ממשיכים להתקין
ראשית, נגדיר את מחיצת השורש (root). למחיצה זו מומלץ לתת לפחות כ-5 גיגה-בייט, על מנת לשמור מקום להתקנות עתידית. נסמן את המחיצה אותה אנו נרצה להפוך לשורש, במקרה הזה היא מסומנת כFree Space- ונלחץ על Add. זוכרים שהמלצנו לכם לפרמט ללא מערכת קבצים? זה הופך את הזיהוי לקל הרבה יותר וכמעט שלא קיימת האפשרות להתבלבל ולדרוס את הוינדוס.
בשורה השניה נתבקש להגדיר את נפח המחיצה. במקרה זה נגדירו בגדול של 3 גיגה-בייט ואת נקודות העיגון. מחיצה זו תהיה מחיצת השורש ולכן, נבחר את "/". נוסיף מחיצה נוספת. הפעם תהיה זאת מחיצת ה-SWAP. בנוגע לנפח שיש לתת למחיצה זו, הדעות חלוקות, ואין נכון ולא נכון. אנו נמליץ על הנוסחא הבאה:
- במידה ויש במחשב פחות מגיגה-בייט אחד של זיכרון פנימי, ניתן להקצות גיגה-בייט אחד למחיצת הswap-.
- במידה ויש גיגה-בייט אחד של זיכרון עד שתיים, יש להקצות כ-512 מגה-בייט.
- במידה ויש יותר מ-2 גיגה-בייט של זיכרון, ניתן לוותר עליה לחלוטין או להקצות כ-512 מגה-בייט.
כמובן שאם אתם משתמשים במחשב לדברים אחרים (תיכנות או עריכה גראפית), מומלץ להקצות יותר זיכרון ל-swap, ואף להשוות מחיצת ה-swap לכמות הזיכרון הפנימי. המחיצה האחרונה והחשובה ביותר היא מחיצת הבית (/home). למחיצה זו נקצה את כל שאר המקום הפנוי שנשאר לנו.
הסיבה העיקרית שבחרנו מלכתחילה בחלוקה ידנית של מערכת הקבצים היא לא רק כדי להמנע מטעויות של ההתקנה,שהרי ההתקנה היא אוטומטית, ועלולה להגדיר את החלוקה בצורה שאין אנו מעוניינים בה. זאת על מנת להפריד את מחיצת הבית מהשורש, משום שבמידה ובעתיד נרצה לשדרג את המערכת, או להתקין הפצה אחרת, לא נצטרך להסתכן בלאבד או לגבות כלל את המידע האישי השמור שם. מדוע? משום שכל המידע של המערכת יושב במחיצת ה-root ובעת פירמוט שלו, המידע האישי נשמר. יתרון נוסף הוא שכאשר נעלה מהמערכת החדשה, כל ההגדרות של התוכנות ישמרו.
מנהל האתחול אחראי לקרוא לכל מנהלי ההתקן שמערכת ההפעלה צריכה על מנת לפעול בצורה מלאה ולתמוך בחומרה המצויה במחשב. בסעיף זה, יש לבחור את הכונן הראשי ממנו המערכת מבצעת Boot, אשר בדרך כלל יהיה גם הכונן הראשון. כמו כן, חשוב לציין שצריך לבחור את הכונן הראשי ולא את המחיצות לדוגמא –יש לבחור /dev/sda ולא /dev/sdaX.
המסך הבא אותו אנו נראה, הוא מסך הגדרת איזור-הזמן, בו כמובן נבחר בירושלים.
רוב השדות מדברים בעד עצמם ולכן נדגיש את החלקים החשובים. בשדה שם המחשב, רבים ממשתמשי הלינוקס אוהבים לתת שם למחשבים, שם זה יופיע בכל מסך פקודה (shell) שתפתחו ובמסך ההתחברות הראשי. בשדות האחרונים ניתן לבחור האם יתבצע חיבור אוטומטי ליוזר או האם תדרש סיסמא והאם תיקית המשתמש תוצפן.
כמו כן, ניתן לראות כי בזמן שאנו בוחרים איזור-זמן ומגדירים את שם המשתמש, כל העת מתבצעת ההתקנה, כך שאם מחליטים להתרחק מהמחשב לפרק זמן מסויים ההתקנה לא תפסק, זאת בניגוד למערכת ההפעלה חלונות.
הפעלה ראשונית
כאשר אובונטו תעלה לראשונה, נתבקש להתחבר בעזרת שם המשתמש והסיסמא אותם הזנו במסך ההתקנה. מיד לאחר החיבור יעלה ממשק היוניטי (unity) החדש של אובונטו, עליו נרחיב בהמשך. יש לציין כי כאשר אין האצת תלת מימד, אובונטו תיטען בממשק אלטרנטיבי (גנום 2).
לפני שנמשיך, יש לציין כי התרשמנו מרמת זיהוי החומרה הגבוהה של אובונטו, כל הרכיבים במחשב הבדיקה (DELL Inspiron 1545) זוהו במלואם, ללא כל התערבות מצד המשתמש, החל ממקשי המולטימדיה, דרך כרטיס המסך ועד לכרטיס הרשת האלחוטי. כמו כן, גם המודם הסלולארי זוהה ללא כל בעיה או צורך להגדיר דריברים.