לפני מספר שבועות פירסמה ועדה משותפת של משרד החינוך, משרד הבריאות ומשרד הגנת הסביבה דו"ח הממליץ לאסור על שימוש באינטרנט אלחוטי (WiFi) בבתי הספר.
הוועדה מצטטת מספר המלצות שהתקבלו באו"ם ובפרלמנט האירופאי בנוגע לסכנות האפשריות הנובעות מקרינה אלקטרומגנטית, אך בדומה להם, היא אינה קובעת שיש סכנה ברורה ומיידית מהקרינה של טלפונים סלולריים, נתבים ונקודות גישה (AP). הסיבה לכך היא פשוטה, עד היום לא פורסם אף מחקר רציני, מקיף ועצמאי שהוכיח קשר כלשהו בין השימוש באינטרנט אלחוטי לבין נזקים מקרינה אלקטרו-מגנטית.
כך לדוגמא כותבת הוועדה כי "הסוכנות הבין-לאומית לחקר הסרטן (IARC) הגדירה את קרינת הרדיו כ-"מסרטן אפשרי" (possibly carcinogenic)". במקום אחר היא כותבת "כי הטכנולוגיה האלחוטית הכוללת טלפונים ניידים, Bluetooth ,Wi-Fi וטלפונים אלחוטיים פולטת קרינה אלקטרומגנטית, וייתכן שהיא מהווה סכנה לבריאות האדם".כלומר, פרט לציטוט מקורות חיצוניים, שכאמור אין בהם שום אמירה חד משמעית, לא מדווחים חברי הוועדה על מחקרים או ממצאים שמקורם בישראל.
במקום לנהל חקירה מדעית רצינית, לבחון את הדברים לעומקם, להציג את היתרונות והחסרונות ואת הדעות השונות שיש בתחום זה, בחרו חברי הוועדה נקודת מבט חד צדדית שלא תחשוף אותם לשום סיכון (כסת"ח). בפרק הדן בנושא הטלפונים הסלולריים, כותבים חברי הוועדה: "יודגש, כי השימוש בטלפונים ניידים בקרב ילדים ובני נוער הולך וגובר לאורך השנים אך החשיפה לקרינה האלקטרומגנטית הנפלטת מהטלפון הנייד איננה נכפית על ידי מערכת החינוך, שכן השימוש בטלפונים ניידים בבתי הספר הוא לתועלת הפרט בלבד ומבחירה אישית.
כלומר הוועדה בוחרת להדגיש את השימוש של התלמידים בטלפונים סלולריים, אבל מתעלמת באלגנטיות מהשימוש של המורים ושאר בעלי התפקידים בבית הספר, בטלפונים סלולריים. האם יש בדו"ח המלצות לאסור על שימוש גורף בטלפונים סלולריים בבתי הספר על ידי מורים ובעלי תפקידים? כמובן שלא. יתר על כן, לדעת הוועדה העובדה שהמורים והילדים מביאים לביה"ס טלפוניים סלולריים, שפולטים יותר קרינה מכל נתב או נקודת גישה (AP), היא רעה שאי אפשר בלעדיה, אבל להזיז את מערכת החינוך קדימה ולאפשר חיבור קל ופשוט לרשת האינטרנט – זה לא.
הוועדה גם לא מתייחסת לפרדוקס הידוע – כמעט בכל בית בישראל יש מקור קרינה כלשהו – נתב אלחוטי, טלפון אלחוטי, טאבלטים אלחוטיים, טלפוניים סלולריים וכיוב'. מבחינת הוועדה זו "בחירה אישית" שכל אחד מאיתנו עושה במתחם הפרטי שלו, אבל ליישם את אותו מודל במתחם בית הספר – חס וחלילה. לוועדה הרבה יותר "ללכת על בטוח", להיכנע ללחץ הפופוליסטי של ההורים והארגונים המתנגדים לכל קרינה שהיא ובמקום להתמודד עם הנושא באופן רציונאלי, לאסור באופן גורף על השימוש בטכנולוגיות אלחוטיות.
עוד מ-NetCHIEF:
מוצרי ה-802.11ac של חברת Linksys
האם צפויה ל-iPhone 5 בעיה בישראל?
באופן זה מנציחה הוועדה את הפער הקיים בין הבית לבית הספר — בבית יש לילדים את כל האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר, אבל בבית הספר ימשיכו ללמד, כמו לפני 20 שנה, תוך סחיבת תיקים כבדים, המכילים קילוגרמים של ספרים, ובאמצעות לוח וטוש מחיק. גם האמצעים החליפיים עליהם ממליצה הוועדה, כמו סלילת קווי תקשורת מתחת לרצפות צפות, הן הזויות – איפה כותבי הדו"ח חיים? הם באמת מאמינים שזה יקרה? ומה עם כל בתי הספר הקיימים – איך יסללו שם כבלי רשת וחשמל לכל שולחן – יפרסו אותם על הריצפה? ומאין יבוא התקציב? וגם אם ימצא התקציב והם יפרסו, האם קווי החשמל שיגיעו לכל שולחן אינם פולטים קרינה? ומה לגבי הטאבלטים שלהם אין חיבור קווי?
באותה מידה יכלה הוועדה גם לדון בחשיפה של התלמידים לקרינת השמש ולנזקיה המוכחים, בעת שהם הולכים לבית הספר. אני מניח שמצב זה, במסגרת מדיניות הכסת"ח, הוועדה היתה ממליצה על קירוי והצללה של כל השבילים והדרכים לבית הספר וחלוקת שפופרת קרם הגנה לכל ילד ואולי אף על העברת יום הלימודים לשעות הלילה. במקרה, או שלא במקרה, בין חברי הוועדה לא נמצא אפילו מומחה אחד בתחום התקשורת ונציגי משרד התקשורת, המכירים את הנושא היטב, כלל לא הוזמנו לקחת בה חלק.
האם לא ראוי שבוועדה מקצועית הדנה בתחום האינטרנט האלחוטי, לא יינתן פתחון פה למי שבקי בנושא? הוועדה גם בוחרת להתעלם מהעובדה שבבתי ספר רבים בישראל כבר נעשה שימוש נרחב באינטרנט אלחוטי, במחשבים ניידים וטאבלטים. כבר היום אלפי תלמידים בראש העין ובבת-ים לומדים תוך שימוש שוטף באינטרנט אלחוטי. האם ביקרה הוועדה בבתי ספר אלה? האם שמעה מראשי הרשויות על היתרונות שיש בצורת לימוד זו?
כותרת הדו"ח היא פארסה בפני עצמה. הוועדה בחרה לקרוא לו "התאמת מערכת החינוך למאה ה-21". האם הגבלת השימוש באמצעי החיבור לרשת האינטרנט היא הדרך להתאים את מערכת החינוך לעולם הטכנולוגי המודרני? ממש ה-newspeak ("שיחדש") של הספר "1984". קריאת הדו"ח וההמלצות הכללות בו משאירה טעם מר של החמצה ופשוט מקומם איך במקום ללכת קדימה, ועל בסיס תחושות בטן וחששות בלתי מבוססים, מקבעת הוועדה את מערכת החינוך בישראל לעוד שנים רבות.
מי שרוצה לקרוא את הדו"ח המלא ולהתרשם ממנו באופן בלתי אמצעי, ימצא אותו פה.