ביצועים במוזיקה
מכיוון שמדובר בסט שייעודו המרכזי הוא משחקים, לא ציפינו ממנו לניסים ונפלאות בתחום המוזיקה. למרות זאת, נתנו ל-Barracuda HP1 הזדמנות להפתיע אותנו לטובה גם בתחום זה, ומיד נבדוק האם הן מנצלות אותה כראוי.
רוק ומטאל
בתור התחלה בדקנו את האוזניות עם ז\'אנר קליל יחסית, בעזרת האלבום האחרון של ה-Red Hot Chilli Peppers הנקרא Stadium Arcadium, וכבר עם תחילת הבדיקות נתקלנו בתופעה מוכרת שנפוצה בציוד חדש או ציוד שלא השתמשו בו זמן רב, והיא שהדרייברים (הממברנות המפיקות את הצליל) אינן מתוחות והצליל איננו מיטבי. לאחר כמה שעות רצופות של האזנה למוזיקה הבעיה אמורה להעלם, וכך אכן קרה. לאחר מספר שעות האזנה הצליל התייצב מעט, הפירוט עלה, כלי הנגינה השונים (בעיקר גיטרות ותופים, באלבום זה) נשמעו קצת יותר כפי שהיינו מצפים, אך ה-SR60 עדיין עלו ה-Barracuda בכל פרמטר ובעיקר בתחום פירוט הצליל, הבאס הפאנצ\'י הדרוש לשחזור מדויק של צלילי התופים, המרווח בין הכלים ורוחב הבמה.
לאחר מכן החלטנו לקחת אלבום רוק מעט יותר אגרסיבי, כזה המשלב גם מעט מטאל ואלמנטים מתחום הראפ. האלבום הראשון של Linkin Park, הנקרא Hybrid Theory, ענה על דרישה זו עבורנו. גם באלבום זה, המשלב הרבה גיטרות חשמליות, תופים ומוזיקה אלקטרונית, נתקלנו שוב באותה הבעיה שהטרידה אותנו באלבום הקודם – בקטעים העמוסים, האוזניות פשוט קורסות ולא מצליחות לשחזר כראוי את כל הצלילים בנפרד. התוצאה היא מריחה של הצלילים, שמפריעה להאזנה והופכת אותה לבלתי מהנה בעליל.
בעיה נוספת של ה-Barracuda היא הענות הבאס הנמוכה של הסט. באוזניות ה-SR60 הבאס מורגש דיו אך לא "בועט" או נותן מכה כואבת לאוזן; הוא פשוט נמצא שם ומוסיף המון לחוויית ההאזנה למוזיקה. לעומת זאת, ב-HP1 לעתים הבאס חסר לחלוטין, חלש מדי או שהוא פשוט נבלע אל תוך מערבולת הצלילים האחרים.
באלבום של Linkin Park נתקלנו בתופעה נוספת, שחזרה על עצמה שוב ושוב בהשמעה חוזרת של האלבום – הווקאלים נשמעו מעט עמומים ו"רובוטיים". אמנם לא מדובר בבעיה רצינית אלא אחת שנתגלתה רק לאחר האזנה ממושכת, אך לאלו אשר אוהבים להאזין לאופרות או לשירים עתירי-מילים (ראפ או היפ-הופ לדוגמא), הנושא עלול להיות בעייתי במיוחד.
לצורך בדיקת ביצועי הסט בז\'אנר המטאל, אשר נחשב יחסית פשוט לשחזור, בחרנו באלבום אשר השתמשנו בו מספר פעמים בעבר: Katatonia – The Great Cold Distance. אלבום זה הוקלט בצורה מקצועית לחלוטין ומכיל הרבה גיטרות חשמליות, תופים ומוזיקה אלקטרונית וכמובן, שילוב מהיר של כולם יחדיו. הפעם תפקדו ה-Barracuda בצורה אף פחות טובה מהצפוי – חוסר הפירוט שבהן הביא לידי מריחה בצליל אשר גרמה לו להישמע מבולגן ולא טבעי, והמחסור בבאס גרם לכך שהאלבום כולו לא בא לידי ביטוי, עד כדי כך שפשוט לא הצלחנו ליהנות ממנו בשילוב עם סט אוזניות זה.
בקטעים בהם ישנה רק מוזיקה הסט נשמע בסדר אך בקטעים אחרים, בהם משתלב סולן הלהקה, מתגלה חוסר יכולתן של ה-Barracuda לשחזר קטעים מפורטים במיוחד. התוצאה היא שצלילים מסוימים "מסתירים" צלילים אחרים ובעקבות זאת ההאזנה לאלבום כולו לא עומדת בקנה אחד עם רמת ההקלטה המצוינת שלו.
אחרי המוזיקה המודרנית יחסית ששמענו, החלטנו לחזור למקורות, לשנות ה-70 העליזות, ולראות כיצד מתפקד הסט ברוק שמקורו בתקופה זו. הפעם בחרנו ב-Sultans Of Swings בביצועם של Dire Straits ועושה רושם שבאלבום זה ה-Barracuda הסתדרו לא רע בכלל. המחסור בבאס כמעט ולא הורגש ואיכות הצליל הכללית התגברה על חוסר הפירוט שהתגלה קודם לכן.
מאז הביקורות הראשונות שביצענו על ציוד סאונד, אנו נוהגים להשתמש בשיר Hotel California מתוך האלבום Hell Freezes Over של להקת ה-Eagles. מדובר למעשה באלבום שלם אשר הוקלט במהלך הופעה חיה, המחזיר אותנו לאותה הופעה בכל פעם שאנו מאזינים לו באמצעות ציוד סאונד איכותי וראוי.
לצערנו הרב, דווקא בשיר זה, שמסוגל לרגש כל בן אדם בשילוב עם ציוד סאונד ברמה טובה, התאכזבנו עמוקות מביצועי האוזניות. הגיטרות נשמעו עמומות, התופים לא היו מורגשים מספיק וכלל לא נכחו בצליל הסופי וברגע שהסולן הצטרף, הבחנו בקלות בכך שגם הקול שלו נשמע מרוח ולא מושקע.
ג\'אז & בלוז
לצורך בדיקת ה-Barracuda בסגנונות אלו, השונים לחלוטין מהסגנונות אשר בדקנו עד כה, השתמשנו בזוג אלבומים: Santana Brothers ו-Oscar Peterson Ultimate.
בחרנו להתחיל דווקא עם אלבומו של אוסקר פיטרסון אשר הוקלט גם הוא, כמו Hell Freezes Over, בהופעה חיה (אם כי הפעם ההופעה התקיימה במסעדה), ובדיוק כמו עם האלבום של ה-Eagles, גם במקרה זה ציוד סאונד ברמה גבוהה יזרוק אותנו היישר אל בין הסועדים.
דווקא הפעם הפתיעו אותנו ה-Barracuda לטובה – רוב רובם של הצלילים נשמעו מצוין, ואף על פי שלא הרגשנו שאנו נמצאים בתוך המסעדה עצמה, יחסית לביצועי האוזניות בסגנונות האחרים, החוויה שהתקבלה הפעם הייתה טובה למדי. אמנם גם במקרה זה יש לנו תלונה אחת כלפי ה-Barracuda, והיא שהפסנתר המלווה את האלבום כולו נשמע מעט עמום, אך מלבד זאת האוזניות תפקדו ללא רבב.
באלבומם של האחים סנטנה האוזניות זייפו מעט בקטעים עמוסים במיוחד, אך מכיוון שהאלבום לא "התברך" ביותר מדי באס, אין לנו מה להעיר על ביצועי הסט, מלבד שאולי פירוט נוסף היה מניב חוויה עשירה עוד יותר.
לסיכום ביצועי הסט במוזיקה, ניכר כי לא מדובר באוזניות שמסוגלות לשחזר צלילים ופסקולים מורכבים באופן מיטבי. המחסור בפירוט ובבאס הולם, בנוסף לבמה הקטנה מדי ו"קריסת" הסט במהלך קטעים עמוסים במיוחד, הופכים את אוזניות ה-Barracuda לבעייתיות לאנשים ששימושם העיקרי באוזניות הוא לצורך האזנה למוזיקה.
כלל אצבע בכל הנוגע לציוד אודיו הוא שכאשר מדובר בסראונד, לרוב לא ניתן להגיע לאותה איכות לעומת ציוד סטריאו באותה רמת מחיר. ההגיון פשוט: בעוד שבסטריאו צריך להשקיע בשני אלמנטים בלבד (או שלושה, אם מדובר גם בסאבוופר), הרי שבסראונד יש להשקיע בשישה אלמנטים שונים, לכן כמובן אי אפשר להגיע לציוד איכותי באותה מידה. מכיוון שכך, כלל לא הופתענו לגלות כי בעת האזנה למוזיקה (סטריאו), ביצועי סט ה-SR60 עולים בכל המקרים על פני אלו של ה-Barracuda HP1.
