ברצוני ללכת ללמוד ברומניה (בעל אזרחות כפולה) מעבר לעובדה שהלימודים שם זולים.

השאלה שלי היא - מה היחס לתארים מחו"ל? במיוחד לתארים ממדינות עולם שלישי..

לצורך העניין אני רוצה ללמוד רנטגנאות ודימות , האם ייתכן מצב שלא יראו בתואר הזה בכלל בארץ או שיבקשו ממני לעשות את כל מבחני החפיפה המקובלים? (אמרתי מקובלים בגלל מספר לא מבוטל של רופאים ובעלי תארים מתחום הרפואה שהגיעו מחו"ל - צעירים ומבוגרים).

תודה לעוזרים.

תלוי באיזה מקצוע ומאיזה מדינה. רומניה מדינת עולם שלישי? אז מה ישראל? מדינת עולם חמישי?

בגדול לימודים מחו"ל מהאוניברסטאות של איטליה, רומניה, צ'כיה ועוד כמה שאינני זוכר כרגע. דורשות גם תקופת התמחות או איך שלא קוראים לזה בארץ. אבל זה תקף לעורכות דין ורפואה. לימוד דימות אינו כה יקר בארץ ואם אני זוכר לכון גם לא כזה קשה להתקבל אליו.

אבל שוב זה תלוי בתואר שלך, לדוגמא בתואר שלי זה חובה לבנאדם שרוצה לפתח קריירה בתחום להוציא תואר כלשהו גם מאסיה.

יש משרד ממשלתי ששיך אני חושב לאגף החינוך שמתעסק בזה

Google is your friend

אגב לימודים בארה"ב בכל תואר שתחפוץ מוכרים כתואר בכל מדינות העולם..

זה גם שאלה של מה ואיפה.

אם תלמד בפוליטכניקה בבוקרשט תואר הנדסה - אף אחד לא יזלזל בזה,

אם תלמד באיזה מכללה לא מוכרת בברשוב - כנראה שאף אחד לא יכיר בזה.

ליביו

לצורך העניין אני מתכוון ללכת לאוניברסיטת הרפואה ופארמקולוגיה Iuliu Hatieganu בקלוז'

מוסד די מכובד ממה שידוע לי.

אם אתה מתכוון ללמוד רפואה אז למשרד הבריאות יש נהלים מסודרים לגבי הכרה בתארים מחו"ל. הם המקום היחיד שיכול לתת לך תשובה מוסמכת.

חוץ מזה הייתי מנסה לאתר דרך פורומים של רופאים/סטודנטים לרפואה סטודנטים שלמדו ברומניה וחזרו לפה. יכול להקל עליך מאוד.

אם כבר אנחנו מדברים על לימודים באופן כללי אז אולי אני יוועץ בכם..

אם רשמתי יותר למעלה שאני רוצה ללמוד רנטגנאות ודימות אז אגיד לכם מה-

אני מרגיש שאני משקר לעצמי..

כלומר אין לי כל כך כיוון אמיתי מה אני רוצה לעשות ואיפה.

אני מודע טוב מאוד לעובדה שמקצועות ההייטק וההנדסה באופן כללי הם המקצועות בעלי ה"בשר".

וחלקם אפילו מעניינים אותי ונראים מרתקים אך יש לי בעייה והיא נקראת המקצועות הראלים AKA פיזיקה / מתמטיקה

כל פעם שאני שומע/חושב על המילים הללו אני רואה שחור בעיניים , אני מאבד רצף מחשבה ומרגיש שחלק קטן ממני נפטר מסרטן.

חשוב לציין שבתיכון התחלתי כ5 יחידותניק במתמטיקה וירדתי ל4 אחרי שנה בגלל פשלות שלי ושל המערכת.

-5 ו 5 ביולוגיה וכימיה ביולוגיה עבר בהצלחה די יפה וכימיה לא ניגשתי לבגרות של 5 (3 יחידות חסרות משמעות).

אף פעם לא הייתה לי בעיית התמודדות וסבלנות לשבת על תרגיל אבל הקיבה שלי תמיד עושה שמיניות כשהמסובך מחליט להפוך למסובך בריבוע חלקי שורש של X ואז אני מתחיל לאבד ריכוז ולגלוש.

לאור הדברים שצוינו אני מאמין ,לפחות חלקית, שאני לא בנוי למקצוע ריאלי או מקצוע שיש בו אלמנט ריאלי (למרות שעדיין לא הבנתי במלואו את פירוש המילה "מבוא" בלימודים בשנה הראשונה).

וזה כואב לחשוב על זה נוכח מה שקורה היום בשוק (מחפשים יותר אנשי הייטק ופחות סנדלרים) וההמלצות/הלחצים ללכת ללימודים שקשורים למחשבים "כי זה הולם אותי ואני נראה כאחד שמותאם לזה" וכל ההצלחה והכסף קבורים שם.

האם יש סיכוי למצוא תשובה לשאלה השאלתית הזו באיזה מכון לייעוץ והכוונה / ימים פתוחים?

בא לי לקחת את הדברים שלי וללכת לגדל אורז בסין תאמינו לי.

יותר חשוב שתבחר ללמוד מקצוע שתהנה ממנו (או לפחות לא לסבול).

אם עברת על שלל מקצועות ואתה זקוק להכוונה, היחידה להכוונת חיילים משוחררים אמורה לתת ייעוץ כזה בחינם.

שמע דימות זה אחלה תפקיד, בדיעבד אם הייתי לפני התואר, הייתי שוקל בכובד ראש.

אני אחזור על עצמי הלימודים בארץ לדימות הם של תואר רגיל ובמידה לא מסתדרים אז פורשים, זה קצת יותר כואב לכיס כאשר פורשים בחו"ל במיוחד שהמקצוע בארץ כלל לא קשה להתקבל אליו אז אם אתה הולך על מקצועת קלים לקבלה כדאי לשכול ללמוד בארץ.

אני לא אוהב מתמטיקה, הסתדרתי סבבה אבל מעולם לא אהבתי. הספיק לי סמסטר אחד בטכניון ועוד סמסטר אחד באוניברסיהטה (כי המשפחה לחצה) בשביל להבין שתואר ריאלי לא יהיה איתך.

עזוב אותך כסף, בכל מקום יש אנשים שממסתדרים ואנשים שלא אומנם סטטיסטית בעלי תואר מחשבים יש להם יותר סיכוי אבל תזכור דבר אחד, יש שקרים לבנים, גססים וסטטיסטיקה..

תעשה רשימה של כמה תארים שמעניינים אותך, לאחר מכן תוריד את אלה שלא ריאליים (לדומא לכתוב מחדש בגרות פלוס +750 בפסיכו.. כי אם אתה כבר לא שם, סבירל הניח שלא תהיה או תהיה עוד עשור, הכרתי מישהו כזה בטכניון גיל 32 התחיל לעשות תואר ופרש אפילו לפניי)

במקרה הכי גרוע אם ישארו לך שתיים או שלושה תמיד תוכל להתחיל אחד ולפרוש לאחר סמסטר (רק תהיה החלטתי שלא תבזב שנה על סתם) באוניברסטיה אתה יכול לקחת אפילו שני תארים דו חוגי זה יותר עמוס כי יותר מקצועות קשים ופחות אופציות לשינוי אבל אתה יוצא עם תואר בשני חוגים

בהצלחה

אני יכול להציע לך קצת יותר עצות אולי מגיל קצת מבוגר מהרוב כאן:

קודם כל אל תשכח שאתה לא תעסוק כל החיים באותו המקצוע. אתה תחליף מקצוע אחרי 10-15 שנה מקסימום, כי זה המצב היום בשוק. או תתקדם למקצוע אחר.

דבר שני, דימות זה מקצוע מאוד מאוד מבוקש בישראל בגלל מחסור באנשים כאלה, אם זה מעניין אותך אז זה בהחלט תחום שאפשר יהיה להתפרנס ממנו יפה בשנים הקרובות.

דבר שלישי לגבי מקצועות שאתה לא אוהב. אתה לומד קורסים במקצועות שאתה לא אוהב וזה אולי נגיד חצי שנה מהתואר שלך, זה מתוך תואר של 3-4 שנים ומתוך קריירה של 10 שנים. זה נראה לי משהו קטן מאוד "לשלם" בשביל מקצוע שאתה אוהב.

אני נגיד לא משתגע על מתמטיקה ולמדתי מדעי המחשב, אז אתה יודע סובלים קצת אבל זה עובר הרבה יותר מהר ממה שאתה חושב. זה נראה מזעזע עכשיו אבל יום אחרי התואר כבר תשכח שעשית את הקורסים האלה.

הבעיה שלי היא לא רק הפחד מהתמודדות עם החומר - שם אני מאמין דווקא שאני יכול לתת את המקסימום ולהכשל בכבוד

הבעיה שלי היא הפחד מה"כווייה" שאני יבזבז זמן וכסף ואני ימצא את עצמי עוד יותר אבוד.

עם כל הכבוד אני חייב לציין שיש אנשים שלא יכולים להבין מתמטיקה, אני נתתי את הנשמה שלי בטכניון ורק במקצועות שהם פיזיקליים הצלחתי להסתדר כל מקצוע מתמטי פשוט לא הצלחתי, לעומת זאת באוניברסיטה שזה בעיקר מקצועות הומנאיים אני נחשב למצטיין..

חפרתי קצת לעומק בקורסים שנלמדים ברנטגנאות ודימות.

הרמה של הכימיה שם ... what the fuck am i reading

ברגע שאתה לומד זה יותר קל, הם מלמדים אותך את הבסיס.

יש לי חבר שלומד דימות בחיפה ובכן הוא לא בדיוק המבריק שבחבורה אבל בלימודים הוא מסתדר ויש לו ציונים נחמדים (ממוצע שמונים וקצת כזה) אדם עם קצת שכל וקצת השקעה יכול להגיע לממוצע גבוה יותר

הבעיה שלי היא לא רק הפחד מהתמודדות עם החומר - שם אני מאמין דווקא שאני יכול לתת את המקסימום ולהכשל בכבוד

הבעיה שלי היא הפחד מה"כווייה" שאני יבזבז זמן וכסף ואני ימצא את עצמי עוד יותר אבוד.

נו ואז מה יקרה? אחרי שנה תחליט שזה לא בשבילך. עשית כיף ברומניה שנה, הכרת מדינה חדשה וצברת חוויות לכל החיים.

אם אתה לא כל כך סגור על עצמך אז אולי עדיף שתיקח שנה טיול ואז תחליט מה בא לך ללמוד.

וכמו שאמרתי הכי חשוב למצוא כמה שיותר אנשים שעשו את זה, ולדבר איתם. לי הייתה התלבטות פעם לגבי תואר בחו"ל, ודיברתי עם אנשים שלומדים ועם בוגרים וזה נתן לי הרבה נקודות מחשבה שלא ראיתי קודם.

אולי אפילו למצוא מישהו שסיים את הלימודים לפני שנתיים נגיד ולראות אם הוא מצא עבודה ואיך התואר קידם אותו וכו'.

לא יודע מה איתך אבל עצם המחשבה על לאבד עוד שנה בגלל בחירה לא נכונה או קושי התמודדות מכרסמת לי את העצבים.

מצד שני אני גם לא יכול לצפות לפגוע בול במקצוע הכי מתאים וגם לקוות להפוך אותו לקריירה מצליחה.

אולי חוטב עצים בקנדה..