על מנת לראות עד כמה באמת יעילה ארכיטקטורת הבולדוזר במשחקים, הרצנו את מעבד ה-FX8150 תצורות שונות. האחת, במצב מלא בו כל שמונה הליבות פועלות. המצב השני הוא בו רק ארבעת המודולים הראשיים פועלים. המצב השלישי הינו מצב בו רק שש ליבות פועלות (שלושה מודולים), במצב הרביעי ארבע ליבות פעילות (שני מודולים) ובמצב החמישי רק מודול בולדוזר אחד פעיל (שתי ליבות לוגיות).
אי.אמ.די, עדיין שולטת מבחינת תמורה למחיר.
חיסכון של כ300 שח יביא תוצאות קטנות בחמש אחוז, אותם נוכל להשקיע בציוד הקפי למחשב.
לכל המאוכזבים ומעריצי אינטל
אין ספק שהמעבדים די אכזבו ולא ענו ליציפיות, וכמובן שלא הצדיקו את הרעש שעשו עליהם ו-AMD די פישלו. מצד שני עם OC לתדר של יותר מ-4.5 GHZ, מתומני הליבות נותנים ביצועים מצויינים, משתווים ולעתים אף עוקפים את ה-2600K, במחיר נמוך יותר.
נכון לגיימינג הם ממש לא הבחירה האידיאלית, אבל יש כאלה שזה בדיוק עונה לצרכים שלהם – מולטי טסקינג כבד ו-8 ליבות. כמובן שגם אני ציפתי ליותר והתאכזבתי, אבל הם לא גרועים כפי שמציגים אותם בהרבה מקומות.
בלי קשר, אחלה ביקורת 🙂
AMD לא "נקטה" בגישה של אנדרדוג
לנקוט בגישה זה אומר מתוך בחירה, אלא ש-AMD עשתה זאת מחוסר ברירה כי המעבדים שלה לא היו מספיק טובים. וכשאתה לא יכול להתחרות בשדה הטכנולוגי אתה מתחרה בשדה המחיר.
AMD החזיקה בכתר הביצועים מאז פנטיום 4 אי שם בתחילת שנות ה-2000 ועד יציאת CORE2 ב-2006. מאז היא לא מצליחה להחזר את זה.