שלוש דקות לפני תשע בבוקר, עת פתיחת תערוכת E3 לפני מספר ימים, גוש קהל עצום – ממש עצום – של מבקרים עמד מאחורי שערי האולם. ברי המזל עמדו מוכנים ראשונים ליד הדלתות, מחכים לרגע האמת. בשנייה שנעמד המחוג על השעה תשע והשומרים הורו להתחיל להיכנס – נהר ההמון פנימה. אנשים החלו לרוץ, לדחוף, להתעצבן על מי שנדחף לפניהם. ההמון הזה דהר והסתער לעבר מקום אחד – Nintendo. שתי דקות אחר-כך כבר ניתן היה לראות תור ארוך, ארוך מאוד, ליד ביתן החברה.
אז כיצד עובד ה-Wii הזה, קונסולת הדור הבא של Nintendo שמסקרנת כל-כך הרבה אנשים? כיצד מיושם המרכיב החדשני ביותר של הקונסולה: השלט? והכי חשוב, כיצד משתווה השלט אל זה של ה-PlayStation 3, שבאופן מסתורי זכה למאפיינים דומים רק יומיים לפני תחילת התערוכה?
תערוכת המשחקים E3 אפשרה לנו למרבה השמחה להתנסות בשני השלטים. בקר ה-PS3 הוצג אמנם באופן מצומצם בלבד, על גבי משחק יחיד – Warhawk , לעומת בקר ה-Wii שהוצג על 27 משחקים שונים, אבל גם התנסות קצרה עם שניהם הספיקה לקבלת רושם ראשוני.
קל ביד, קשה בקרב
את הבקר של Nintendo בחנו על פני שני משחקים – Wii Sports בגרסת הטניס ו-Tony Hawk Downhill Jam. הביתן של Nintendo היה מפוצץ באנשים שחיכו לתור שלהם להתענג על קונסולת ה-Wii של החברה. הבקר של ה-Wii אינו בקר סטנדרטי, והוא קל מאוד, הרבה יותר מכל שלט אחר לקונסולות או לטלוויזיה. כמובן שהיה קצת מוזר להחזיק שלט מלבני בתור בקר משחק, ורק ביד אחת, ואולם הוא מתיישב היטב ביד ומרגיש נוח למדי, כאשר בתחתיתו לחצן יחיד לאצבע, ומעליו מתיישב האגודל על חצי הכיוון או שני הלחצנים הראשיים.
במשחק הטניס בכלל לא היה צורך בלחצנים האלו. כדי להגיש את הכדור אל מעבר לרשת, פשוט מרימים את השלט למעלה, כפי שהכדור קופץ מיד המגיש למעלה לפני החבטה בו, ומיד אחר כך, בתזמון הנכון, צריך להניף אותו במהירות קדימה. ביצעתי את ההגשה בצורה זו בהצלחה כבר בפעם ראשונה – בתנועה אינטואטיבית למדי, כפי ש-Nintendo הרבו להבטיח. אך כשדמות המחשב החזירה אלי את הכדור וניסיתי להחזיר מכה, הפגיעה כלל לא נחלה הצלחה.
עשיתי את תנועת ההנפה הנדרשת, אמנם, אך עשיתי זאת תוך כדי השארת הבקר פחות או יותר באותו המיקום. המדגימה האחראית על הקונסולה בה שיחקתי הורתה לי להניף כפי שבאמת מניפים מחבט במשחק טניס. בניסיוני השני החלטתי להיות אקטיבי יותר, ולקחתי יותר מרחב בעת פעולת ההנפה. הפעם זה פעל. בכך למעשה מתבטא היתרון של בקר ה-Wii לעומת זה של ה-PS3: בעוד ל-PS3 יש רק ג`יירוסקופים הקולטים את זווית התנועה של הבקר, ה-Wii קולט את מיקומו היחסי לקונסולה ויכול לנתח מגוון רחב בהרבה של תנועות. למרות שהצלחתי להחזיר את המכה ומכות אחדות נוספות, את המשחק (שכלל שש הגשות בלבד) סיימתי מבלי שהצלחתי להשיג אף נקודה. ללא ספק, למרות שהתנועה עצמה אינטואטיבית למדי גם למי שלא משחק טניס, יש צורך בתרגול נוסף בשביל להשתלט על המשחק.
המשחק השני היה Tony Hawk Downhill Jam. הפעם, היית צריך להחזיק את השלט בצורה מאוזנת, כלומר כשפניו אינם אל הטלוויזיה. כאן כבר לא היה שימוש בחיישני המיקום של הבקר ביחס לקונסולה, אלא בחיישני התנועה בלבד: סיבוב של הבקר ימינה או שמאלה שינה את כיוון תנועתו של טוני הוק. התנסיתי בשתי מפות במשחק, אחת בסן פרנסיסקו ואחת בריו דה ז`נרו. את הירידות הגסות והפניות הקטנות שבמפה העירונית, הנחשבת לקלה יותר, צלחתי בצורה לא רעה.
כשהגיעו פניות של תשעים מעלות, ההתקרבות אליהם בוצעה במהירות לא קטנה ובהתאם נדרשה פנייה מהירה למדי – אלא שבמהירות כזו קשה מאוד להספיק להעריך באופן אינטואטיבי עד כמה צריך לסובב את השלט, והפניות הראשונות גרמו לי להתקע בקיר או שניים. אם כן, למרות שבסופו של דבר התרגלתי לטיב הפניות, הרגשתי שמדובר היה יותר בהתרגלות לכמות הסיבוב הדרושה מאשר באינטואיציה אמיתית. בעיה גדולה יותר מתגלה גם בפניות במהירויות אפסיות. פעם אחת נתקעתי מאחורי גדר עם פתח קטן, דבר שדרש ממני דיוק מרבי בשביל לכוון לעבר היציאה – דבר שהתגלה כמעט מסובך ולא נוח במיוחד בשיטת סיבוב השלט. נראה כי השימוש בבקר ה-Wii הכי אינטואטיבי כאשר הוא עבד בתור Pointer, כמו עכבר מחשב – כאשר היד הימנית מזיזה את הסימן על המסך.
לטוס חופשי
מכאן עברתי אל ביתן ה-PS3 של Sony, והתנסיתי בסימולטור המטוסים העתידני Warhawk. הבקר החדש, למרבה ההפתעה, הרגיש בדיוק כמו זה של ה-PS2. לא הבחנתי בכובד משמעותי נוסף, בשינוי בגודל או בשינוי מיקומי הלחצנים בשלט. מי שמכיר את בקר ה-PS2, ירגיש כמו בבית. כאן, סיבוב הבקר לאחד משני הצדדים יסובב את המטוס, סיבוב לכיוון השחקן יגרום לו לטפס, וסיבוב לכיוון המסך יגרום לו לרדת. מכיוון שלמטוסים מרחב תנועה גדול בהרבה מלרוכבי סקייטבורד התנועה הייתה נוחה מאוד, והתרגלתי אליה מהר למדי. הצלחתי להפיל שני מטוסים, לעשות פניות של מאה שמונים מעלות בקלות ולעבור בין פתחים צרים. כאמור, מרחב התנועה גדול יותר מקטין את המקום לטעויות.
בסופו של דבר התלהבתי מאוד משני השלטים. ההנפה של הטניס הייתה מגניבה ביותר וקליטת מיקום הבקר ב-Wii פעלה היטב. השליטה על ידי סיבוב הבקר התגלתה כשליטה שיכולה להיות בעייתית ב-Wii, ובהחלט לא מן הנמנע שגם ב-PS3 יהיו משחקים שפחות יתאימו לכך. עם זאת, אם מתחשבים בעובדה שה-PS3 תכלול בוודאי עשרות משחקים שלא ינסו להשתמש בצורת השליטה החדשה, הדבר בהחלט מהווה יתרון לקונסולה של סוני על פני זו של Nintendo, שמשתמשת בשיטה כקונספט שלם ותנצל אותו כנראה בכל משחק – לא תמיד בהצלחה. כך או כך, מדובר בשני שלטים מגניבים למדי ומהנים למשחק, ונשמח לראות אם הם יתבססו כסטנדרט, או יתפוגגו לאחר תקופת החסד לגימיקים.
