האם אי פעם תהיתם מי המציא את הקונסולה הראשונה של חברת סוני, או למה הסימונים על הבקרים הם תמיד דווקא איקס, עיגול, משולש וריבוע? בואו לגלות את כל הפרטים המפתיעים אודות המיזם שהפך לשושלת ולהיסטוריה
הפעם, אנחנו הולכים לדבר על הסוני פלייסטישן – אחת מקונסולות המשחקים הפופולריות בכל הזמנים. קונסולה שהולידה כמה ממותגי המשחקים המוצלחים ביותר כיום, עשתה מהפכה כשהציבה סטנדרט חדש לגרפיקה ובכך סמנה את המעבר של תעשיית הגיימינג לתלת מימד.
הסיפור שלנו מתחיל איך לא – בחברת סוני, חברה יפנית למוצרי אלקטרוניקה ביתיים, שהוקמה בתקופת המשבר אותו חוותה יפן המובסת שלאחר מלחמת העולם השנייה, ושבעזרת תושייתה הפכה במהירות לאחת מהחברות הגדולות בעולם. עד לסוף שנות השמונים, לסוני לא ממש היה קשר לתחום הגיימינג. היא אמנם השתתפה פה ושם בפיתוח של חומרה לפלטפורמות שונות, והייתה שחקנית מרכזית בפיתוח פורמט ה-CD ROM, אבל לא ממש הייתה לה נגיעה בתעשייה. אבל כל זה השתנה בשנת 1988, כשאחד המהנדסים של סוני – Ken Kutaragi – נכנס לתמונה.
סוף שנות השמונים הייתה תקופה נהדרת לתעשיית הגיימינג, בעיקר הודות לנינטנדו. לא היה בית שבו לא יכולתם למצוא קונסולת NES, כולל ביתו של מר Kutaragi. קוטאראגי החל להתעניין בקונסולה בה שחקה ביתו הצעירה ללא הפסקה, והיא נתנה לו רעיון. מה אם סוני תציע לנינטנדו לשלב את כונן הדיסקים שלה בקונסולות שלהם?
Kutaragi פנה לנינטנדו והציע להם לייצר כונן CD ROM עבור הקונסולה החדש עלייה עבדו באותה תקופה – הסופר נינטנדו, כשלסוני תהיה הבלעדיות על משחקים בפורמט הדיסק. בסופו של דבר הרעיון שלו התגלגל לייצור של קונסולה שלמה ולא רק תוסף, ונינטנדו הסכימה לשיתוף הפעולה. סוני החלה לפתח את ה"סופר דיסק", קונסולה שמסוגלת להפעיל גם משחקים של נינטנדו וגם דיסקים של סוני.
שנת 1991 הגיעה, ועמה תערוכת האלקטרוניקה השנתית ה-CES, וכיוון שהאבטיפוס היה מוכן, סוני החליטה להשתתף בתערוכה ולהציג לעולם את התוצר של שיתוף הפעולה שלה ושל נינטנדו. לקונסולה המוגמרת קראו ה"Play Station" (כן, עם רווח בשם), ולא רק שהיא יכלה להפעיל מחסניות משחק של סופר נינטנדו, היא הייתה גם מערכת מולטימדיה שלמה שיכלה לנגן דיסקים של משחקים, מוזיקה ווידאו. עתיד הקונסולה נראה ורוד, ואז הגיע היום שאחרי ששינה את פני ההיסטוריה.
רק יום אחד אחרי התצוגה של סוני, נינטנדו יצאה בהצהרה משלה. במסיבת העיתונאים שלה אמרה שהיא מפתחת קונסולה משולבת כונן דיסקים… עם פיליפס, היריבה של סוני! אז כן – נינטנדו בחרה לבגוד בסוני. אם לחפש את הסיבה לעניין, אפשר להגיד שנינטנדו נלחצה מהקשר החונק עם סוני. סוני נסתה לסנדל את נינטנדו עם חוזה בלעדיות על משחקי דיסק, וגם העובדה שלסוני היו הזכויות על צ'יפ הסאונד של הסופר נינטנדו (שאותו קן קוטאראגי פיתח עבורם), לא עזרה. בכל מקרה, כמובן שסוני, ובפרט Norio Ohga המנכ"ל, זעמו על המהלך המלוכלך, אבל בסופו של דבר סוני לא תבעה את נינטנדו מסיבות עסקיות שלא נכנס אליהן. קן קוטאראגי לעומת זאת, לא התכוון לעבור על זה בשתיקה.
בשלב הזה סוני כבר רצתה לוותר על כל עסקי הקונסולות, אבל קן קוטאראגי הזכיר ל-Ohga, עד כמה נינטנדו הביכה את סוני מול כל העולם. המנכ"ל שהחזיק באותה דעה, הטיל על קן קוטאראגי להרכיב לעצמו צוות שיפתח קונסולה שתביס את נינטנדו, וזה בדיוק מה שהתכוון לעשות.
פרוייקט ה"PlayStation" (הפעם ללא רווח) יצא לדרך, וכאן הצוות של קוטאראגי הגיע לצומת דרכים – היה עליהם להגיע להחלטה גורלית: האם הקונסולה תציג משחקים בדו מימד או בתלת מימד? לשמחתם התשובה הגיע עם משחק סופר פופולארי מאותה התקופה – "Virtua Fighter" התלת מימדי של סגה זכה להרבה מאוד פופולאריות בארקיידים ביפן, ונתן לסוני את הגושפנקא לצאת לדרך עם קונסולה שתתמוך בגרפיקה תלת מימדית.
בשנת 1993, בבית מלון ביפן, סוני הציגה דמו של היכולות הטכניות של הקונסולה החדשה שלה. הדמו היה כל כך מרשים, שהצליח לעניין לא מעט חברות משחקים גדולות כמו EA ונאמקו. הפלייסטישן הציג גרפיקה תלת מימדית מדהימה לתקופתה, והעובדה שהמשחקים שלו הגיעו על דיסקים, פורמט עדיף בהרבה על מחסניות המשחק של התקופה, הצליחו תוך שניות להראות את הפוטנציאל הגלום בקונסולה החדשה.
בשנת 1994 הפלייסטישן יצא לשוק ביפן, כשהתחרות המיידית היחידה שלו הייתה הסגה סאטורן. אבל עד מהרה היה לגמרי ברור מי הזוכה בתחרות הזאת. המחיר של הסוני פלייסטישן גם היה זול יותר ופיתוח המשחקים אליו היה פשוט יותר, מה שהוביל לכך שספריית המשחקים שלו הייתה גדולה בהרבה. העיצוב שלו היה מודרני יותר ושלט המשחק נוח מהשלט המיושן של הסאטורן, כיוון שבחכמתו קן קוטאראגי טען שעולמות תלת מימדיים מצריכים שליטה שונה, ולכן השקיעה זמן רב בפיתוח ג'וייסטיק נוח. ומספר שנים לאחר מכן יצאה גרסא משודרגת בשם ה-Dual Shock שהציגה רטט וזוג ט'אמבסטיקס לשליטה משודרגת שאנחנו משתמשים בה למעשה עד היום.
בשנת 1995, הפלייסטישן הושק גם בשאר העולם, מה שהפך אותו ללהיט בינלאומי, ולקונסולה הראשונה אי פעם למכור מעל למאה מליון יחידות.
כחמש שנים לאחר מכן, סוני הפתיעה את העולם בשנית, והפעם עם הפלייסטישן 2. סוני שכבר הוכיחה את עצמה בתחום הקונסולות, זכתה לאמון בלתי נדלה מהגיימרים שלה, ולא אכזבה כשהציגה גרפיקה בסטנדרטים שעוד לא נראו כמותם. ותודות להחלטה להוסיף לקונסולה את האפשרות לנגן דיסקים של DVD, הפלייסטישן 2 הפך לפלטפורמה הזולה ביותר לתקופה לניגון סרטים, מה שהקפיץ את המכירות שלו גם בקרב אנשים שאינם בהכרח גיימרים. כל זה הוביל לכך שהפלייסטישן 2 הפך לקונסולה הנמכרת בכל הזמנים, שיא שהיא מחזיקה בו עד היום!
ועם הפלייסטישן 3 ו-4 סוני המשיכה רק לחזק את מעמדה בתור אחת השחקניות המרכזיות כיום בתחום הגיימינג, בייחוד תודות ליכולת שלה למשוך אלייה מפתחות משחקים שמפתחות לה משחקים אקסקלוסיביים מצויינים.
ובונוס לסיום – מדוע הסימנים על השלט של הפלייסטישן הם איקס עיגול משולש ריבוע? Teiyu Goto, אחד המהנדסים של סוני שעבדו על עיצוב השלט, אמר כי בעוד ששאר החברות בשוק בחרו לסמן את הכפתורים שלהם בעזרת אותיות או צבעים, בסוני רצו להשתמש באייקונים שיהיה קל לזכור. אז הוא ישר חשב על הסימנים הפשוטים שמיוצגים על ארבעת כפתורי השלט עד היום. המשולש מסמן חץ, וזה היה הכפתור שמיועד להציג מפות. הריבוע מייצג דף, והיה כפתור שמיועד לפתיחת תפריטים. העיגול והאיקס מסמלים בהתאמה "כן" ו-"לא" או "אישור" ו-"ביטול" למרות שכיום במשחקים מערביים רבים זה בעצם הפוך.
סבטה ס. היא מפתחת אתרים וגיימרית בנשמה, אתם מוזמנים לעקוב אחריה בערוץ היוטיוב שלה GameGems
