משפחת ה-Core של אינטל – סקירה רוחבית תחילה, נרצה להודות למספר אנשים אשר סייעו רבות בהכנת כתבה זו – גיא זיסקינד, דן איידלמן, עידן זוהר, אורן שטיין ובן פיינשטיין. אם יש חברה אחת בתחום חומרת המחשבים שמלווה אותו כבר מראשיתו הרי שזוהי חברת אינטל, החברה שהחלה את דרכה בתחום עוד בשנת 1968 ולמעשה הייתה סנדקית תעשיית המחשבים האישיים והחלה (יש לציין, יחד עם IBM) את מהפכת המחשוב האישי. היותה של אינטל החברה הותיקה ביותר בתחום המחשבים הפכה אותה למובילה הטכנולוגית בכל הקשור לטכנולוגיות מחשוב אישי ועסקי כאשר לא פעם היוותה החברה לא רק את חוד החנית בכל הנוגע לטכנולוגיות חדשות אלא גם הגוף המאגד את כל נושא הרישוי וההגדרה של תקנים חדשים. מעמד זה לו זכתה אינטל הציב אותה בנקודה נוחה מבחינתה שכן באפשרות החברה לקבוע את המגמות בשוק ובכך להגדיל את שליטתה עליו שכן כל טכנולוגיה שלא הייתה מאושרת על ידי החברה הייתה הופכת באופן מיידי ללא פופולארית ולכן נידונה לכישלון כמעט בטוח. בשנים האחרונות, כמו גם בעשור הקודם, קמו לאינטל מתחרות כגון חברת VIA, חברת Cyrix או אפילו Transmeta, אבל אם אתם לא מכירים את השמות הללו יש לכך סיבה פשוטה אחת: החברות הללו שהחלו את דרכן במטרה לגבור על הענק מסנטה קלרה (אינטל) פשטו את הרגל או פשוט נקנו על ידי חברות אחרות ולמעשה חדלו מלהתקיים, כך ששילטונה של אינטל נהיה ברור ומובן מאליו כמו זריחת השמש בבוקר. המתחרה היחידה והאמיתית שנשארה לאינטל בשנים האחרונות היא חברת AMD שגם היא (למרות התדמית הצעירה שלה) קמה עוד בשנת 1969 והיוותה במשך שנים רבות חברה שכל "מאוכזבי" אינטל ואלו התומכים באנדרדוג אהבו ודרשו רק מעבדים מתוצרתה. מספרם המוגבל של צרכנים מסוג זה היווה עבור החברה מכשול שכן השליטה של אינטל על השוק המוסדי והפרטי הייתה כמעט בלעדית, כאשר למרות שלפעמים המעבדים של AMD היו חזקים וזולים יותר, החברה עדיין נחשבה כאופציה לא איכותית ואף מסוכנת. המצב היה מודגש אף יותר בארץ שכן בעוד שבעולם התחוללה מלחמה של ממש על כיסו של הצרכן, בארץ בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 רק מספר חנויות זעום החזיקו במעבדים מבית AMD ואחרים אף לא שמעו על החברה ומעבדיה. יתרה מזאת, מוצרי AMD נחשבו "אקזוטיים" ובאופן כללי לא ממולצים לצרכן. המהפך מבחינת AMD בארץ ובעולם חל עם יציאת מעבדי ה-Athlon 64 שהפכו את הקערה על פיה; במהלך שיווקי מרהיב הצליחה AMD לשכנע את העולם שמהפכת ה-64 ביט תסחוף את השוק בסערה ורק המעבדים של AMD מסוגלים להוביל את המשתמשים בבטחה דרך אותה סערה (מה שהיה עובדתית נכון, אך הסערה עד היום לא ממש הגיעה). באותו רגע, אינטל מצאה את עצמה, לראשונה מאז הקמתה, בעמדת מגננה והפכה לחברה העוקבת טכנולוגית אחרי חברה אחרת ולא מובילה את השוק בעצמה. נראה היה ש-AMD עולה על הגל, כאשר מעבדי ה-Athlon 64 היו הצלחה גדולה והיא אף הייתה הראשונה להשיק מעבד כפול ליבה שולחני, ה-Athlon 64 X2. אנליסטים רבים חשבו כי זהו סופה של אינטל כפי שאנו מכירים אותה ו-AMD הפכה סוף סוף מאנדרדוג למובילת השוק, אך היו גם דעות מנוגדות שטענו ש-AMD אולי זכתה בקרב אך לא ניצחה במלחמה ולמעשה רק העירה את הענק משנתו, שכן אינטל עדיין הייתה חברה גדולה בהרבה מ-AMD מבחינת יכולות ייצור ונכסים. אינטל אמנם נכנסה ללחץ בתקופה הקצרה לאחר השקת מעבדי ה-Athlon 64 והוציאה סדרה של כמה מוצרים לא מוצלחים במיוחד, אך שלא כמו ל-AMD, היה לה "אס" נוסף אותו היא שמרה בשרוול עד לרגע שבו הוא היה נחוץ. מדובר על מרכז פיתוח המעבדים הממוקם בישראל, וליתר דיוק חטיבת המחשוב הנייד (שלאורך שנים לא איבדה את מעמדה כמובילה הטכנולוגית בתחום זה), אשר אינטל רצתה למנף את הצלחתה לתחום המחשוב הביתי והמוסדי/עיסקי. הייתה זו תחילת פיתוחו של דור העתיד של מעבדי אינטל והולדתה של מיקרו-ארכיטקטורת ה-Core. כיום, מספר שנים לאחר יציאת מעבדי ה-Core הראשונים, אנו עדים לחזרה המוחלטת של אינטל לשוק וגם המעבד החדש והנוצץ של AMD, ה-Phenom, אינו מצליח לגבור על המיקרו-ארכיטקטורה שהייתה נקודת מפתח בחייה של אינטל כחברה, וההימור הגדול ביותר מהיווסדה. מאז יציאת הסדרה הראשונה של מעבדים אלו מבית אינטל (ה-E6x00) יצאו עוד כמה וכמה סדרות מעבדים תחת שם הקוד Core 2 Duo (שאגב גם הוא עדיין מבלבל חלק רחב מהקונים) שיוצרות עוד ועוד בלבול אצל הצרכן. בכתבה זו ננסה לענות על כמה מהשאלות הללו ולשפוך אור על כמה מהסוגיות הבוערות בכל הנוגע למי זקוק לאיזה מעבד ומדוע. כמו כן, נשווה ראש בראש את המשפחות השונות בפרמטרים השונים ונעמידן במיטב מבחני הביצועים.