המושג 'אוברקלוקינג' היה קיים מאז ראשית ימי המעבדים – מדובר ב"הגברת" מהירותו של מעבד כלשהו (לאו דווקא המעבד המרכזי) מעבר למהירות המוצהרת.
בתחילה רק פריקים אמיתיים של חומרה, כאלו שמבלים את יומם בחדר חשוך מלא לוחות אם שרופים ומסכי 14" ירוקים בכל פינה, רק הם העזו להעלות את מהירות המעבד וגם זאת, במגהרצים בודדים בלבד, ואחרי זה רצו לקבוצות דיון בפינות חשוכות באינטרנט כדי לדווח על הצלחתם הכבירה…
עם הזמן, ועם התפתחות המעבדים והגעת מאות ואף אלפי מגהרצים לבתים רבים ברחבי העולם, גם תופעת האוברקלוקינג התפתחתה וכיום בהחלט ניתן לומר בבטחה כי מדובר על "תרבות אוברקלוק", שכן כל חובב חומרה אמיתי, בין אם הוא מקצוען או מתחיל – יעשה הכל כדי לסחוט את המגהרצים הנוספים ובסופו של דבר, יגיע לתהילה…
קהילת חובבי האוברקלוק העולמית גדלה בהתמדה ואיתה מגיעים כמובן תוצרי לוואי כמו שוק שלם של מוצרים ייעודיים לצורך זה: גופי קירור מנחושת, מאוררים אימתניים, מארזים גדולים ומרווחים, משחות טרמיות שונות, כבלים מעוגלים.
כמובן שלא רק שוק המוצרים הייעודיים התפתח אלא גם שוק המוצרים הקיימים, שלאט לאט מתאים עצמו לאוברקלוק, בין אם מדובר בשוק המעבדים (Northwood) או בשוק הזכרונות (DDR 400), השפעת תרבות האוברקלוקינג מורגשת בכל מקום.
השאלה היא, האם זה בהכרח טוב? לדעתו של פול האולנד (Paul Howland), עורך האתר Sudhian Media, זוהי תופעה שלילית.
בטור קצר שפורסם היום באתר, סוקר פול את כל תופעות הלוואי הנ"ל, את השיקולים הכספיים המעורבים וכמובן את קהילת האוברקלוקינג כולה, אותה הוא מבקר בזלזול מסוים.