מדים משוכללים בהם משובצים סיבים אופטיים מפותחים במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס בשיתוף פעולה עם הצבא האמריקאי ומציעים תכונות כגון חישת חום, אור ורעש
מדי צבא בדרך להפוך למשהו הרבה יותר משוכלל ושימושי.
חוקרים במעבדות MIT עוסקים בשילוב סיבים אופטיים מיוחדים לתוך מדים שבאמצעותם יהפכו למכשיר ניטור ותקשורת נייד.
הסיבים האופטיים בהם מדובר אינם הסיבים שמוכרים מתחום האינטרנט והתקשורת, אלא מהווים צעד טכנולוגי גדול קדימה היות והם אינם זקוקים לרכיבי אלקטרוניקה כגון טרנזיסטורים, מעבדים או מעגלים בכדי לספק את הביצועים הנדרשים אלא מכילים את השימושיות הזו מובנית בהם.
המדים בתמונה נוצרו לצורך הדגמה, ואינם מתפקדים בינתיים.
הם יוצרו כדי להוכיח שניתן לשלב את הסיבים החדשניים, המכילים זהב, לתוך הבד בתהליך הייצור. בינתיים,הסיבים עדיין עבים מדי בשביל להיות מעשיים בקוטר של כמילימטר, והמדענים שואפים למזעור שיגיע לקוטר של 100 מיקרון.
המדים הנסיוניים. לא ניתן להבחין בסיבים המכילים זהב שתפורים לתוכם |
המחקר צפוי להמשיך בעשר השנים הקרובות בעריכת ניסויים ובדיקות במטרה לשפר את הרעיון והעיצוב כמה שאפשר.
בין השאר, הסיבים החדשניים יאפשרו למנוע ירי ידידותי על ידי תקשורת בין הסיבים במדים של חייל אחד לשני על ידי חישת אור מכוונות לייזר, שתפעיל משלוח אות ותקשורת בין המדים של חייל אחד לשני.
בנוסף לכך, יכולת חישת הטמפרטורה של הסיבים תאפשר זיהוי פציעה כמו גם רמת חומרתה בהתאם לעליית החום באיזור הפגיעה.
העניין גם יחסוך צורך בדיבור בקשר, כפי שג'ון ג'ואנופולוס (John Joannopoulos), מנהל המכון לנאנו-טכנולוגיה חילית מספר: "המדים שלך ישדרו את המידע. אתה לא תצטרך לדבר, אלא תוכל להסתמך על המידע שהמדים ישדרו: מי אתה, מתי נפלת לקרקע, היכן הפציעות שלך ממוקמות, מהי דרגת הפציעה וחומרתה, וכדומה", "הרעיון עם הסיבים הוא שבסופו של דבר, נוכל לאפשר חישת גוף מלאה עבור החייל"
פריצת הדרך שאיפשרה את המדים החדשניים קרתה לפני מספר שנים, כאשר פרופסור למדעי החומרים בשם יואל פינק, מ-MIT הדגים כיצד ניתן לייצר סיבים מריבוי חומרים, במקום רק מזכוכית (החומר ממנו עשויים סיבים אופטיים כיום), וכך לאפשר תפקודים מרובים לסיב אחד ללא תוספת חומרה. כדוגמה, הצוות הוסיף חומר מוליך-למחצה לסיב, מה שאיפשר לו לחוש חום תודות למוליכות המשתנה בהתאם לטמפרטורה.
"בדרך כלל, הסיב מורכב משילוב של חומרים מבודדים, מוליכים למחצה, ומוליכים" מספר פינק ומוסיף כי החומרים עוברים "ניזול" על ידי תהליך הנקרא "משיכה טרמית" (Thermal Drawing), ואז נחתכים לפרוסות דקות ביותר.
פרופסור יואל פינק | פרופסור ג'ון ג'ואנופולוס |
הבעיות בתהליך הפיתוח הן רבות, ומתחילות בכך שהסיבים הם מכשירים המבוססים על טווח ראייה. אם יש מכשול בין שני חיילים, התקשורת בינהם תיקטע. נכון לעכשיו, הטווח המקסימלי אליו הם הצליחו להגיע הוא 75 מטרים בלבד. גם צורת התקשורת עצמה אינה ברורה, היות ולא תוכל להתבסס על אותם מאפיינים בהם משתמשות מערכות רדיו וטלפון מסורתיות.
עבור פרופסור פינק זה אישי, בן דוד שלו ששירת בצה"ל נהרג כתוצאה מירי ידידותי במהלך קרב. וכסמל לשעבר בעצמו, הוא מפיק לקחים מהנסיון שלו ומשתמש בהם כדי לשפר את הפיתוח עליו הוא עובד.
היכולת לשלב חלק גדול ממערכות התקשורת, כמו גם ניטור בזמן אמת – לתוך הביגוד – היא חלום רטוב של אנשי הצבא. צבא שיחזיק ביכולת כזו יוכל להיות מתואם בצורה טובה יותר מאשר אי פעם. מצבת החיילים תהיה מעודכנת ומדויקת כל הזמן, וניתן יהיה לטפל בחייל שנפצע תוך זמן קצר ביותר. אך האם הפיתוח יגיע בזמן או מאוחר מדי? הטכנולוגיה מראה שהכיוון אליו מתקדם הצבא (בעיקר חיל האויר כרגע, אבל גם חילות אחרים בעקבותיו) הוא רובוטיקה. ורובוטים לא צריכים בגדים, גם אם הם מאוד משוכללים.
האם אתם חושבים שזה מעט מדי ומאוחר מדי, או שיש מקום לפיתוח כזה? שתפו אותנו בדעתכם בתגובות!