ביאליק, אלתרמן וראובן המלאך

נושא : מוסיקה מזרחית "כבדה" לעומת "ים תיכונית".

תאריך : 11/04/07 01:35

מחבר/ת : המזרחי

את המוסיקה המזרחית ניתן לחלק לשני ענפים מרכזיים. המוסיקה המזרחית הכבדה, המכונה בפי המלעזיזים- שירי דיכאון, ומוסיקה ים תיכונית.

בין שני ז'אנרים אלו מתקיימת מילחמה קשה וידה של המוסיקה הים-תיכונית על העליונה. הזמרים הים-תיכוניים זוכים להתייחסות תיקשורתית חיובית וללגיטמציה גבוהה יותר מצד ברוני התעשייה. המוסיקה ה"כבדה" לעומת זאת זוכה במקרה הטוב להתעלמות ובמקרה הרע ללעג הן מצד הקהל והן מצד התקשורת. הסיבה ללעג היא בורות, רוע והתנשאות חסרת בסיס.

לטעמי המוסיקה הכבדה עדיפה על פני הים תיכונית. ברמה הטכנית הזמרים הכבדים- הרציניים שבהם- מפגינים יכולות קוליות גבוהות יותר ואופי השירה שלהם ייחודי יותר. קשה להיכנס לנעליהם המוסיקליות של עופר לוי, ראובן המלאך, שימי מזרחי ועוד רבים וטובים. כמו-כן העיבודים המוסיקלים של המוסיקה ה"כבדה" נוטים להיות מגוונים ומעניינים יותר. אין הרבה דיסקים מזרחיים (וגם לא "ישראלים") המשתווים לאלבומים של עופר לוי ציפור השמש ואוהב לחיות. גם ברמה הטקסטואלית השירים ה"כבדים" מעניינים יותר. הם עוסקים במערכות יחסים, במצוקות חברתיות ובנושאים קיומיים. השירים הים-תיכונים הם טקסטים רומנטים ובנאלים נוטפי קיטש. אין בכלל מקום להשוואה בין שורת מחץ כמו "מוכן אני לוותר על מנת חלקי, עזור לו אלוקים שמע את תפילתי". לבין "אש בליבי בוערת אש..."

למרבה הצער הקיום המוסיקלי של זמרים מהז'אנר הכבד כמעט בילתי אפשרי. חלקם פוזלים לשוק הים תיכוני ואף עושים זאת בהצלחה ליאור נרקיס, קובי פרץ, מושיק עפייה ונוספים. אחרים כמעט ואינם מתפקדים מוסיקלים. זמרים חשובים כגון תומר חן, יוסי עדן ושימי מזרחי כמעט נעלמו מהתמונה.

http://www.ynet.co.il/homec/0,7340,L-1722-17977-20241047,00.html