חוקרים מקוריאה הגיעו לפריצת דרך טכנולוגית עם פיתוח שיטת ייצור לסוללות נטענות אשר תוביל לסוללות גמישות הניתנות לקיפול ועיצוב
סוללות נטענות כיום הן אחד הרכיבים ההכרחיים בכל מכשיר אלקטרוני המאפשר ניידות. ככאלה, הן מכתיבות את צורתו של המכשיר (בדרך כלל שטוח ובמגבלות נפח ומשקל מסוימות) ואת צורת פעולתו.
אך מה אם הייתם יכולים לעצב מכשיר שאינו מוגבל על ידי הנוקשות והצורה של הסוללות הנטענות בצורתן הנוכחית? מה אם הייתם יכולים לעצב מכשיר שניתן לקפל, או להפיל בלי כל חשש?
צוות חוקרים מהמכון הלאומי אולסן בהנהגתו של פרופסור לי סאנג-יאנג (Lee Sang-Young) בשיתוף עם תשעה מוסדות אחרים ובתמיכת משרד החינוך מדע וטכנולוגיה של קוריאה, הכריזו על פריצת דרך שעשויה לאפשר זאת. הצוות פיתח אלקטרוליט מבוסס פולימר נוזלי הניתן ללישה ועיצוב, וניתן להשתמש בו בסוללות ליתיום-יון.
שימוש באלקטרוליט הנוזלי כדי לצפות שכבת פלסטיק | פיתוח מוקדם יותר שהוביל לסוללה הגמישה |
בסוללות ליתיום-יון מהדור הנוכחי נטענים אלקטרוליטים נוזליים לתאים ריבועיים, דבר שלא מאפשר גמישות במרחב הפיסי של הסוללה. יצרנים של טאבלטים למשל, עקפו את הבעיה על ידי שימוש בתאים מרובים שעטופים בגליון פלסטיק ומאפשרים גמישות בעיצוב הפנימי של המכשיר.
האלקטרוליט החדש לעומת זאת, נמרח על הצורה הרצויה (קרום פלסטי גמיש ועמיד יעבוד בצורה טובה) כמו ריבה על פיסת לחם, אלקטרודות שטוחות מוצמדות אליו והוא נחשף לקרני אולטרה-סגול למשך 30 שניות לפני שהקרום מקופל ונחתם.
סוללות שמיוצרות בשיטה זו יהיו מהירות וקלות יותר לייצור ולכן גם זולות יותר.
בנוסף לגמישות המתאפשרת, הצוות שינה את העיצוב הסטנדרטי של הסוללה מהבסיס, דבר שיקטין את הסיכון לפיצוץ בסוללות ליתיום-יון.
"סוללות ליתיום-יון סטנדרטיות שמשתמשות באלטרוליטים נוזליים מפגינות בעיות בטיחות היות והסרט הפלסטי המפריד בין האלקטרוליטים עלול להנמס כתוצאה מחום גבוה, ובמקרה זה האלמנטים החיוביים והשליליים עשויים לבוא במגע ולגרום לפיצוץ", מספר בכיר במשרד המדע הקוריאני.
"אנו מקווים שהמחקר שלנו יביא לפיתוח מסחרי של מכשירים ניידים גמישים וגם לשימוש בטיחותי יותר בסוללות", הוסיף פרופסור לי.
סוללות מהוות אחת מצווארי הבקבוק המשמעותיות ביותר כיום עבור מכשירים ניידים נפוצים. החל ממחשבים ניידים שחייבים את המשקל העודף וחלק מהחום העודף שלהם לסוללות כבדות ולוהטות, וכלה בסמארטפונים שאינם מצליחים להשלים יום עבודה שלם בלי להתחבר למקור מתח מקומי לשם טעינה מחדש.
הדבר מקטין את יכולת הניידות האמיתית ומכביד על יעילות המכשיר. כל פיתוח בתחום שעדיין מתבסס על טכנולוגיה בת עשרות אם לא מאות שנים ויצירת חשמל מתגובה בין כימיקלים, נותנת אוויר נוסף לנשימה לאלה התלויים במקור כוח לשם עבודה שוטפת. אך לטעמי, טוב שהמכשירים שלנו לא פועלים כל הזמן ללא צורך בהפסקה, אחרת גם מאיתנו יצפו לאותם ביצועים…
האם מספיקה גמישות של הסוללות, או שאולי חשובה יותר הקיבולת וזמן הפעולה? שתפו אותנו בדעתכם בתגובות!