בניסוי הזה שהניעו חלקיק יחיד לעבר משטח עם שני חריצים והחלקיק היה בשני החריצים בו-זמנית,איך בדיוק מסבירים את זה?זה קשור לשניות גל-חלקיק?הוא עשה התאבכות עם עצמו או משהו כזה?

לא הזיזו חלקיק יחיד אלא הקרינו אור.

מכניקת הקוונטים גורסת שהאור מתנהג גם כמו גל וגם כמו חלקיק בו זמנית.

לגבי איך מסבירים את זה אז זהו שלא מסבירים. כיום הפיזיקיאים של תורת הקוונטים יודעים לחזות התרחשות אך לא להסביר אותה. הרעיון הוא שכל אירוע יש הסתברות ואת אותה הסתברות ניתן לחשב. לגבי השאלה למה זה ככה אין להם תשובה

לא הזיזו חלקיק יחיד אלא הקרינו אור.

מכניקת הקוונטים גורסת שהאור מתנהג גם כמו גל וגם כמו חלקיק בו זמנית.

אני יודע שהקרינו אור,אבל גם עשו את זה עם חלקיקים יחידים.ומה שאתה מדבר עליו נקרא "שניות גל-חלקיק" כמו שכתבתי.

ידוע.

תסביר לי בבקשה איך בדיוק עשו את זה עם חלקיק יחיד, ובאיזה חלקיק מדובר.

נראה לי שהוא מדבר על שיגור פוטון

ידוע.

תסביר לי בבקשה איך בדיוק עשו את זה עם חלקיק יחיד, ובאיזה חלקיק מדובר.

אלקטרון למשל, כל דבר יכול לעשות התאבכות, דואליות חלקיק-גל.

יפה - אבל איך עשו את הניסוי שהוא מדבר עליו עם אלקטרון יחיד?

יפה - אבל איך עשו את הניסוי שהוא מדבר עליו עם אלקטרון יחיד?

זה לא משנה, כל חלקיק, לייתר דיוק כל גוף ביקום ייצור תבנית התאבכות בתנאים המתאימים לכך.

תבנית התאבכות נוצרת גם מחלקיק יחיד, אם תירה אלקטרון אל עבר שני חריצים, הדבר הזה יספיק כדי לייצור תבנית התאבכות.

תבנית ההתאבכות לא תלויה בכמות החלקיקים שאתה "משתמש", אלא בעובדה שחלקיק יכול להתהג כגל בתנאים מסויימים.

מדובר באמת בחלקיק אור או בשמו, פוטון.

ואכן בניסוי שנעשה גילו שהוא עבר בשני החריצים בו זמנית. משמע,

אם הוא היה חלקיק הוא היה צריך לעבור רק באחד מהם. מאחר וזה לא קרה הגיעו למסקנה

שהפוטון הוא גל.

התנהגות זו בחלקיקים נקראת דואליות. כלומר, במקרים מסויימים הוא מתנהג כחלקיק ובמקרים אחרים כגל.

כל זאת מהסיבה הפשוטה שלמדענים אין הסבר לתופעה זו.

למען האמת הפוטון הוא עפיפון אבל אל תגלה את זה לאף אחד.

לא... השתמשו בחלקיק בעל מסה, וזה לא שהוא הייה בשני החריצים בו זמנית, הוא פשוט ביצע התאבכות ושינה פאזה כתוצאה מהאינטראקציה עם החריץ...

אם כבר אנחנו בקטע של שבירת מיתוסים, אז האור לא באמת זז בקו ישר. פושט ההתסברות הכי גדולה היא שהוא ינוע בקו ישר.

כאשר נקרינים אור על 2 חורים מאוד קטנים ההסתברות היא שווה שהאור יעבור דרך כל אחד מהם ולכן מגלים בפועל שהוא עובר דרך שניהם. הבעיה היא מהרדע שנסים לגלות באיזה חור הוא עבר אז התוצאות משתנות.

מי שלא הבין שיקרא quantum electrodynamic של ריצארד פיינמן ז"ל

ביצעו כמה וכמה ניסויי התאבכות, אחד מהם באמת היה שיגור אלקטרונים, אחד אחד, וקבלת תבנית התאבות המיסחת לאלקטרון אורך גל דה ברולי.

דה ברולי הציעה שלכל חלקיק יש אורך גל וגם נתן נוסחא המחשבת אותו וכשעשו התאבכות אלקטרונים ראו שהוא צדק ובאמת לאלקטרון יש אורך גל, ומשם באה ההוכחה הסופית לדואליות חלקיק - גל, וכשניסו להסביר את זה רצו לראות באיזה חריץ עבר כל אלקטרון אבל אז הייתה קריסה של פונקצייה הגל ולא קיבלו תבנית התאבכות, ולכן לא הייתה ברירה אלה להבין שמדידה משפיעה על התוצאה ולכן אם אי אפשר למדוד אי אפשר להסביר...

(כמובן שכן אפשר לבדוק דברים אחרים בניסויים בקוונטים, רק צריך להתחשב בהשפעה של המדידה על התוצאה..)

ול-valorien אם כל זה ארוך מידי או עמוק מידי שורה תחתונה עשו את זה עם אלקטרון, ואיך עשו? חפש בוויקיפדיה...