[רצח ראדה, הרשעת זדורוב - מבט שני]

Lior A,

אתה טועה כאן.

בהערת אגב אציין רק שלמדתי את הנושא הזה במסגרת קורסים, והדברים מתיישבים עם מה שנכתב לך.

הסטטיסטיקה הישנה (זו שדיברה על 98-99 אחוזים) אינה מדויקת וחוטאת לאמת. זו דוגמה מובהקת לכך שניתן לקחת נתונים ובאמצעות סטטיסטיקה להגיע למסקנות "מבהילות", למרות שהמציאות אחרת. כשמתעמקים בנתונים, מבינים שהמספר האמיתי אפילו לא קרוב ל-99%. ישנן מספר בעיות עם הסטטיסטיקה הזו (על חלקן אפשר אולי להמשיך להתווכח), אבל שתי העיקריות שבהן הן אלה:

1. במרבית התיקים כתב האישום כולל מספר אישומים ולא רק אישום אחד. בהרבה מקרים הנאשם מזוכה מחלק או מרוב העבירות, שלא מצליחים להוכיחן, ומורשע בעבירה אחת או שתיים. לשם הדוגמה, נניח כתב אישום עם 5 אישומים בעבירות מין. הנאשם מזוכה ב-4 מתוכם ומורשע רק באחד. סטטיסטיקה מדויקת ונכונה תספור כאן 4 זיכויים ו-הרשעה אחת, כלומר 20% הרשעה במקרה הזה. הסטטיסטיקה "הישנה" (זו של ה-99%) ספרה את כל התיק הזה כהרשעה אחת. מבחינת הנאשם והציבור - בכלל היה כאן זיכוי, שכן אנס הורשע רק בביצוע מעשה מגונה. כאמור, רק דוגמה לצורך ההבהרה.

2. מרבית כתבי האישום כלל לא מגיעים למשפט, אלא נסגרים בעסקת טיעון. האם נכון לדבר על אחוזי הרשעה של ביהמ"ש, כאשר התביעה והנאשם הגיעו להסכם וביהמ"ש רק מאשר אותו?

יחד עם זאת, גם אחרי ההתאמות והקיזוזים אחוז ההרשעות בארץ עדיין גבוה יחסית. אמנם לא 99%, אבל עדיין מטריד מעט. ההסבר המקובל לכך הנו מדיניות הפרקליטות: כתב אישום מוגש רק כאשר הפרקליט מאמין בסיכוייו להרשיע את הנאשם.

כלומר, התיקים שמגיעים לידי כתב אישום הנם מראש תיקים חזקים, בהם יש סיכוי גבוה יחסית להרשיע. זו הפריביליגיה של הפרקליטות, שכן היא מחליטה איזה תיק נסגר ואיזה הופך לכתב אישום, וכמו כולנו, הם לא אוהבים להפסיד. יש האומרים שהפרקליטות אפילו זהירה והססנית מדי, ושקיימים תיקים רבים שראוי היה להגיש בהם כתב אישום, אבל הפרקליטות נמנעת מלעשות זאת, מתוך חשש שהתשתית הראייתית בתיק אינה מספקת להרשעה.

א. נו, הספירה הקודמת דווקא נראית לי הרבה יותר הגיונית.

תופסים בן אדם ואומרים שהוא שדד בנק, הסעיפים הטכניים שמאשימים אותו בהם הם:

1) הטרדה מאיימת.

2) דרישת נכס באיומים.

3) כניסה והתפרצות בנסיבות מחמירות .

4) עבודת כפיה.

5) כליאת שווא.

6+7+8+9... +45) המציאו לבד.

סה"כ 500 שנות מאסר.

לוכדים אותו ומציעים לו את עיסקת חייו, במקום שיקח סיכון להירקב בכלא שיכנע מיד, יקח את האשמה וישב רק 8 שנים. אז נכון ש 44 סעיפים תאורטיים (מוצדקים או שלא (הכניסו כדי לנפח את האיום ולהגביר את פחד הנאשם)) נמחקו אבל בפועל הרי הבן אדם קיבל 8 שנים על ההחלטה והמעשה היחיד שלו לשדוד בנק (גם אם ניתן לפרוט את הפעולה הזו למיני עבירות שונות). מה שחשוב כאן זו השאלה כמה אנשים שמובאים בפני המערכת המשפטית יענשו על המעשה הבודד שלהם .

בהנחה שאתה צודק ואכן הפרקליטות מביאה רק אשמים, ניתן לטעון כי באופן שיטתי פושעי ישראל מקבלים עונשים מגוכחים ביחס למעשיהם.

לא ברור לי מדוע עברו לשיטת ספירה אחרת. לחילופין יכלו לעשות סטטיסטיקה של כמות ההרשעות וסטטיסטיקה של כמוות המורשעים.

ב. אתה צודק בכך שזו לא הרשעה של שופט ובאמת ייתכן שללא עיסקאות טיעון המספרים היו נראים אחרת, יחד עם זאת האם לא ניתן לטעון שזה "מצב השוק"? כלומר באופן כללי עו"ד יודעים מה שהם מייעצים לקליינטים שלהם ולכן אחוזי הכניעה לעיסקה כמוהם כהרשעה ( מצד שני, כשאני חושב על זה, אולי ניתן לטעון כי טקטיקת ניהול הסיכונים שלהם גורמת לכך שישנה התפרשות של עונש חמור אחד על פני מספר נאשמים. מצד שלישי אולי זה בעצם לא משנה...)

עריכה: אה, אני רואה שמרגע שפתחתי את חלון התגובה ועד הרגע ששלחתי אותה VIC כבר ענה.

[רצח ראדה, הרשעת זדורוב - מבט שני]

רק אתמול פורסם ,שאדם שישב שנתים במעצר באשמת פדופילה ,יצא זכאי

רק תחשוב איך הרסו לו את החיים ,וכסף פיצוי כבר לא יעזור

באיזה פיצוי מדובר?

עד כמה שידוע לי יכולים לעשות לך מה שרוצים ואתה לא יכול להוציא הגה.

בכל סכסוך גירושין הטקטיקה היא לזרוק את הבעל לכלא, לקבל צווי הרחקה, להשתלט על על הרכוש דה פאקטו ומכורח ההשתלטות לקבל גם זכויות מוגברות במשמורת/רכוש.

אף אחד לא משפה אף אחד ואף אחד לא נענש.

אני לא יודע כיצד מתנהלות ארצות אחרות, אבל ספציפית לגבי אסירים שהורשעו וכעבור שנים רבות זוכו- אני זוכר דוקומנטרי על מקרים כאלו בארה"ב ושם ישנן מדינות שהעבירו חוק ספציפי כנגד מתן פיצויים.