הטכנולוגיות החדשות של AMD
מלבד התמיכה ב-64 ביט AMD מציעים עוד מספר טכנולוגיות במעבדים החדשים אשר נועדו לשפר את הביצועים. הטכנולוגיה הכי מהפכנית היא ה-HyperTransport, טכנולוגיה אשר מאפשרת תקשורת מהירה בין כל השבבים במערכת.
במקור הטכנולוגיה פותחה על ידי AMD, תחת השם Lightning Data Transport (LDT), כמערכת קלט-פלט (input-output I/O) חדשה ומשופרת אשר יועדה למערכות מרובות מעבדים. טכנולוגית ה-HyperTransport אמורה הייתה להחליף את באס ה-PCI הקיים ואמורה הייתה להיות מהירה פי 24 ממנו. אך בשלב כזה או אחר AMD זנחו את הרעיון וייעדו את הטכנולוגיה למשהו טיפה שונה.
היום הטכנולוגיה מספקת חיבור זול לכל הרכיבים בלוח עקב העובדה שהיא משתמשת בפחות פינים ביחס לטכנולוגיות דומות, מה שמוזיל את עלות הייצור של הלוח. כמו כן הטכנולגיה מספקת רוחב פס גבוה וחיבור הרבה יותר מהיר בין כל רכיבי המערכת עקב זמן האחזור (Latency) הנמוך שלה מה שכמובן משפר את הביצועים ואת התקשורת בין כל הרכיבים בלוח.
הטכנולוגיה היא בעלת תאימות מלאה לכל תוכנה ומערכת הפעלה נוכחית בלי שום צורך בשדרוג כזה או אחר – Plug & Play במיטבו.
הטכנולוגיה מיושמת בכל לוח המיועד למעבדי ה-Hammer החדשים, הן בלוחות לתחום המקצועי והן בלוחות לתחום הבייתי.
טכנולוגיה נוספת ומשמעותית אשר מיושמת במעבדי ה-Hammer החדשים היא בקר זכרון מובנה אשר מקפיץ את ביצועי הזכרון בעשרות אחוזים. הבקר תוכנן כך שיקטין את צוואר הבקבוק הקיים במערכות המחשבים של היום בין המעבד לזכרון. הבקר והזכרון המטמון בעצם ממוקמים קרוב מאוד אל ליבת המעבד מה שמקטין משמעותית את הזמן שלוקח למידע להגיע מהזיכרון אל המעבד ובכך מקטין את הפגיעה של החטאת זכרון מטמון (cache miss).
החטאת זכרון מטמון זהו בעצם מצב בו המעבד מבקש מידע מהזכרון המטמון והמידע אותו הוא ביקש לא נמצא בו באותו הזמן, המעבד צריך להמתין לזכרון המטמון שיאתר את המידע המבוקש מהזיכרון הראשי – פעולה אשר לוקחת יחסית המון זמן.
חשוב לציין את כל עניין הזכרון הדו-ערוצי אשר מיושם גם במעבדים החדשים, למרות שלא בכולם. גם במעבדים אלו, בדיוק כמו בדור הקודם, ה-AMD, AthlonXP יישמו את טכנולוגיית הזכרון הדו-ערוצי אשר מספקת רוחב פס של 128 ביט ומקפצה נאה לביצועים. הטכנולוגיה ייושמה במעבדי ה-Opteron וה-Athlon FX אך לא ב-Athlon 64, כנראה בכדי לתת לשוק הגבוה תוספת ביצועים וייחוד שכן זהו ההבדל היחיד בטכנולוגיות בין הסדרות, מלבד התמיכה בזכרונות ECC ו-Registered.
זכרון דו-ערוצי מספק, כפי שכבר נאמר, רוחב פס של 144 ביט (128 + 16 לזכרונות ECC) לסדרה של ה-Opteron/FX מה שמסתכם ברוחב פס של 6.4GB לשניה, ורוחב פס של 64 ביט לסדרת ה-Athlon 64 מה שמסתכם ברוחב פס של 3.2GB לשניה. הנקודה המענינת פה שהזכרון הדו-ערוצי כמעט ולא הועיל לסדרת המעבדים הקודמת של AMD, ה-Athlon XP, עקב העובדה שרוב המעבדים עשו שימוש בבאס נמוך, ואילו במעבדים החדשים השיפור עם הזכרון הדו-ערוצי הוא הרבה יותר משמעותי ומורגש.
במערכות מרובות מעבדים (מעבדי Opteron) רוחב הפס אשר ניתן לזכרון הוא כפול או מרובע (במערכת של 2 מעבדים הוא כפול ובמערכת של 4 מעבדים הוא מרובע, וכן הלאה) בגלל שלכל מעבד יש בקר זכרון משלו מה שמגדיל את רוחב הפס הניתן לזכרון. במעבדי אינטל הבקר הוא משותף לכל המעבדים והוא נמצא בתוך ערכת השבבים מה שאומר, לדוגמא, ששני מעבדי Xeon יספקו ביצועים של כ-150 אחוז בעוד שני מעבדי אופטרון יספקו ביצועים של כ-195 אחוז בהשוואה למערכת בעלת מעבד אחד. פער הביצועים בין מערכות אינטל ו-AMD גודל ככל שיש יותר מעבדים, כי אחרי הכל יותר מעבדים = יותר בקרי זכרון בעוד במערכות אינטל הבקר משותף לכל המעבדים.
עוד נקודה חשובה היא שבמעבדי Opteron זמן האחזור (Latency) לזכרון הראשי הוא נמוך משמעותית מה שנותן תוספת נכבדה לביצועי הזכרון.
עוד טכנולוגיה מענינת במעבדים החדשים של AMD (זה פשוט לא נגמר!), אשר לאו דווקא קורצת לשוק הבייתי אלא יותר לשוק הניידים, טכנולוגיה בשם Cool & Quiet, ובתרגום חופשי – קר ושקט. מה ש-AMD בעצם אפשרו למעבד שלהם הוא להוריד את המהירות כאשר היא אינה מתבקשת. כאשר כוחו של המעבד אינו מנוצל הוא פשוט מוריד את מהירותו בהתאם לחוסר השימוש בו על מנת לחסוך בצריכת החשמל ובפליטת החום.
החשיבה של AMD היא נכונה ופרקטית, הרי רוב הזמן מרבית מכוח העיבוד של המעבד אינו מנוצל ואפילו יתרה על כך, אחוזים בודדים מכוח העיבוד של המעבד מנוצל רוב הזמן שכן מרבית העבודה של המשתמשים הבייתים נעשית במערכת ההפעלה וכמעט אינה דורשת כוח עיבוד. דבר זה חוסך בצריכת החשמל של המעבד ומאפשר למשתמשים להתקין קירור יותר שקט ואפילו במצבים מסויימים יותר פאסיבי על המעבד.
לצערנו ולצער AMD טכנולוגיה זו מקבלת התייחסות פושרת מאוד מצד ייצרני לוחות האם וכרגע אינה נתמכת ברוב לוחות האם וגם בלוח שבו נבדק המעבד בביקורת זו (Gigabyte K8VT800Pro). מה שיכול לשפוך אור על כל העניין הוא שעדכון BIOS פשוט יתן ללוח האם תמיכה בטכנולוגיה זו, כך שאם קניתם לוח ואין לכם את התמיכה ב-Cool & Quiet אז לא הכל אבוד!
המעבד הראשון בסדרת ה-Athlon 64 הוא 3000+ והוא פועל במהירות 2GHz, בעל באס של 200MHz, מכפלה של x10 ו-512KB זכרון מטמון מרמה שניה. המעבד השני בסדרת ה-64 של AMD הוא סיפור די זהה אך עדיין שונה במקצת. המעבד השני בסדרה גם הוא בעל מאפיינים זהים לאלו של ה-3000+ אך ההבדל הוא בזכרון המטמון אשר הוגדל ל-1MB וסווג כ-3200+ למרות שהוא יצא ראשון לשוק. כפי ששמתם לב ההבדל ביניהם הוא בתוספת של 512KB לזכרון המטמון בלבד מה שנותן לו תוספת נכבדה למדי של ביצועים, וזאת על פי AMD.
לא מכבר AMD שיחררה עוד מעבד לסדרת ה-64 במהירות +3400, והשונה בו מהמעבד האחרון בסדרה הוא הגדלת המכפלה ל-x11, מה שנותן לו 2.2GHz.
בביקורת זו נבקר את מעבד ה-Athlon 64, במהירות +3200, ובחרנו דווקא את מעבדי ה-Athlon 64 כיוון שמעבדים אלו כמעט וזהים לאחיהם הגדולים, ה-Opteron וה-Athlon FX, גם פיזית וגם טכנולוגית. ההבדל היחיד בטכנולוגיה הוא זה שפורט לעיל, התמיכה בזכרון דו-ערוצי, ופיזית מספר הפינים, 754 ב-64 לעומת 940 ב-Opteron/FX.
כמו כן, מעבדים אלו קורצים הרבה יותר אל השוק הבינוני מאשר מעבדי ה-Atlhon FX אשר יקרים בצורה מוגזמת ועכב כך אינם כה נפוצים. עוד נקודה היא שמבחר הלוחות למעבדי Athlon 64 הוא הרבה יותר אקזוטי ורחב.
להלן טבלה המתארת את ההבדלים בין המעבדים:
 |
