לכל אחד יש את המשחק המדהים ההוא, שלא נתן לו להתנתק מהמסך לחצי דקה והצליח להביא את עצמו למקום בו אף משחק לא היה. כמובן שגם יש את המשחק הנוראי ההוא - שלא הצליח בכלום, שהרס את כל מה שתעשיית המשחקים מייצגת או סתם איכזב בצורה נוראית, משחקים שפשוט עושים חשק לשלוח את המחשב ואת חשבון הסטים לדרכם האחרונה, כתבי האתר החליטו להציג לכם את המשחקים שעשו להם את השנה והמשחקים שהרסו להם אותה
אם כן, סוף שנת 2012 מתקרבת אלינו בצעדי ענק, וכתבינו הנאמנים החליטו לרכז עבורכם את בחירות השנה שלהם, כאמור - המשחקים שעשו להם חשק לשחק עד צאת הנשמה, והמשחקים שעשו להם חשק לקפוץ לכביש וחכות לבורא העולם. כולנו תקווה שבחירות אלה יעזרו לכם בבחירותיכם בעתיד הקרוב, כדי שאתם לא תיכוו כמונו - או שתמצאו משחק מדהים שישכנע אתכם שעדיין יש טוב בעולם הזה, הבחירות לפניכם
אורן אייל
משחק השנה: Dishonored
Dishonored הוא בחירה מעט צפויה, אבל עם זאת, ולמרות שאני מודע למגבלות שלו, בהיותו משחק שמאפשר בחירה רבה, בעולם ממש לא פתוח, אני נהניתי ממנו בצורה עצומה.
Dishonored מוביל אותך למסע, ושואב אותך לתוכו במידה כזו, שאתה לא רוצה לעזוב את המשחק אפילו לרגע. המשחק לוקח אלמנטים ממשחקי התגנבות דוגמת סדרת Thief, ו-Deus Ex ומוסיף עליהם יכולות על טבעיות ועולם אורווליאני קודר המכיל את המקבילה של המשחק לזומבים. אני סיימתי אותו לפחות שלוש פעמים, ועדיין אני משוכנע שיש עוד דברים שפספסתי.
רוב המשחקים המציעים חופש פעולה והחלטות המשפיעות על תוצאות המשחק מבוססים על עולמות גדולים ופתוחים, וכתוצאה מכך, לפעמים נאלצים להתפשר על נושאים כגון אינטיליגנציה מלאכותית, פיתוח דמות, ועיצוב גרפי שחוזר על עצמו כדי לכסות שטח עצום. Dishonored מתגבר על אלה באמצעות ה"חסרונות" המובנים שלו - משחק המוגבל לרובעים ספורים של העיר דאנוול, ומאפשר השקעה גדולה יותר בעלילה וה"חוטים" המושכים בכל חלק וחלק של המשחק. וכדי שהמשחק גם יעבוד על יותר מחשבים (גם ישנים יותר), הגרפיקה יותר מצויירת ופחות ריאליסטית.
אני מאמין שההצלחה של המשחק טמונה בתזמון השחרור שלו, אך בעיקר בשילוב היכולות שבו עם עצי הבחירה וההשפעה על עולם המשחק בכל צעד וצעד. קהל השחקנים היה צמא למשחק חכם שבו אתה אמנם נמצא באיזור מוגדר, אבל יש לך הרבה מאוד דרכים לבצע כל משימה, והתוצאות נראות לעין לא רק מיידית אלא לכל אורך המשחק.
עם זאת, חולשות המשחק מתבטאות במסגרת ההדוקה שלו שמונעת טיולים חופשיים ברחבי העיר בסגנון Assassin's Creed, גרפיקה שנראית כאילו הגיעה מ-2008, והמחיר שאתה משלם על החלטות שגויות או בעייתיות.
| החסרונות הבולטים לא מנעו ממנו להצליח בגדול |
דקה לפני סוף השנה, יוצאים שני משחקים נוספים שאולי היו משנים את ההחלטה שלי: Hitman: Absolution, וFar Cry 3-. שניהם משתמשים בהתגנבות במסגרת המשחקיות שלהם, ושניהם מכילים מכניקות המתחשבות בהחלטות השחקן להמשך השתלשלות העלילה. ההבדל הוא שהם גם משתמשים במנועים גרפיים מתקדמים הרבה יותר, ועולמות פתוחים לחלוטין (לפחות במקרה של Far Cry 3).
אכזבת השנה: Bad Piggies
משחק ההמשך של רוביו, לאחר סדרת הציפורים הזועמות, יצר ציפיה מסויימת בין מעריצי המשחק בפלטפורמות הניידות. אך בשבילי זו הייתה פשוט גרסה מסורסת ומבאסת של אותו דבר.
אמנם רוביו ניסו לתת הרגשה של משחק בנייה, אבל זה הרגיש מלאכותי ולא מעניין. הגרפיקה צבעונית, האפקטים טובים, אבל אין שום התרגשות ואין שום ציפיה לשלב הבא. יכול להיות שזה גם קשור לעובדה שהמשחקים האלה התחילו בטלפונים ניידים, והמעבר למסך המחשב לא עשה להם טוב.
| השאננות הרגה את החזיר? |
המשחק לא קל, אבל זה לא מפצה על חוסר העניין. רוביו ניסו לשחזר את הנוסחה המנצחת אליה הגיעו עם הציפורים הזועמות, אך הן עדיין עולות על משחק זה בכל צורה. ההתרגשות שטיסה מעוררת עולה בהרבה על התגלגלות חזירונים עגולים במבנים מאולתרים במורד או מעלה גבעות.
משחקי פנאי כמו החזירים הרעים או הציפורים הזועמות אינם תמיד מתאימים למסך המחשב. בין אם זה המסך הגדול מדי, או השליטה באמצעות עכבר ומקלדת, או פשוט הרצון לשחק במשהו שנותן לך קצת יותר ומנצל את הקופסה הגדולה הזו ששילמת עליה אלפי שקלים כמו שצריך - משהו מרגיש לא נכון.
אני לא חושב שצריך להשתמש במחשב רק בשביל גיליונות אקסל ומשחקים כבדים דוגמת Skyrim, אבל זה באמת מרגיש כבזבוז לפעמים. יכול להיות שהתחכום של המשחקים כיום הרגיל אותנו לאתגרים גדולים יותר, פיצוצים גדולים יותר, וגרפיקה דו מימדית פשוטה וצבעונית כבר פשוט לא מספיקה. יכול להיות שהגיע הזמן שרוביו יסתכלו מעבר לעולם של הציפורים והחזירים אל משהו חדש ומקורי, כמו שהציפורים היו בתחילת דרכן.
