מלבד הסיבה הזו, יש סיבות אחרות שאני לא הכי מעוניין בתואר אקדמאי. חוץ מזה שלא כולם בנויים לזה.

מישהו מחברי הפורום, למד קורס או הכשרה מקצועית ועובד כרגע בתחום עיסוק מסויים ומתפרנס מזה בצורה יפה?

אין לי ציפייה להגיע לרמות שכר ממש גבוהות; בתור התחלה משכורת בסדר גודל של 6000 ש"ח (נטו) תהיה בסדר ובהמשך אצפה להגיע לרמת שכר של 8000-10,000 ש"ח לפחות.

תעשה תואר במקצוע נורמלי ומבוקש ולא במדעי ה"שוםדבר ושומכלום" ואני בטוח שתמצא עבודה

כן כי כולנו מהנדסים/רופאים או סתם איזה תואר במתמטיקה/פיזיקה, נכון?

זה פחות העניין הזה. כרגע, אני לא רואה את עצמי יושב ולומד לתואר כלשהו במשך 3-4 שנים.

אני מעוניין לבחון ולבדוק אפיקים אחרים. אני לא חושב שלכולם צריך להיות תואר.

זה פחות העניין הזה. כרגע, אני לא רואה את עצמי יושב ולומד לתואר כלשהו במשך 3-4 שנים.

אני מעוניין לבחון ולבדוק אפיקים אחרים. אני לא חושב שלכולם צריך להיות תואר.

כנ"ל אני נמצא באותו מצב בדיוק, ומחפש גם כן קורס כלשהו...

לפני שנה בערך עשיתי חקירה ארוכה, ממושכת ואפילו סקר מקיף של כל החברים הקרובים שלי.

חלקם עברו קורס בג'ון ברייס (JAVA, ואחד מנהל רשתות) והשאר בדרך לתואר אקדמאי, (תוכנה, אלק')

הגעתי למסקנה מאד ברורה: קורס מגביל מאד את הידע שלך, מתעסק בתחום מאד מסויים,

אפשר להתעסק עם זה בהתחלה עם 6K, כעובד זוטר בחברה קטנה (אפשר להגיע למשכורת כזאת גם בלי קורס וניסיון בכלל - רק לעבור את המבחנים שלהם מקריאה באינטרנט!).

תואר גם לא מבטיח לך עולמו שכולו טוב, אבל תיהיה בטוח שבחברות הגדולות (אינטל, מיקרון) יהיה לך ביקוש,

העבודה תיהיה בהתחלה קשה (משמרות 4-4) עם משכורת קצת יותר ממוצעת, (6500~7000) אבל כשיש לך בסיס טוב יש לך המון לאן להתפתח.

תודה.

המקצוע לא חייב להיות בתחום המחשבים.

אפשר להתפרנס ואפילו יותר טוב מאקדמאי. תלוי באיזה תחום אתה בוחר, כמה אתה מוכשר ואם תצליח למצוא עבודה במקום שיתן לך ניסיון מקיף. אם תבחר במקצוע מובהק כמו חשמלאי לא תהיה לך בעיה למצוא עבודה בתחום. אם תבחר מקצוע מעורפל שלא ברור מה עושים בו יהיה לך הרבה יותר קשה למצוא עבודה בתחום. נכון גם לגבי תואר.

בתחומים כגון מחשבים והנדסה תואר נותן יתרון מובהק. בתחומים אחרים חיים תואר (ורישיון) כדי לעבוד למשל ראיית חשבון, משפטים, רוקחות. בתחומים אחרים תואר הוא בסך הכל תעודה יפה על הקיר.

תלוי לאן אתה פונה.

גם אני נמצא באותו מצב

עשיתי קורס ב mcitp אבל לא מצאתי בזה עבודה

גם אני לא טוב בדיבור אנגלית ובדרישות לעבודה צריך הרבה פעמים אנגלית

חשבתי ללמוד מדעי המדינה רק שהבנתי שהזמן והמאמץ שאני אבזבז על זה לא שווה

גם אני נמצא באותו מצב

עשיתי קורס ב mcitp אבל לא מצאתי בזה עבודה

גם אני לא טוב בדיבור אנגלית ובדרישות לעבודה צריך הרבה פעמים אנגלית

חשבתי ללמוד מדעי המדינה רק שהבנתי שהזמן והמאמץ שאני אבזבז על זה לא שווה

אני מגיב ספציפית לפוסט הזה אך התגובה היא לכלל הטופיק.

השאלה הזו לא תייצג לך את " כלל האוכלוסייה " כי יש כאלו שעשו קורסים והצליחו ויש כאלה שלא. זה הכל תלוי בך ואיך אתה משווק את עצמך.

אני מגיב בהקשר של הפוסט הזה בגלל שאני לדוגמא כן עשיתי קורס MCITP (לא משנה המכללה כי זה לא רלוונטי בשום מקום) וכן מצאתי עבודה ומהר (אומנם לא ישר כסיסטם אדמין אבל התחלתי ממישרה התחלתית של Helpdesk) אבל בסופו של דבר הגעתי למשרה בחברה מכובדת בזכות הניסיון והשיווק העצמי בראיונות עבודה (כמובן שזה לא בא אצלי במקום התואר שאני מתחיל בקרוב), אתה יכול לעשות 10 קורסים בתחום המחשבים ולא למצוא עבודה מספקת ואתה יכול לעשות אחד ולהצליח. זה תלוי כמה אתה משקיע וכמה אתה יודע למכור את עצמך. וזה לא משנה כמה אנשים יגידו לך "לך תעשה תואר" או "לך תעשה קורס".

קודם כל נתחיל מהעובדה שאתה צריך לדעת לאיזה תחום יש לך נטיה. הרי אתה לא תרצה למצוא את עצמך קם בבוקר לעבודה שלא מושכת אותך/אתה לא אוהב. זה קודם לשכר לדעתי. כמובן שהאוכלוסיית עבודה משפיעה ואת זה אתה גם צריך לשכלל (דוגמה: מתקין ממירים של הוט צריך לדעת לענות תשובות לסבתות מדוע הממיר לא נדלק- צריך בטריות חדשות בשלט).

נקודה נוספת היא שאחת מה-היזדמנויות היא לעבור קורסים שונים ומיקצועים בצבא. אני לא מדבר על קורסים בשקל שהצבא מעביר, אלא על קורסים חיצוניים. עפ"י מה שידוע לי עברת את שלב הצבא ולכן זה לא רלוונטי.

נקודה אחרונה, קורסים/הכשרות מיקצועיות לרוב יהיו נקודתיות ותפקידים שבדר"כ המדינה/ארגונים גדולים דורשים. בדר"כ אלו תפקידים שלא בכרח יאתגרו אותך ויעניינו אותך כמו בוגר תואר ראשון, כמובן שהשכר גם לעולם לא יהיה בהתאם.

עם קורס/הכשרה לרוב לא תוכל להרחיב אופקים ותגע בתחום מאוד צר ודל במה שתלמד ותתעסק בו.

לפני שתתחיל קורסים, תבדוק אם יש להם ביקוש, כמה הם מרוויחים בדר"כ, והכי חשוב- אם יש לך קשרים טובים עם אנשים, תפעיל אותם לפני הכל. פעמים רבות בחיים אפשר להכנס למקום עבודה מסוים עם ידע מסוים ועם השנים להתמקצע בתחום הזה ולדעת אותו טוב.

אני מחלק תארים לשלוש קטגוריות:

א. תארים שמכשירים למקצוע מסוים - מדעי המחשב

ב. תארים שמכשירים למקצוע מסוים וחייבים רישיון מקצועי כדי לעסוק בהם - רואה חשבון, עורך דין, רופא, רוקח

ג. תארים שבעיקר מקנים ידע תיאורטי, לא מכשירים למקצוע והופכים לרלוונטים רק כאשר ממשיכים לתארים מתקדמים - ביולוגיה, כימיה, כלכלה, פסיכולוגיה. מדובר בקטגוריה הגדולה ביותר של תארים.

לקבוצה א' יש יתרון אדיר על פני קורסים מקצועיים. אפשר לעבוד בתור מתכנת ולהרוויח יפה גם בלי תואר. צריך ניסיון. מאיפה מביאים את הניסיון? או שלומדים בבית ובונים תיק עבודות או שמוצאים עבודה בשכר מינימום בסטאראפ כלשהו וצוברים ניסיון. תיאורטית בקבוצה א' אדם בלי תואר יכול להשיג שכר כמו בעל תואר ואפילו יותר ממנו. תלוי בכישרון וביכולת שיווק.

בקבוצה ב' תואר נותן לא רק יתרון הוא הכרחי כדי לעבוד במקצוע כי בלי תואר אי אפשר לקבל רישיון. (תיאורטית אפשר לקבל רישיון ראיית חשבון בלי תואר, אבל אני לא אכנס לזה) אני יכול לעשות עבודה של רואה חשבון, אבל אני בחיים לא אוכל להיות רואה חשבון בלי שעברתי בהצלחה את המבחנים של המועצה ועשיתי שנתיים סטאז'. אני מכיר בחור אחד שעושה עבודה של רואה חשבון מא' עד ת', אבל אין לו רשות לחתום. בוס שלו הוא בסך הכל חותמת גומי. הוא מרוויח לא רע בכלל.

קבוצה ג' הקבוצה הגדולה ביותר. תואר בקבוצה ג' לא מכשיר למקצוע. רוב בעלי תארים בקבוצה ג' עובדים בתפקידים שהם יכלו לעבוד בהם גם אם רגלם לא הייתה דורכת באקדמיה. בקבוצה ג' תמצאו את המספר הרב ביותר של אקדמאים מתוסכלים שלא מבינים למה הם מרוויחים 5,000 בחודש למרות שיש להם תואר.

המכנה המשותף של קבוצה א', ב' וג' שתואר הוא מעין גושפנקה ליכולת של אדם ללמוד, להשקיע, להבין ובכלל תו תקן לאיכות. אינפלצית תארים כמעט מחקה את היתרון של תואר ראשון בשוק העבודה. היום המוכשרים באמת ממשיכים לתואר שני כדי לקבל יתרון כלשהו על פני עשרות אלפי אקדמאים שיושבים על ברזלים.

מאחר ויש כל כך הרבה אקדמאים בשוק מעסיקים מחפשים בראש וראשונה ניסיון תעסוקתי. בדרך כלל מעסיק יעדיף עובד בלי תואר עם ניסיון מוכח בתחום על פני עובד חסר ניסיון עם תואר. לכן קבוצה ג' נמצאת במצב כל כך מחורבן. מצד אחד תואר שלהם כבר לא מרשים אף אחד ומצד שני אין להם ניסיון תעסוקתי כי הם ישבו ארבע שנים באקדמיה ועבדו במקרה הטוב בכל מיני משרות סטודנטים.

אני אפילו לא מדבר על בעלי מקצועות כמו חשמלאים, מסגרים, רתכים שמרוויחים היום מאוד יפה אפילו יותר מאקדמאים בקבוצה א' ו-ב'.

הנקודה שלי שמדובר בנושא מאוד מורכב, אבל יש בו מספר כללים חשובים מאוד:

א. חייבים מקצוע

ב. חייבים לצבור ניסיון במקצוע

לא משנה באיזה מקצוע תבחר אם תעבוד, תשקיע ותצבור ניסיון רמת הכנסתך תעלה עם הזמן.

בהמשך, או לשם תיקון התמונה השלילית שמצטיירת מהתגובה למעלה, חשוב להבין כי תואר ראשון במדעי הטבע לא מיועד להכשרת עובדים לתעשיה אלא להכשרת חוקרים לאקדמיה. המשרות שמוצעות לבוגר תואר ראשון מדעי הן בד"כ פשוטות יחסית לציפיה שלו מכיוון שייעודם של בוגרים אלה הוא המשך לתארים גבוהים והכשרתם המלאה למחקר ופיתוח. בוגרים, מצד אחד, רוצים ליישם את כל התאוריות המורכבות שנחשפו אליהן בתואר הראשון ולחקור/לפתח "קצוות תקועים", אך מצד שני לא כל כך יודעים איך לעשות זאת. התעשיה, צריכה אנשים שיודעים שכן יודעים לעשות זאת, ולכן כמעט ולא מחפשת בוגרים למשרות אליהן שואף הבוגר - מחקר ופיתוח. התעשיה לא קולטת (כמעט) בוגרי תואר ראשון למו"פ מכיוון שאלה לא מסוגלים להוביל מחקר - אין להם את הידע והניסיון כיצד לנהל מחקר, איך להתקדם, לאן להתקדם (באיזה כיוון), איזה מכשור מוצע לצרכים שלהם, אילו מתודולוגיות מחקר קיימות, אין להם היכרות עם מומחים בתחומים רלוונטיים, אין להם קשרים, אין להם היכרות עם הספרות המדעית והמחקרים שמתבצעים בעולם, והניסיון המעשי שלהם במחקר הוא אפסי. בוגר תואר ראשון לומד תאוריות ודרכי חשיבה שישרתו אותו בתואר השני - בעוד שההיכרות שלו עם מחקר אמיתי היא מזערית (מעבדות סטודנטים לא באמת מייצגות). מסטרנט בתחילת התואר השני שלו תלוי תלות קשה במנחה ובחברי הקבוצה המתקדמים, וסביר להניח שבלעדיהם עבודתו הייתה נתקעת לזמנים לא סבירים - זה לא משהו שהתעשיה רוצה (וזה גם לא תפקידה - התעשיה לא מכשירה חוקרים).

מי שמסיים תואר ראשון ומתוסכל מזה שהוא לא מוצא עבודה בתור ראש צוות אנליזות טכניות בפרויקט של מיליארדים לפיתוח תרופה חדשה לטרשת נפוצה, הוא או חי בסרט או לא עשה שיעורי בית. הסיבה שלצרכים כאלו התעשיה דורשת PhD בנושא רלוונטי היא לא סתמית, אלא כי זה באמת מה שנדרש. סטודנטים שרוצים להמשיך לתארים גבוהים במטרה לעסוק בעתיד בפיתוח בתעשיה, עושים את שיעורי הבית והולכים לתחומים שנמצאים בפיתוח תעשייתי. מי שיבחר להתמחות בתחומים שהם מחקר בסיסי בלבד (basic/pure research), כמו אנטרופיה של חורים שחורים, סביר שיתקל בקושי רב למצוא את עצמו בתעשיה היצרנית. לעומת זאת, למשל, מי שיתמחה בשיטות אנליטיות במדעי פני השטח כחלק מתואר גבוה בכימיה/פיזיקה יוכל להתברג לתפקידים יפים בתעשית המוליכים למחצה, או בכימיה אנליטית/אורגנית/תרופתית בתעשית הפרמצבטיקה.

חשוב לומר שהמסלול של בוגר-מסטר-דוקטורט-פוסט דוק לא מתאים לכולם. צריכה להיות לאדם זיקה למחקר מדעי כדי באמת להצליח. לסטודנטים לקראת סיום התואר הראשון שרוצים להמשיך לתואר גבוה ממליצים לבצע פרויקט מחקר, שזה בגדול לקיחת חלק קטן במחקר של מסטרנט/דוקטורנט תחת הנחייתו - דבר שנותן להם היכרות ראשונית עם התנהלות מחקר אקדמי ונגיעה בקשיים והדילמות שמתמודדים איתם במחקר אמיתי. כמובן שגם צריכה להיות לאדם האפשרות להקדיש 2-6 שנים מחייו ללימודים אינטנסיביים (מעבר לתואר הראשון) ובשכר לא בשמים - מסטרנטים ודוקטורנטים מקבלים 3-7 אש"ח לחודש כמלגה כתלות במוסד, בציוני התואר הראשון ובהשלמה מהמנחה, ויכולים להרוויח עוד כאלפיים אם הם מתרגלים. מעבר לזה, יש חלק ערכי בלימודים גבוהים - אתה ממש מקדם את האנושות. השורש של כל מוצר, כל פיתוח, כל תרופה, נמצאים במחקר בסיסי באקדמיה, וכל הטכנולוגיה הקיימת היא תוצאה של יישום התקדמות המדע.

רוב בעלי תארים בקבוצה ג' עובדים בתפקידים שהם יכלו לעבוד בהם גם אם רגלם לא הייתה דורכת באקדמיה.

זו הכללה גסה שלדעתי אין לה שום אחיזה במציאות, פרט למספר מקרים פרטיים שאתה אולי מכיר, והחלטת ליישם על כל התעשיות שנוגעות במדעי הטבע (שזה בערך כל תעשיה בעולם). מי שרגלו לא דרכה מעולם באקדמיה לא יוכל לעבוד במשרות שמוצעות לבוגרי תואר ראשון, ולו רק מהסיבה שאין לו את הרגלי החשיבה וההתנהלות שהתואר הראשון מקנה. כמובן, שגם אין לו את הידע הרלוונטי למשרה.

מאחר ויש כל כך הרבה אקדמאים בשוק מעסיקים מחפשים בראש וראשונה ניסיון תעסוקתי. בדרך כלל מעסיק יעדיף עובד בלי תואר עם ניסיון מוכח בתחום על פני עובד חסר ניסיון עם תואר. לכן קבוצה ג' נמצאת במצב כל כך מחורבן. מצד אחד תואר שלהם כבר לא מרשים אף אחד ומצד שני אין להם ניסיון תעסוקתי כי הם ישבו ארבע שנים באקדמיה ועבדו במקרה הטוב בכל מיני משרות סטודנטים.

4? בד"כ תואר ראשון אורך 3 שנים. בגדול, זו שטות - מה זה עובד בלי תואר עם ניסיון? בוגר תיכון? הנדסאי? ברור שמעסיק לא יעדיף אותם על בוגר תואר ראשון ללא ניסיון (מה גם שהם בד"כ בכלל לא מתחרים על אותם משרות).

רוב הסטודנטים לא הולכים לאקדמיה כדי להפוך לחוקרים מהוללים במכון ויצמן. הם הולכים לאקדמיה כי הם חושבים שתואר ראשון ישדרג אותם בשוק העבודה. תארים רבים בהחלט עושים זאת - מדעי המחשב, ראיית חשבון, משפטים, הנדסות, רפואה, רוקחות. אבל יש תארים שלא מכשירים למקצוע. מדובר בתארים שהם בסיס לתארים מתקדמים. בוגרי קבוצה ג' בסיום הלימודים מוצאים את עצמם באותו מצב כמו לפני הלימודים. מצד אחד תואר שהם למדו לא הכשיר אותם לשום דבר, מצד שני אינפלצית תארים ביטלה את היתרון היחסי שנתן תואר ראשון בשוק העובדה.

http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/334/005.html?hp=1&cat=1901&loc=9

רוב הסטודנטים לא הולכים לאקדמיה כדי להפוך לחוקרים מהוללים במכון ויצמן.

אתה לא צריך להיות חוקר מהולל במכון ויצמן, אתה יכול לסיים את המסטר/דוקטורט ולא לחזור לאקדמיה לעולם.

בוגרי קבוצה ג' בסיום הלימודים מוצאים את עצמם באותו מצב כמו לפני הלימודים. מצד אחד תואר שהם למדו לא הכשיר אותם לשום דבר, מצד שני אינפלצית תארים ביטלה את היתרון היחסי שנתן תואר ראשון בשוק העובדה.

וזו כבר שטות, לפחות עבור בוגרי תואר ראשון מדעי. ללא תואר בתחום תוכל להתקבל לעבודות המוצעות לבוגרים? לא. הנה, הם לא באותו מצב כמו לפני התואר.