האם החיסיון עליו מחויב פסיכולוג / מטפל כזה או אחר "מנצח" סיווג ביטחוני שיש למטופל? כלומר, האם למטופל מותר להעביר מידע מסווג מסוים למטפל, לצורך הטיפול? או שמידע מסווג - מסווג, בלי קשר לחיסיון המטפל?

למיטב ידיעתי, אסור לך להעביר מידע מסווג כלשהו לאדם שאין לו את הסיווג המתאים, בלי קשר לשאלת היותו רופא, פסיכולוג או עורך דין. אמנם אסור להם לפרסם את המידע ברבים מתוקף החסיון (אגב, אפילו זה לא לחלוטין נכון - מטפלים למיניהם לא מחוייבים לא להעביר הלאה שום מידע שכזה, אלא רק לא להעביר אותו בנוסף לפרטים שמאפשרים את זיהויו של המטופל), אך אם הם יפרו חסיון זה, אשמתם תהיה מוגבלת לעוולה אזרחית (ואולי גם סנקציות מקצועיות כלשהן), בעוד שאתה תועמד לדין פלילי על סעיפים חמורים למדי.

לא יודע מה החוק אומר לגבי זה.

מבחינה מוסרית חסוי צריך להישאר חסוי, אלה אם כן האדם השני מוסמך לקבל את אותו המידע.

היותו של אדם פסיכולוג לא נותן לו באופן אוטומטי סיווג בטחוני גבוה.

לכן התשובה ההגיונית לבעיה היא שיהיו כאלו להם יש סיווג בטחוני, ולכל השאר מטבע הדברים לא יהיה.

אני מניח שאלו שעבדו עם הצבא או במהלך השירות הצבאי בעבר או בהווה הם בעלי סיווג בטחוני כזה או אחר.

אבא שלי הוא פסיכולוג שעובד עם משרד הבטחון

מכיוון שמשרד הבטחון מפנה אליו גם אנשים עם סיווג בטחוני אבא שלי עשה סיווג בטחוני (וזה בלי קשר לסיווג שהיה לו בצבא כקבן)

לא יודע לגבי אנשים בעלי סיווג שהולכים לפסיכולוג/פסיכיאטר לא דרך משרד הבטחון

פסיכולוג ורופא מחויבים לחסיון רפואי מלא שאותו יכול להפר רק בית משפט. אנשים עם סיווג בטחוני לא מספרים דברים מסווגים לאנשים בלי סיווג גם אם זה מטפל או רופא. כמו שאמרו לך פה מי שעובד קבוע עם אנשים כאלה אז פשוט עושים גם לו סיווג.