנו ממנו באותה תקופה, אז אם ה-Apple III רק משדרג ומוסיף לו, זה בעצם המוצר המושלם, שהיה אמור לקדם את המניות של אפל ולאפשר לה להתחיל לסחור בהן בשוק החופשי. ואכן, ה-Apple III היה מכשיר ממש "חם" ונחטף מהמדפים במהירות רבה.
אז מה השתבש?
המכשיר היה כל כך "חם", שהוא היה פשוט לוהט. פיזית, מילולית, לוהט. כמו כל מחשב אחר משנות ה-80, ה-Apple III היה חזק כמו שהוא היה יפה.
הוא היה מכוער |
אז ה-Apple III היה מחשב חלש. זו לא סיבה לרדת עליו, נכון? הלוואי. היות ואנחנו מדברים על שנות ה-80, מחשב חלש זה לא מחשב שנתקע בכל פעם שאתה מנסה לנגן סירטון ב-YouTube, אלא מחשב שדורש ממך להכין מטף לכיבוי אש בכל פעם שאתה מנסה להעלות תמונה על המסך. לאפל של שנות ה-80 לא היו האמצעים המתקדמים לקירור מחשבים שיש לנו היום, כמו היטסינקים ומאווררים בתוך המארז, אז הם פשוט עטפו את המחשב במארז אלומיניום שיתפקד כאמצעי קירור בפני עצמו, בלי מאווררים או אפילו פתחים במארז.
"רק מייקרוסופט משתמשים במאווררים. וונטילציה זה לחלשים!" |
התוצאה הסופית הייתה מחשב שהגיע לטמפרטורות גבוהות עד כדי כך, שלעיתים קרובות הוא פשוט הפסיק לפעול. משתמשים אמיצים פתחו את המארז וראו שבבים שיצאו ממקומם – היות וחום מרחיב את המתכת בשבבים, הם התנפחו ופשוט קפצו החוצה מלוח האם.
והתגובה של אפל? "תנסו להפיל את המחשב על הריצפה", מתוך תקווה שהתזוזה תחזיר את החלקים למקומם.
במחשבה שניה…
איך אפשר לכעוס על חברה שברגע שתגיד לתמיכה הטכנית שלה שהמחשב שלך לא עובד, היא תשאל אם ניסית להפיל אותו? וחוץ מזה, לפחות אפל למדה מהטעויות שלה והתגברה על הקשיים.
רכבת-מטוס
כשג'ורג' בני הסתכל על אמצעי התחבורה הציבורית של ארצות הברית בשנות ה-20, הוא התמלא חלחלה. כל המכוניות והאופניים לא ניראו לו בכלל, והוא העדיף להביט השמיימה אל ציפורי המתכת המגודלות ולתהות מתי יגיע היום בו יוכל האדם לטייל בעיר בעזרת מטוס. הכבישים צריכים להיות נקיים, לעזאזל! אך מבלי להתחיל לבנות ערים חדשות לחלוטין באוויר, רכבת היא עדיין אמצעי התחבורה היחידי שהשאיר את הרחובות פחות או יותר נקיים, גם אם היא הייתה יחסית איטית באותם ימים. אם רק הייתה דרך לרתום את כוחו של המטוס לנגישות של הרכבת…
ואז יום אחד בני החליט לקום ופשוט לעשות את זה, כפי שנייק יפצירו במליוני אנשים כמה עשרות שנים לאחר מכן. במשך תשע שנים הוא בנה רכבת אשר מונעת על-ידי פרופלורים שתיסע מעל פסי הרכבת הנוכחיים. הרכבת נתלתה ממסילה עילית וישבה על מסילה תחתית, מה שפסל את השימוש במונח "מונורייל" והשאיר את הציבור האמריקאי לנחש לבד איזה סוג של רכבת בני יצר.
אבל זה לא יעצור את ג'ורג' בני! הרי מדובר כאן באמצעי התחבורה של העתיד! ההיגיון קובע שאם כל כלי בעל פרופלורים הוא מהיר, גם רכבת בעלת פרופלור תהיה מהירה, ולבני לא היה אכפת מה לאווירודינאמיקה יש להגיד בנושא.
אבל זה לא יעצור את ג'ורג' בני! הרי מדובר כאן באמצעי התחבורה של העתיד! ההיגיון קובע שאם כל כלי בעל פרופלורים הוא מהיר, גם רכבת בעלת פרופלור תהיה מהירה, ולבני לא היה אכפת מה לאווירודינאמיקה יש להגיד בנושא.
עכשיו רק לשים את זה על מסילה וסיימנו |
אז מה השתבש?
באופן ביזארי לחלוטין, למרות ניסוי ב-1937 שהוכיח כי הרכבת-מטוס מסוגלת לעבור 120 מטר במהירות של הליכה ולהיטלטל בפראות בכל פעם שרכבת קיטור עוברת מתחתיה, בני לא קיבל מימון נוסף לתוכנית שלו ופשט את הרגל. אנחנו מניחים שאחת הסיבות לכך שאף אחד לא רצה להשקיע בפרוייקט הייתה העובדה שלא היה קשה להבין את הסכנה שבהסעת רכבות עם פרופלורים ענקיים דרך רציפים עמוסים.
במחשבה שנייה…
אהבנו את הרעיון. אולי כדאי לחשוב על בניית מסילות ברחבי השמיים עליהן יטוסו מטוסים. איכשהו השילוב הזה של רכבת ומטוס חייב להתבצע, ועד שזה יקרה אנחנו לא מרשים לקרוא לעצמנו חברה מתקדמת.
אהבנו את הרעיון. אולי כדאי לחשוב על בניית מסילות ברחבי השמיים עליהן יטוסו מטוסים. איכשהו השילוב הזה של רכבת ומטוס חייב להתבצע, ועד שזה יקרה אנחנו לא מרשים לקרוא לעצמנו חברה מתקדמת.