ה-GDDR5 עוד לא יוצא לפנסיה: JEDEC מציגה את התשובה לתקן ה-HBM2 החדשני לכרטיסי המסך הבאים בדמות שבבי זיכרון סטנדרטיים חדשים ומהירים הרבה יותר
זכרונות מסוג GDDR5 מלווים אותנו עוד משנת 2008, כשהם מצויים בהתחלה כמעט על כל כרטיס מסך מהשוק העליון וכיום על הרוב המוחלט של כרטיסי המסך. אך בשנה שעברה AMD ציינה מעבר מ-GDDR5 הישן והטוב אל טכנולוגית ה-HBM, ואליה מצטרפת NVIDIA והן הולכות אף לאמץ את הגרסה השניה לטכנולוגיה זו.
טכנולוגית GDDR5 לא נשארת מקופחת, ומגיעה עם סטנדרט חדש העונה לשם GDDR5X המציג קפיצה כפולה בנפח התעבורה (10 עד 12 ג'יגה-ביט לשניה לכל פין העברת מידע, עם שאיפה אף ל-16 ג'יגה-ביט לשנייה בהמשך) בהשוואה ל-GDDR5 הנושא מהירות מקסימלית של 5 עד 6 ג'יגה-ביט לשניה לכל פין. התוצאה היא רוחבי פס אפקטיביים שאמורים להגיע עד ל-250 ג'יגה-בייט בשנייה לממשק של 128 ביט, ועד כ-450 ג'יגה-בייט לשנייה לממש של 256 ביט, וזאת בתוספת לנצילות טובה יותר בהשוואה לזו של ה-GDDR5.
הפתרון החדש מותח את גבולותיה של GDDR5 עד תום, ומציג את השיפור בזכות ארכטיקטורה מורחבת המציעה מהירות קריאה וכתיבה כפולה בהשוואה ל-GDDR5 עבור כל מחזור (512 ביט בהשוואה ל-256 ביט). עם זאת, היא עדיין אינה מצליחה למתוח את הגבולות מעבר לטכנולוגית ה-HBM, ובטח שלא מעבר לזו של HBM2.
הסוד של GDDR5X הוא בפיתוח: בעוד מעבר מ-GDDR5 ל-HBM דורש מהחברות תהליך פיתוח מורכב יותר, GDDR5 לא רק שאינו דורש כל שינוי דרסטי בתהליך הייצור בהשוואה ל-HBM, אלא אף בהשוואה לקודמו GDDR5, מה שנראה כסיבה לכך שהוא נקרא GDDR5X ולא GDDR6, לדוגמה.
בזכות קלות הפיתוח של GDDR5X, סביר להניח שנמשיך לראות אותה בכרטיסי מסך דוגמת סדרות המיינסטרים למינהם, כאשר רוחב הפס החדש מאפשר מספיק על מנת למצות יכולות של כרטיסי מסך אלו, ואת GDDR5 הישנה על כרטיסי המסך החלשים במקום DDR3. טכנולוגיות ה-HBM2, יש לשער, תשתלב בכרטיסי מסך מפלצתיים דוגמת ה-Titan, כרטיסי דגל ושאר כרטיסים עבור עבודת גראפיקה מקצועיות, שם ניתן להפיק ממנה תועלת מירבית.
