פינת הסרט העתיק (זהירות - יש ספוילרים! למעשה &

[fungiman]

לאחרונה חזרתי לצפות בכמה קלסיקות והחלטתי לבצע סקירה מחודשת של אותן קלסיקות.

כיאה לפורום כנ"ל בחרתי בכמה קלסיקות בתחום המד"ב, פנטזיה, מלחמה וכו'. כך שאל דאגה - לא "תותי בר" ולא ממיטב סרטיו של ז'אן לוק גודאר.

התחלתי מהאבא והאמא של סרטי המד"ב/עתידנות בכל הזמנים - מטרופוליס.

גרמניה בשנות העשרים הייתה מדינה בסערה, פצעי מלחמת העולם הראשונה טרם הגלידו, במדינה בעלת האופי הצבאי שביסמרק הפרוסי איחד ושמעולם לא ידעה דמוקרטיה שלטה רפובליקר ווימר השברירית והנשיא בעל הסמכויות הנרחבות היה הפילד-מרשל לשעבר הינדנבורג.

ברקע ה-NSDAP הלכה וצברה כוח אולם במקביל חופש הפרט ושגשוג כלכלי יחסי אפשרו פריחה אדירה בתחום המדע והאומנויות, מגרמניה יצאו בשורות בתחום העיצוב, הארכיטקטורה, הספרות וגם הקולנוע שהשפיעו על כל העולם.

הבמאי האוסטרי פריץ לנג כבר הוכיח את יכולתו בז'אנר הסרטים הפסיכולוגים-האפלים (ד"ר מבוס) וסרטי הפנטזיה האפיים (הניבלונגים) והחליט ב-1927 להסריט נובלה קצרה שכתבה אשתו דאז - "מטרופוליס". הייתה זאת אלגוריה פשטנית על היחסים בין מעמד הפועלים ומעסיקיהם, עם אמירה פשטנית לא פחות על אחוות האדם ושאר ירקות. לציין שכותבת התסריט הצטרפה בהמשך כחברה ב-NSDAP, מה שמעלה תהיות לגבי הגישה האישית שלה לעניין "אחוות האדם"...

<תיקון>

הפקת הסרט עלתה 5,300,000RM – קשה לחשב את את הערך היום - משהו בין 50 -200 מיליון דולר (בכוח קניה, לצורך השוואה פועל מיומן גרמני הרוויח ב-1927 כ-2500RM לשנה, שנה מאוחר יותר מרצדס הציגה את מכונית העל SSK שהייתה המהירה בעולם - 30000RM) . ההפקה כללה מאות ניצבים, סטים ענקיים ואפקטים מיוחדים שחלקם היו חדשניים לתקופה. היה זה הסרט האילם היקר בכל הזמנים ובהתחשב בכך שמשכורות השחקנים לא היוו נתח משמעותי מהתקציב (כפי שקורה היום), מדובר באחת ההפקות המושקעות בכל הזמנים.

הסרט המקורי נמשך 154 דקות, שהוא לא זמן ממושך בהשוואה לסרטים אפיים אילמים אחרים, "לידתה של אומה" נמשך 190 דקות והניבלונגים חולק לשני חלקים של שעתיים וחצי כל אחד. הקהל באותם ימים כנראה היה מאוד סבלני.

הסרט מכניס את הצופה לעולם הדיכוטומי של "מטרופוליס". מטרופוליס היא ככל הנראה אלגוריה, אין לה מיקום גאוגרפי או שיוך מדיני וככל הנראה היא מעין עיר מדינה מודרנית עם איזכורים מאוד חזקים לבבל הקדומה.

מטרופוליס מעל האדמה היא כרך מודרני, מסוגנן וחסר דאגות. הוא מעוצב בשילוב משונה של אר-דקו עתידני עם גורדי שחקים אדירים, גשרים תלויים, שלטי ניאון אדירים אולם במקביל העיצוב האומנותי נעצר במכוניות (שנראות כמו מכוניות רגילות משנות ה-20) הלבוש המאוד מודרני - יחסית לשנות ה-20 ואלמנטים אחרים שיוצרים תחושת אנכרוניזם משונה. העיר מעל האדמה מיושבת על ידי בני המעמד הגבוה ומנוהלת על ידי פרדרסן, אביו של הפרוטגוניסט - פרדר.

מטרופוליס שמתחת לאדמה מיושבת על ידי מעמד הפועלים של העיר - שמפעילים את המכונות שמספקות לעיר חשמל, מים ומאפשרות לה להתקיים ולשגשג. הפועלים עובדים במשמרות של 10 שעות (ביממה של 20 שעות) במגוון עבודות מונוטוניות שמפשיטות אותם מצלם אנוש. פריץ לנג מתאר באופן מרשים את אובדן צלם האנוש והאינדיבידואליזם בסצינות החלפת המשמרת המצמררות שלו.

בתחילת הסרט פרדר נחשף בטעות למריה, בת מעמד נמוך יפה וטהורת לב (שמגולמת על ידי בריג'יט הלם בת ה-18) ובעת שהוא מחפש אחריה בעיר התחתית הוא נחשף לתנאי העבודה המחרידים שם ולתאונת עבודה קטלנית. פרדר, שמתברר כבחור שברירי המרבה להזות, מדמה את המכונה למולוך מכני שהפועלים מועלים לו כקורבן. האמת שבקונוטציה שאחרי מלחמת העולם השניה, הסצינה שבה שורות שורות של אנשים שפופים וגלוחי ראש נופלים לתוך המכונה, מחרידה עוד יותר.

פרדר מחליט לרדת שוב פעם לעיר התחתית, לראות יותר ולחפש את המריה. הוא קושר עם חברו ג'וספט (שאותו הוא מציל מהתאבדות אחרי שפרדרסן פיטר אותו) ובהמשך עם פועל (ג'ורג'י) שאיתו הוא מחליף בגדים. בזמן שג'ורג'י שמגלה את החיים הטובים מעל האדמה, הולך לחגוג ביושיהרה (מועדון לילה אקסלוסיבי בעיר העליונה), פרדר קורע את התחת במקומו על המכונה ושוב פעם כמעט מתעלף וחווה חזיונות. החזיונות מאוד חזקים מבחינה ויזואלית אבל למרבה הצער, הם מלווים ב-over-acting מופרך אפילו בסטנדרטים של הסרט האילם.

מתברר שהפועלים, שעדיין שומרים על גחלת של אנושיות, מתחילים להתארגן ונפגשים באופן חשאי בקטקמבות העתיקות שמתחת לעיר. אל הקטקומבות מגיעים במקביל פרדר המחופש לפועל ואבא שלו, מלווה במדען המטורף רוטוונג.

לא באמת חשבתם שנתחמק מהמדען המטורף, נכון? זה לא סתם מדען מטורף, זה האבא והאמא של המדענים המטורפים, הוא מעין שילוב של ד"ר פרנקנשטיין ביחד עם שורה אינסופית של נבלים-גאונים שהוא היווה ההשראה שלהם לאורך 80 שנות הקולנוע שחלפו מאז.

כמו כל המדענים המטורפים, רוטוונג אינו רע מיסודו אלא הושחת בשל אירוע מכונן בעברו. הוא ופרדרסון אהבו את אותה אישה - הל (HEL). היא התחתנה עם פרדרסון ונפטרה בעת שילדה את פרדר. רוטוונג התחרפן והקדיש את כל חייו מאז ליצירת תחליף מכני להל (פיגמליון - מישהו?) בעת בניית האדם-מכונה (המילים רובוט או סייבורג לא היו קיימות בשנות ה-20) הוא איבד את ידו (עוד מוטיב חוזר של רשעים בקולנוע, יתכן וההשראה כאן היא מהקברניט אחאב ממובי דיק).

האדם-מכונה היא בעצם האמא הקדומה של C3PO היא גם כוסית כמו C3PO, אבל במובן החיובי של המילה.

המשך יבוא ....

[tmpusr]

סקירה מעולה - תודה

גם אני מוצא את עצמי חוזר לאחור לאחרונה, במיוחד סרטי צ'פלין.

[fungiman]

המשך...

כאמור, פרדר יורד אל הקטקומבות ופוגש שם את מריה, עומדת מתחת לערימה של צלבים ענקיים ומטיפה להמוני הפועלים על הצורך באחווה. היא מספרת ווריאציה על סיפור מגדל בבל - מגדל בבל נהגה מתוך כוונה חיובית אליבא דמריה, אולם המוני הפועלים שעמלו על בניית המגדל לא הבינו את כוונת המתכננים ורק כרעו תחת העומס. בהעדר מתווך בין הראש (מתכנני המגדל, או שוכני העיר העילית של מטרופוליס) לבין הידיים (הפועלים), חלה התקוממות והמגדל נפל. על מנת שהראש והידיים יפעלו יחדיו יש צורך במתווך - הלב. זהו גם למעשה המוטיב הראשי של התסריט ומוסר ההשכל שלו.

כן, זה מעפן ואפילו מביך והרבה מהביקורת שהסרט ספג בעת יציאתו לאקרנים הייתה קשורה לעלילה הראשית הפשטנית שלו. לפחות הסינמטוגרפיה ועלילות המשנה מפצות על כך בגדול.

לציין גם שנפילת בבל (העיר, לא המגדל) שימשה גם כסיפור בסרטו האפי של גריפית' "אי-סובלנות", שם העיר נפלה בגלל אי-סובלנות דתית. מתברר שגם סרטים עתיקים יכולים להיות לא מקוריים.

לאחר ההטפה פרדר חושף עצמו בפני מריה, הוא מתוודה על אהבתו ומודיע שהוא כנראה המתווך שכולם מחכים לו.

בנתיים, מאחורי המסתור ומבלי שהוא רואה את בנו, פרדרסון מנהל העיר, מודאג מאוד ממה שראה. הוא מבקש מרוטווג שיצור את האיש-מכונה בדמות של מריה על מנת להרוס את תדמיתה בפני הפועלים ולפגוע בהתארגנות שלהם. רוטווג מסכים, אבל כיאה למדען מטורף, הוא רוקם תוכניות זדוניות משל עצמו.

רוטווג חוטף את מריה לתוך ביתו המשונה בטכניקה מטופשת משהו אבל יעילה. הסצינות של החטיפה אמורות להיות מפחידות ומותחות כנראה ואולי הן אכן היו כאלו לפני 80 שנה. לאנג הפגין שיפור בסרטו המשמעותי הבא ("M") אולם נמתין עוד עשור ויותר להיצ'קוק ואחרים שישפרו את צילום סצינות המתח.

רוטווג מחבר את מריה למכונה ועביר את דמותה לאיש-מכונה בסצינה שהיא אב-טיפוס לסצינות מעבדת המדען המטורף לעתיד לבוא. החל מעיצוב האר-דקו המודרניסטי של המעבדה, האפקטים השונים וסגנון המשחק.

לציין שהמדען במטרופוליס הוא מעט שונה מהמדען-המטורף/מרושע של סרטי מד"ב מאוחרים יותר, הוא לא רק איש מדע אלא גם עוסק במיסטיקה ותהליך האנשת המכונה הוא לא רק מדעי אלא גם מיסטי (בדומה לפרנקינשטיין) וייצוג לך ניתן לראות בפנטוגרמות המפוזרות ברחבי הבית והמעבדה.

אחרי תהליך ההאנשה, האדם-מכונה נראה אנושי לחלוטין ובתמות של מריה, רק סקסי יותר ועם בעיית עין עצלה.

מריה המשופרת מוצגת לפני פרדרסון שמאוד מתרשם. פרדר מתפרץ לחדר ורואה את אבא שלו מחבק (?) את המכונה. כנראה שבשנות ה-20 זה היה מקביל לסקס או לפחות להתגפפות פרועה, כי כשהוא נחשף למחזה הזה, פרדר שוב פעם חוטף הזיות, חזיונות משונים, התקפה של over-acting ומתעלף.

בזמן שפרדר המסכן קודח מחום במיטתו, המכונה-מריה הולכת לחגוג ביושיהרה, שהוא כאמור מועדון לילה ממש נחשב במטרופוליס.

וכן, זה מה שהיא לובשת שם בזמן הריקוד. יחד עם תחתונים זעירים. הלבוש המינימליסטי, הריקוד האוריאנטלי המשונה (שנחשב לחושני ד"א באותם השנים) והעין העצלה עושים את זה לגברברים של מטרופוליס והקנאה מובילה לריבים, מהומות דו-קרבות (עם סיף, לא פחות!) ורציחות.

בזמן שהמכונה-מריה עושה שמות בעיר, פרדר הוזה וחולם איך המוות, מוביל אחריו את 7 החטאים הקטלניים, יורד על מטרופוליס (קטע מתוך חזון יוחנן).

הסצינה מעולה מבחינה סינמטוגרפית אבל שוב פעם פשטנית מאוד מבחינה עלילתית.

המכונה ממשיכה אל העיר התחתית וממרידה את ההמונים, היא קוראת להם להשמיד את המכונות. פרדר וחברו ג'וספט מנסים לעצור את ההמון אולם כמעט נהרגים, כאשר רק ברגע האחרון ג'ורג'י מציל אותם במחיר חייו הוא (ובכך גואל את עצמו באופן פשטני משהו).

המכונה מובילה את ההמונים לחדרי המכונות בכמה מהסצינות החזקות ביותר בכל דברי ימי הקולנוע. הם שועטים אל האולמות ומרסקים את המכונות, החשמל פוסק בעיר העילית אולם הם גם פוגעים בפעולת המשאבות שמונעות את הצפת העיר התחתית (שוב פעם מודגם הקשר והתלות שבין "הידיים" וה-"ראש", אם כי הפעם באופן מעט יותר מתוחכם).

בשלב זה מתבררת תוכניתו הזדונית של רוטווג שכיוון את המכונה להשמיד את העיר כולה. מריה, שנותרה בחיים בביתו של רוטווג, נאבקת בו ובורחת אל העיר התחתית, שם היא מגלה שכל המבוגרים נטשו אותה בדרכם לחדר המכונות ונותרו רק הילדים. העיר התחתית הולכת וטובעת ומריה והילדים מנסים למצוא מחסה מתחת לפעמון האזעקה שמריה מפעילה מתוך תקווה שתגיע עזרה (ראה במרכז הפריים בתמונה מעלה). הסינמטוגרפיה מעולה, האווירה מלחיצה באמת ובתמים, עם תמונות תקריב של הפעמון הולם והמים הולכים ועולים.

מספר הניצבים מעט מצומצם ומוזר לחשוב שבכל העיר העצומה הזאת יש רק כמאה-מאתיים ילדים, כנראה שימוש מושכל באמצעי מניעה.

ברגע האחרון צצים פרדר וג'וספט ומחלצים את הילדים ואת מריה ללא פגע אל העיר העילית.

הפועלים הזועמים מגלים למרבה אסונם שהעיר התחתית הוצפה, הם לא יודעים שהילדים חולצו על ידי פרדר, הם שועטים ברחבי עיר העילית עד שהם תופסים את המכונה (שמבלה באופן פרוע באותו זמן) ומעלים אותה על המוקד. פרדר חושב שמדובר במריה ופורץ בצעקות.

בנתיים רוטווג אחוז הטירוף רודף אחרי מריה (האמתית) במעלה הקתדרלה, מריה מנסה להתחמק ממנו ונתלת על הפעמון המתחיל לצלצל (מוכר לכם? אכן מזכיר בערך 1000 סצינות דומות). באותו הזמן המכונה שעל המוקד מאבדת את דמות האנוש שלה ולחרדתם של הסובבים חוזרת לצורת ה-C3PO המקורית שלה.

פרדר שועט במעלה הקתדרלה ולאחר קרב מותח רוטווג מועד ונופל אל מותו. כאשר גם במותו הוא נשאר האב-טיפוס לדמות הארכי-נבל המוטרף (ע"ע הג'וקר בבאטמן הראשון).

בסצינת הסיום הצ'יזית להחריד פרדר ממלא את שליחותו ומשמש המתווך בין אביו ("הראש") למנהיג הפועלים ("הידיים").

מעט אחרי יציאתו לאקרנים הסרט נחתך ונערך באכזריות. יצאו גרסאות רבות, חלקן כל-כך חתוכות שתתי-עלילה שלמים ודמויות מסוימות נעלמו מהסרט כליל (ראה הגרסה של מורודר משנות ה-80 עם מוזיקה מודרנית - שנחתכה ל-80 דקות בלבד) רק בשנה האחרונה יצאה מהדורה של הסרט שנאמנה למקור באופן כמעט מלא (וגם זה עם מס' קטעים ששוחזרו בקושי מסרטי 16 מ"מ באיכות נמוכה).

גם בגרסה המלאה, העלילה עדיין פשטנית, הדמויות לא מורכבות במיוחד והמסר מעפן למדי.

המסר לא רק מעפן, הוא גם בעייתי מבחינה מסוימת, ניתן לומר שהוא מקבע את מעמדם של הפועלים, גם אם הוא מכיר בערכם.

6 שנים לאחר יציאת הסרט לאקרנים ה-NSDAP, שהתסריטאית כזכור הפכה לחברה בה, עלתה לשלטון בגרמניה. המפלגה הייתה לכאורה סוציאליסטית, במצעה דאגה לזכויות העובדים והאדירה אותם כיסודות האומה, אולם למעשה קיבעה את מעמדם הנמוך, מנעה את חופש השביתה וההתאגדות וחיזקה את מעמד התעשיינים. למי שעדיין לא מבין, NSDAP הם ראשי התיבות של המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית הגרמנית ומנהיגה, אדולף היטלר חיבב מאוד את הסרט "מטרופוליס".

הבמאי פריץ לאנג פחות אהב את היטלר. הוא התגרש מאשתו ככל הנראה על רקע נטייתה הפוליטית. בנוסף הוא היה במצב בעייתי בשל היות אימו יהודיה במוצאה (שהומרה לקתוליות). הוא נמלט מעט אחרי עליית היטלר לשלטון לארה"ב ושם המשיך לפעול כבמאי בהוליווד.

למרות העלילה והמשחק החלש לפרקים, מדובר בסרט חובה ובמיוחד לחובבי ז'אנר המד"ב/פנטזיה. הצילום ועיצוב הסטים מדהים, חלק מהסצינות הן מהגדולות בכל הזמנים. קשה לחשוב על סרט מד"ב משמעותי אחד שמטרופוליס לא השפיע עליו. החל מהשפעות מרומזות ועד העתקה של קטעים ורעיונות שלמים. בבלייד ראנר לדוגמא העיצוב של מגדל המשטרה דומה באופן מחשיד למגדל הראשי של מטרופוליס. המיטה שבה שוכבת מריה במעבדה (עם טבעות המתכת) נתנה השראה לסצינות "בחורה במעבדה" אין ספור - לדוגמא באלמנט החמישי.

אם יהיה עניין - בשבוע הבא או בעוד שבועיים סקירה של האבא של סרטי המלחמה...