מתחילים בהתקנה
ראשית, מומלץ להכין את המחשב מראש להתקנת אובונטו, יש להקצות למערכת לפחות 20 גיגה-בייט של שטח אחסון פנוי (ניתן גם פחות, אך על מנת לעבוד בצורה חופשית, ללא הגבלת מקום, זהו הנפח המומלץ). כמו כן, כדאי גם לפרמט את המחיצה ולהשאירה ללא מערכת קבצים, על מנת שיהיה קל לזהות ולהבדיל אותה מהמחיצה עליה מותקנת מערכת ההפעלה חלונות. לאחר הגדרת המחיצה, יש להתחיל בהורדת ההפצה מהאתר הרשמי.
נציין כי ממרבית ההתקנות של הפצות הלינוקס, ניתן גם להתרשם מהמערכת על ידי כניסה למצב Live CD, מצב בו המערכת לא מתקינה עצמה אלא רצה מהדיסק עצמו ו-"מתקינה" עצמה לזיכרון ה-RAM של המחשב, כך שבעת הפעלה מחדש של
המערכת, אין זכר לכך שנעשה משהו במחשב.
המערכת, אין זכר לכך שנעשה משהו במחשב.
במידה וזוהי הפעם הראשונה שלכם עם לינוקס, נמליץ לכם לנסות אפשרות זו, אך נזכיר כי השינויים שתעשו לא ישמרו בשום צורה על המחשב (וגם לא על הדיסק), ולכן, לא מומלץ להתחיל לכתוב מסמכים ענפים, אלא רק להתרשם מהמערכת, הדפדפן ואופן תמיכת החומרה.
לאחר ההורדה והצריבה, יש לעשות boot מהדיסק ולאחריו יופיע מסך הטעינה הראשוני. בסיומו של מסך הטעינה הראשוני, יעלה גם המסך הראשי של ההתקנה.
כעת, נבחר באפשרות השניה, Install Ubuntu. שימו לב, שניתן לבחור את שפת המערכת מהסרגל בצד שמאל של המסך. במידה ואנו רוצים ממשק עברי.
דרישות הסף
כעת הגענו למסך השני, בו ההתקנה מוודא כי המחשב עומד בדרישות הסף. כמו כן, ניתן לשים לב ל-2 תיבות הסימון, כאשר הראשונה אומרת שהמערכת תוריד עידכונים בזמן ההתקנה, במידה והיא תצליח להתחבר לרשת בחיבור קווי, או להגדיר את כרטיס הרשת האלחוטי ולמצוא רשת פתוחה. תיבת הסימון השניה תתקין לכם מפענח של פורמט המדיה המפורסם mp3, על מנת שיהיה אפשרי לשמוע שירים בתום ההתקנה. ההמלצה היא פשוטה, כל עוד אין מניעה אידיאולוגית סמנו את שתי התיבות.
פריסת המקלדת
במסך זה, תתבקשו להגדיר את פריסת המקלדת שלכם. מומלץ לבחור בפריסה עברית בשלב זה, גם אם אינכם מעוניינים במערכת בממשק עברי.
כפי שניתן לראות, ישנן ארבע אפשרויות, במידה ואין מערכת הפעלה קודמת, יהיו פחות אפשרויות אך העיקרון זהה:
- האפשרות הראשונה: התקנת המערכת לצד מערכת קיימת, במקרה הזה, מערכת אובונטו קודמת. יש לציין כי ההתקנה יודעת לזהות במידה וישנה התקנה קיימת של חלונות.
- האפשרות השניה: שידרוג ממערכת קיימת, לדוגמא, מאובונטו 10.10.
- האפשרות השלישית: מחיקת המערכת הקיימת והתקנת אובונטו במקומה.
- האפשרות הרביעית: הגדרה באופן ידני.
ניתן כמובן לבחור באפשרות הראשונה על מנת להתחיל את ההתקנה ללא התעסקות אך כיוון שאין אנו יודעים כיצד המערכת תחליט להתקין עצמה. מומלץ מאד להשתמש באפשרות הרביעית, שאולי נשמעת מאיימת אך היא העדיפה ביותר, עקב העובדה שאנחנו נהיה אלה שנקבע כיצד המערכת תחולק ויש לכך יתרונות עצומים, עליהם נעבור בהמשך.
הגדרת הכוננים
מסך זה יופיע מיד לאחר סימון אפשרות ההתקנה הידנית. כאמור, במסך זה ניתן לראות את רשימת הכוננים הזמינים, נפחם ומערכת הקבצים שלהם. במקרה זה, ניתן לראות כונן אחד, בנפח 6.4 גיגה-בייט. יש לציין כי זוהי הדגמה, ומומלץ להתקין את מערכת ההפעלה על כונן בנפח של כ-20 גיגה-בייט לפחות.
לפני שנתחיל להסביר על אופן החלוקה, נסביר קצת על משמעות "נקודות עיגון" (mount point) בלינוקס. הנקודה הראשית היא מחיצת השורש (root) אשר מסומנת בלוכסן (), בנקודה זו יותקנו התוכנות שלכם. נקודה נוספת ומשמעותית היא מחיצת הבית ((home, בה יאוחסן המידע האישי של המשתמש, כמו בתיקיית ה-“users” תחת מערכת הפעלה מסוג חלונות.
מחיצה נוספת, שאותה אין אנו מעגנים היא ה-SWAP, מחיצה זו משמשת כמעין זכרון וירטואלי, בו המערכת עושה שימוש כשמתמלא זיכרון ה-RAM הראשי של המחשב. ניתן להגדיר גם מחיצת boot, בה יימצא הקרנל והקבצים החשובים למנהל האתחול. אין זה מחייב להתקינה, אך ישנם מחשבים ישנים שבשילוב עם דיסק קשיח גדול, לא יוכלו לגשת למחיצה שבה נמצאת מערכת ההפעלה, ובמקרה כזה אין מנוס מלהשתמש במחיצה זו (במקרה כזה יש ליצור את המחיצה ב-128 גיגה-בייט הראשונים פיזית של הכונן).