שבעה גופי קירור במבחן

שבעה גופי קירור במבחן אחד

תחילה נרצה להודות לחברת נעה מחשבים, לחברת רוזטק ולחברת Hed-Tech על אספקת גופי הקירור להשוואה זו וכן לטל מרשנסקי ותום קידר, על הסיוע הרב בהכנת ההשוואה.

כבר זמן רב שקירור המעבד אינו נושא זניח, בין אם סתם לעבודה במהירויות יצרן בטמפרטורה נמוכה יותר או כדי לסחוט את המגה-הרץ האחרון מהמעבד, משתמשים רבים נוהגים לבדוק את גוף הקירור שיתקינו על מעבדם מכל כיוון.
רעש, ביצועים, יופי, נוחות התקנה – כל אלו משתנים שאותם המשתמשים לוקחים בחשבון. כיום, לכל פלטפורמת מעבדים יש מבחר מגוון מאד של גופי קירור עם טכנולוגיות חדשות, מראה מושך ולעיתים גם ביצועים מרשימים ושוברי מוסכמות.

בביקורות זו נסקור שבעה גופי קירור למעבדי פלטפורמת ה-K7 של AMD, שהם המעבדים של החברה לתושבת Socket A (462), חלקם מבוססים על רעיונות חדשים ומבטיחים וחלקם על רעיונות פשוטים אך מוכחים.

מהו גוף קירור?
גוף קירור (בלועזית "Heat Sink") הוא בעצם בלוק העשוי לרוב מהמתכות נחושת ואלומיניום (ולעיתים שילוב של שתיהן), הידועות ביכולתן לקלוט ולפלוט חום (תכונות פיסיקליות שונות ונפרדות – נחושת טובה יותר בקבלה ואלומיניום בפליטה), כמו במחירן הנמוך באופן יחסי.
תפקידו של גוף הקירור הוא פיזור חום שנפלט מרכיבים אלקטרוניים שונים בצורה יעילה יותר, ע"י העברתו אל שטח פנים יותר גדול ופיזורו אל האוויר.

כיום ישנם שני פתרונות קירור עיקריים ונפוצים (כמובן שקיימים עוד אך אלו השניים הנפוצים והנמכרים ביותר):
– הראשון, הוא הפיתרון "הקונבנציונאלי" – גוף קירור כזה מורכב מבסיס שאליו מולחמים, או נחרטים יחד עם הבסיס, סנפירים ממתכת מסוימת (לרוב אלומיניום או נחושת). תפקיד הבסיס, אשר מורכב ישירות על המעבד, הוא להעביר את החום הנפלט מן המעבד אל אותם סנפירים, והם מפזרים את החום על פני שטח פנים גדול יותר ובכך מאפשרים להעברת חום יעילה יותר אל האוויר. על גוף הקירור בד"כ מותקן מאוורר אשר דואג לתחלופת האוויר (שלוקח עימו את החום הנפלט) ובכך נפטר מהחום או בעצם, מקרר.
– השני מבוסס על אותו עיקרון אך עם תוספת – אותם גופים מכילים "צינורות חום" (בלועזית "Heat pipe"), אשר בד"כ נובעים מהבסיס וממשיכים אל ראש גוף הקירור, או האזור המרוחק מהמעבד.
טכנולוגיה חדשה נוספת, אשר מיושמת בכמה מגופי הקירור של Scythe אותם נבדוק בביקורת זו, נקראת "Heatlane" (נתיב-חום) והיא מבוססת על עיקרון ה-Heat pipe, אך שונה ממנו במהותה. צינורות אלו אמורים להוות נתיב טוב יותר לחום ובכך "לעזור" לגוף הקירור להוביל כמות גדולה יותר של חום, ועל שתי הטכנולוגיות נרחיב בהמשך.

מכיוון שהחלק המתכתי בגוף הקירור עושה רק חלק מהעבודה, יש להתייחס גם ל"שותפו" הלא הוא המאוורר. תחום המאווררים גם כן מבוסס על עקרונות סטנדרטים של כנפיים מסתובבות אך גם כאן ישנם מאווררים שמסוגלים להזיז כמות אוויר גדולה אך במחיר רעש מחריש (לדוגמא מאווררי דלתא) ולעומתם מאווררים הנסמכים על טכנולוגיות מתפתחות כמו מאווררי TMD. ישנן אף חברות שלא מספקות מאווררים עם גופי הקירור שלהם כדי שהמשתמש יכול לבחור בעצמו את עוצמת הרעש והביצועים בהן הוא מעוניין.
להלן הפתרונות הנפוצים יותר בתחום המאווררים :
– הפיתרון המצוי – מאוורר פשוט בגדלים שונים כגון 60  על 60, 80 על 80 מילמטר וכו\', ובסביבות 6-7 להבים. למאווררים אלו חיסרון הנובע מהעובדה שמתחת למנוע המאוורר, שממנו נובעים הלהבים, מתהווה "אזור מת" שבו אין זרימת אוויר אם כי בשוק ישנם מאין שרוולים מיוחדים שמגביהים במעט את המאוורר כדי לעזור להקטין את ה"אזור המת".
חברות שונות מצאו פיתרונות יצירתיים למזעור אותם "אזורים מתים", כמו מאווררי ה-TMD – Thermo Magnetic Drive, של YS-Tech, שמבוסס על עיקרון של מגנטים במסגרת המאוורר אשר מניע את הלהבים ובכך מוריד את הצורך במנוע במרכז המאוורר ומקטין את "האזור המת" ומפחית מכמות הרעש שיוצרים המיסבים וזרימת האוויר במאווררים גדולים יותר.
חברות כמו CoolerMaster ו-Thermaltake  פיתחו מאווררים על עיקרון ה-"Blower" שהוא בעצם גלגל עם להבים המסתובב ומעיף את האוויר, שנכנס מצידו, אל התחתית שלו – שם נמצאים ראש גוף הקירור והסנפירים שלו.

גופי הקירור בהשוואה זו הם מתוצרת חמש חברות, חלקן מוכרות יותר כגון ThermalTake או ThermalRight וחלקן מוכרות פחות, כגון Scythe או Speeze, שחקניות חדשות יחסית בתחום הקירור בארץ ובעולם. ההשוואה תתמקד במספר מאפיינים של כל גוף קירור, כגון ביצועיו, הרעש שמפיק המאוורר שמגיע עמו (אם אכן מצורף אליו מאוורר), קלות ההתקנה, תאימות לסוגים שונים של תושבות ועוד.
להלן הרשימה המלאה של החברות וגופי הקירור שיעמדו היום לביקורת:

ThermalTake
Extreme Volcano 12

ThermalRight
SP-97

CoolerMaster
Aero 7+
HHC-L61

Speeze
VultureSpin

Scythe
FCS50
Samurai