בקרוב: Mass Effect 3

בשלהי 2007, לפני קצת יותר מארבע שנים, שיחררה ענקית משחקי התפקידים BioWare (חלק מהמשחקים פרי פיתוחה: Neverwinter Nights ו-Baldur's Gate) את יצירתה האחרונה, Mass Effect, שהתגלתה כאומנות של ממש.

 

אפשר לומר ש-Mass Effect היה משחק "פעולה-תפקידים". למרות שברור לכל שהדגש ניתן על הראשון (קטעי אקשן סטנדרטיים מלווים אותו לכל אורכו), המפתחת השכילה לשלב בו אלמנטים מוכרים של RPG במידה המתאימה. זה עבד.

 

Mass Effect לא זנח אלמנטים ממשחקים קודמים של BioWare, אבל הרגיש, יותר מאשר משחק, כמו סרט דינאמי – בו השחקן משמש כבמאי, כמפיק וככוכב הראשי גם יחד. גם הוא וגם המשכו התאפיינו, לכל אורכם, בחווית משחק סינמטית אמתית, שבאה לידי ביטוי בסרטוני המעבר המרשימים ובדיבוב המלא של כל הדמויות.

 

 

אם מחפשים היטב, מבינים שאין היום מחסור במשחקים אינטראקטיביים. כל משחק שני שנוחת היום על המדפים מאפשר לשחקנים להשפיע על עלילת הסיפור שלו דרך הבחירות שלהם. לרוע המזל, רק מעטים עושים את זה כמו המשחקים של BioWare.

 

בתור התחלה, את תפריטי הדיאלוגים המסורבלים והמגושמים החליף הממשק הגלגלי הנגיש, שאמנם צמצם במעט את אפשרויות הבחירה, אבל הפך את עיצוב הסיפור לחוויה כיפית להחריד (ונשאב מהיקום של "מאס אפקט" לזה של "מלחמת הכוכבים" בחודש שעבר).

 

בנוסף, אולי דווקא מפני שבחירות השחקן מצומצמות ודמותו מובהקת יותר בהשוואה למשחקי תפקידים קלאסיים, יש לקול שלו השפעה מהירה וחדה על המתרחש במשחק. אני בטוח שכל מי ששיחק במשחק השני – ובנה את אחד מהסופים הרבים שלו – יודע על מה אני מדבר.

 

למי שהספיק לשכוח ואינו מעוניין בסיבוב נוסף לפני מרץ, נזכיר בקצרה את ההתרחשויות: המשחק הראשון, שעלילתו מתוארכת לשנת 2183, מגולל את סיפורו של קומנדר שפרד, האחראי על ספינת החלל Normandy, ובזמנו החופשי – גם קצין מיוחד (Spectre) מטעם המועצה הבין-גלקטית.

באותו המשחק, מגלה שפרד על ה-Reapers, זן של יצורים מכניים עתיקים שאינם נחמדים במיוחד, ומתכוונים לפלוש לשביל החלב. ניסיונות השכנוע שלו את ה-System Alliance, צבא האיחוד של 18 הקולוניות האנושיות מחוץ לכדור הארץ, בקיומם של אותם יצורים, עולים בתוהו.

 

לאורך שני המשחקים, שפרד וחברי הצוות שלו נלחמים בפלישת הריפרס לבדם. בשניהם העלילה הארוכה התפתלה רבות, אז אוותר על הפירוט הנרחב ואשאיר אתכם להיזכר לבדכם.

 

 

בחבילת התוכן האחרונה של Mass Effect 2, שפרד מצליח לעכב את פלישת הריפרס ע"י ריסוק אסטרואיד אל תוך אחד ה-Mass Relays, מכשירי שיגור שמניידים כוחות במהירות מגלקסיה אחת למשנתה. ה-Relay הזה, שדרכו מתכוונים הריפרס לממש את מזימתם, ממוקם על פני כוכב שנמצא בשליטת ה-Batarians, גזע מיזנתרופ עוין.

 

הוא אמנם הצליח במשימתו, אך כשל בהזהרת התושבים הבאטאריאניים החביבים ולא התרה בם לברוח, מה שנתפש כהכרזת מלחמה לכל דבר. על מעשיו אלה הוא עומד לדין בבית המשפט הארצי (ארצי מלשון Earth. שפרד עדיין לא דרך על אדמת ישראל..).

 

בנקודה זו נפתח המשחק השלישי. שפארד נוחת על כדור הארץ ומגיע למשפט, אבל הריפרס, שהצליחו לפלוש אליו (לעזאזל, סוף סוף), קוטעים את נאומי הפתיחה המשעממים. תוך דקות ספורות, הם משמידים כליל את צי ההגנה של הכוכב, ופותחים במצור.

 

 

הבסיס העלילתי של Mass Effect 3 יושתת על אותו העיקרון של קודמו: משימות "השג שותפים שיעזרו לך להציל את העולם". כמובן, החבר'ה שהשחקן יבקש מהם להצטרף אליו במאבק עלולים להסכים או לסרב, בהתאם לכמה הוא היטיב אתם במשחקים הקודמים.

 

למעשה, הגדולה של ME3 היא שהוא אינו שוכח דבר. המשחק מצויד במערכת ייבוא שמירות מהמשחקים הקודמים, שמאפשרת להעתיק את כל הפעולות וההחלטות שקיבלתם בתור שפרד ועלולות להשפיע על מהלך העלילה, ועושה את זה נהדר.

 

לדוגמה, באחת המשימות במשחק הראשון, נתקל שפרד בגזע חייזרי משועבד העונה לשם Rachni, ואחרי שיחה עם מלכתם הכלואה והמיוסרת – יכול להחליט אם לגזור את דינם של היצורים לחיים או למוות. על פי השמועות, מי שבחר להציל את המסכנים יזכה בתמיכתם במאבק מול הריפרס במשחק השלישי.