הדרך לשלמות
הדבר הראשון ששמים לב לגבי ה-S4 הוא כמה שהוא דומה ל-S3. במבט מהיר, קשה להבדיל ביניהם, אבל בבחינה יותר קרובה, ההבדלים מתגלים. המסך הוא יותר גדול כאמור. המכשיר קצת יותר דק וקצת יותר רחב, אך גובהו נשאר זהה. אבל כל ההבדלים המינוריים הללו לא רלוונטים. ה-S4 הוא אולי המכשיר הכי נוח שהחזקתי ביד אי פעם. הוא מרגיש מושלם פשוט בכף היד ולמרות שהוא עדיין עשוי מפלסטיק, הוא מרגיש יוקרתי. הארגונומיה שלו מצויינת וקימורים בגב המכשיר ובכל פינותיו גורמים לו פשוט להחליק לתנוחה הנכונה ביד, בניגוד מוחלט ל-Xperia Z שסיקרתי לא מזמן.
צריך לתת שבחים רבים לסמסונג על ההישג שלהם, להגדיל את גודל המסך תוך כדי הקטנת גודל ומשקל המכשיר. הישג לא פשוט בכלל בהתחשב בעובדה שגם נפח הסוללה גדל מ-2,100 mAh ל-2,600 mAh (עוד על הסוללה בהמשך).
בקדמת המכשיר נמצא כמובן את המסך, המצלמה, הקדמית, חיישני הקירבה והבהירות ואת לחצן הבית הפיזי הקלאסי של סמסונג לצד שני לחצני מגע. בעבר הייתי תומך נלהב של לחצן פיזי לעומת שורת ניווט, אך אחרי שימוש ממושך בנקסוס 4 שלי, שימוש בלחצן פיזי הרגיש לי קצת מוזר. אין ספק שהכיוון של רוב היצרניות נוטה לכיוון שורת הניווט לעומת לחצנים פיזיים אך יש יתרונות וחסרונות לשתי השיטות. עם עובי של כ-1.2 מ"מ, מסגרת המכשיר היא דקה במיוחד והסיבה העיקרית שסמסונג הצליחה להגדיל את גודל המסך תוך כדי הקטנת גודל המכשיר.
בדופן שמאל של המכשיר נמצא את כפתור ההפעלה/כיבוי בחלקו העליון. הכפתור ממוקם קצת גובה מדי בדופן המכשיר לטעמי, והיה יותר נוח אם הוא היה ממוקם כחצי סנטימטר נמוך יותר. כפתור הנעילה נלחץ בקלות רבה מדי לטעמי, ויותר מפעם אחת קרה לי שהמכשיר נפתח למסך הנעילה מבלי שהתכוונתי בכלל, איך שהוצאתי אותו מהכיס.
בדופן ימין של המכשיר נמצא את כפתור הווליום שבדומה לכפתור ההפעלה ממוקמים גבוה מדי, אך כאן המצב יותר בעייתי. הם ממוקמים כל כך גבוה בדופן המכשיר, שלא פעם ניסיתי להגביר את הווליום והאצבע שלי הגיעה באופן טבעי לכפתור הנמכת הוולים שנמצא יותר נמוך. הייתי מאוד שמח אם סמסונג הייתה שומרת על מיקום אבסולוטי של הכפתורים בצידי המכשיר ללא קשר לאורכו, תכונה שהיא יישמה מצויין בגלקסי נוט 2.
בתחתית המכשיר נמצא את מחבר ה-micro USB הסטנדרטי והמוכר, לצד פתח למיקרופון.
בחלקו העליון נמצא את פתח האזניות ועינית אינפרא אדום, תכונה שעושה קאמבק במכשירים האחרונים שיוצאים לשוק (עוד עליה בהמשך).
גב המכשיר נפתח ומאפשר החלפת הסוללה והכנסת כרטיס micro SD בנפח של עד 64 ג'יגה בייט. כמו כן, כרטיס המיקרו סים ייכנס לשם גם. פתיחת גב המכשיר הצריכה השקעה של קצת מאמץ, טיפה יותר ממה שהרגשתי נוח איתו. הייתי שמח אם הוא היה נפתח עם שימוש בפחות כוח, כי באמת עברתי את סף הפחד המקובל אצלי בפעולה מסוג זה.
אני חייב להודות שבהתחלה חשבתי שהעובדה שסמסונג כמעט לא חידשה כלום מהעיצוב של S3 זה חיסרון. אבל טעיתי, מכמה סיבות. אי אפשר לצפות מחברה כלשהי להמציא את הגלגל מחדש בכל שנה. הדברים הללו לוקחים הרבה זמן והסיבה שהעיצובים משתנים במשך השנים היא שהם משתפרים. אבל אני באמת חושב ששפת העיצוב הנוכחית של סמסונג היא מצויינת. לא הייתי אומר שהיא מכוערת אבל היא לא מסעירה במיוחד. השימוש בפלסטיק יכול אולי להרגיש פחות יוקרתי מאשר זכוכית או אלומיניום אצל המתחרות, אבל הוא שומר על משקל המכשיר נמוך ומאפשר החלפת סוללה ושימוש בכרטיס micro SD, תכונות שממש אינן מובנות מאליהן כיום.
העיצוב של המכשיר הזה מזכיר לי מאוד את הנוקיה E71 הנהדר שהיה לי פעם במובנים מסויימים. כמעט כל מכשיר שנוקיה הוציאה אחריו העתיק את העיצוב הזה ועם סיבה טובה. כשעולים על מתכון מנצח לא ממהרים לשנות אותו ולפי דעתי, סמסונג עלתה על מתכון מנצח עם העיצוב הזה.